שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בזכות השירה
    האם ניתן ללמוד שירה? מתברר שכן, בבית הספר הייחודי בירושלים "מקום לשירה", הסטודנטים לומדים כתיבה, פזמונאות והשראה - החל משירי התנ"ך ועד שיריהם של אלן גינסברג ופזמונאות. האם מפה ייצא נתן אלתרמן הבא?

    לכולם ברור מדוע צריך ללמוד על־מנת להיות עורך דין, רופא או מהנדס - אבל האם יש צורך בלימוד שירה על־מנת להיות משורר? האומנם אפשרי, באמצעות הלימודים הנכונים, להיות נתן אלתרמן של ימינו? להבריק כמו לאה גולדברג? לרגש כמו תרצה אתר? או ששירה לא ניתן ללמוד, היא בגדר "אם יש לך את זה - יש לך את זה", ולא יעזרו שום לימודים?

     

    בירושלים מאמינים ששירה היא אקדמיה לכל דבר. שניתן ללמוד אותה ואת הרקע שלה, וגם לזכות בהשראה ממי שכבר עשה זאת לפניהם. תכירו את בית־הספר הגבוה לאמנויות המילה בשם: "מקום לשירה", שפועל כבר 17 שנה בעיר. המוטו של מנהלי המוסד הוא: "מי שלומד שירה, ייהנה מיתרון להיות משורר, על פני אלה שלא למדו".

     

    מקום לשירה. גלעד מאירי ונועה שקרג'י (צילום: ריקי לחמן)
    מקום לשירה. גלעד מאירי ונועה שקרג'י(צילום: ריקי לחמן)

     

    במסגרת זאת, מועברים שם שיעורים, סדנאות והשתלמויות לסטודנטים, אשר מבקשים להרחיב את האופקים שלהם בתחומי הכתיבה, ואף להתפרנס מהמקצוע התובעני והלא פשוט הזה. כך, למשל, מספרת נועה שקרג'י, מנכ"לית משותפת ומשוררת בעצמה, "מועברת פה סדנה מעשית לכתיבת שירה, על־ידי המשורר, העיתונאי והפעיל החברתי - עודד כרמלי".

     

    - ומה לומדים במסגרת הסדנה?

    "הסטודנטים מתחקים ומחקים את הדגמים המוצלחים והמצליחים ביותר של כתיבת שירה בכל הזמנים ובכל המקומות. החל מנתן אלתרמן ויהודה עמיחי, ועד אלן גינסברג ופרננדו פסואה, ודרך אלה הם לומדים להכיר ולשכלל את מלאכת השירה שלהם".

     

    "למי שמחפש להרחיב בתחום, אנחנו מציעים סדנת שירים מושרים, בנושא סיפורי תנ"ך, בהנחיית הסופרת, הפזמונאית והמשוררת צרויה להב", מוסיף ומרחיב גלעד מאירי, סמנכ"ל משותף ומשורר (זוכה פרס ראש הממשלה), שמוציא בימים אלו ספר שירה נוסף בשם "סונט לבגט".

     

    - באלו תכנים מדובר?

    "זאת סדנת אביב לכתיבת שירים מושרים, שנקראים גם פזמונים. ב־12 שיעורים הסטודנטים לומדים את עיקרי הז'אנר, דרך קריאת טקסטים של משוררים מובילים בזמר העברי, בהתמקדות בתכנים, ביחסים בין טקסט למוזיקה, ברובדי השפה ובפיתוח שמיעה. השירים שיספקו לנו השראה נכתבו על־פי סיפורים ידועים בתנ"ך וכולם פירושים עצמאיים ומשוחררים של המקור. באביב ייפתחו לראשונה גם קורסים לבני נוער וילדים, בהנחיית נועה שרקג'י ויונתן ברג, כדי לחנך לשירה כבר מגיל צעיר".

     

    - הסטונדטים כותבים לבסוף גם ספרים של עצמם?

    המשוררים המצטיינים זוכים בין היתר בהוצאת ספרי שירה במימון המקום. ואכן, עד כה הוצאו עשרות ספרים, בהם של משוררים מבטיחים (ומקיימים) כדוגמת אורית מיטל, ליאורה כהן, אלכס בן ארי, שי דותן, אוהד ובר, נועה ברקת ועוד. בנוסף לכך, יוצא לאור כתב העת "ננופואטיקה" שבו משולבים שירי הסטודנטים, נערכות בו גם תערוכות שירה, תוכנית שירה קהילתית בטלוויזיה ("שירה מכאן") ומאורגן פסטיבל ירושלים לשירה "מטר על מטר".

     

    אז אם אתם בקטע, ובא לכם לזכות בתואר של משורר, או שאתם מתלבטים האם מדובר במקצוע הנכון עבורכם והאם כדאי לעשות את הצעד הדרמטי ולהירשם ללימודים מסוג אחר, קחו נשימה עמוקה. אספנו עבורכם עשר עצות זהב מנועה שרקג'י - המשוררת והמנהלת של בית הספר לאמנויות המילה, ומהמשורר ד"ר גלעד מאירי - המופקד על ההוצאה לאור, הסדנאות והאירועים, כיצד ניתן להפוך למשוררים. ושיהיה בהצלחה.

     

    מקום לשירה (צילום: ריקי לחמן)
    מקום לשירה(צילום: ריקי לחמן)

     

    1. קראו ספרים

    לעיתים נדמה שקריאת ספרים הפכה לפעולה בלתי טבעית. גם לרוץ 42 קילומטר היא פעולה לא טבעית בעולם של מכוניות, ובכל זאת אנשים רצים. רצים כדי לאתגר את יכולותיהם, לנקות את הראש, לפתח סיבולת. הירשמו לחדר הכושר של הכותבים, וקראו. אם אתם לא רגילים לקרוא, התאמנו בהדרגה: חצי שעה ביום, שעה ביום, ספר בשבוע, קלסיקות, ספרות מקור, מה שיצא בשנה האחרונה, ספרים עד 150 עמודים, מותחנים - מה שתרצו. אתם לא חייבים לקרוא כל ספר מהתחלה עד הסוף, או לאהוב את הקריאה. אבל אם אתם מתכוונים לכתוב ספרים, קראו ספרים. קנו ספרים. קנו גם אם אתם לא קוראים מספיק, וגם אם יש לכם ערימת ספרים שטרם קראתם.

     

    2. היחשפו לשירה

    אל תוציאו לאור ספר שירה אם אתם לא אוהבים לקרוא שירה. אנחנו חיים בעידן שבו יש הרבה פלטפורמות לכתיבה ולכותבים, אבל ספר שירה הוא הפלטפורמה המובהקת של המשוררים. אז אם אתם לא אוהבים לקרוא, חקרו את התשוקה לכתוב. אולי אתם לא רוצים לכתוב שירה, אלא מאוהבים בדימוי שלה.

     

    3. כתבו בעקבות מה שאתם אוהבים לקרוא

    תרגישו בנוח לא לכתוב שירה שאתם לא אוהבים, גם אם היא נחשבת לקלאסיקה או לרצינית. לדוגמה, אל תכתבו שירה לירית חידתית, אם אתם אוהבים לקרוא שירה פרחחית. היו משוחררים מספיק, כדי לכתוב בעקבות משורר אהוב, ואל תחששו מהשפעתו. זכרו כי גם תינוקות, לומדים באמצעות חיקוי. לא ניתן לתרגל כתיבה מקורית, כמו שמתרגלים מוסיקה, על-ידי ביצוע של יצירות של אחרים.

     

    התרגול הוא על רטוב, יצירה נטו. לכן עדיף, בוודאי בראשית דרככם, ליהנות מההשראה של המשוררים האהובים עליכם, שכנראה בעטיים התחלתם לכתוב שירה. זהו חיבור טבעי לכתיבה - ולא מאולץ.

     

    4. אל תבוזו למה שאתם לא מבינים

    אם אתם לא מבינים שירה מסוימת, זה לא אומר שהיא לא טובה, או שזמנה עבר, ולכן אין מה להתעכב עליה. קראו שוב בעתיד. ההבנה כנראה תבוא. ועוד, אם אתם לא אוהבים לקרוא שירה מסוימת, כדאי לקרוא משוררים נוספים, שכותבים בנוסח דומה.

     

    לפעמים זה עניין מקומי ואולי משורר אחר יגרום לכם לאהוב שירה שחשבתם שאתם לא אוהבים, ואולי ההיפך הוא הנכון - אולי תגלו יבשת שלמה של משוררים, הדוברים שפה זרה ואקזוטית.

     

    5. תחשפו את עצמכם

    הביוגרפיה היא חומר גלם, ולא יצירה. מאורעות חייכם הם סיפור חייכם, אבל החיים עצמם, הם לא שירה. שירה היא סיפור החיים שלנו, של כולנו. חיים גורי נהג לומר, ששירה היא הרגע שבו האישי הופך לאוניברסלי. בספרות העולמית יש אינספור וריאציות על המשפט הזה, אבל המסר ברור: ביוגרפיה היא חומר גלם מצוין, משום שהיא זמינה לכם, ייחודית לכם ולכן יעילה מאוד. כדי להפוך אותה לשירה, נדרש עיבוד רוחני, רגשי, אסתטי, מוזיקלי. ולבסוף, סיפורכם יכול להפוך לסיפור של כולנו. לצד הביוגרפיה, זכרו, שיש עוד חומרי גלם מצוינים אחרים, כגון: אנשים ומקומות אחרים, סיפורים שלא קרו לכם, סיפורים שלא אתם כתבתם, מה שקורה במדינה שלכם, הכלכלה, הפוליטיקה, המצב האקולוגי, ילדים מאומצים, טלוויזיה, תיאטרון, מחול - רשימה אינסופית. השתדלו לראות את העולם מכל מיני פרספקטיבות, זה יפתיע אתכם, זה יאתגר אתכם, זה יאפשר לכם לכתוב ממודוס אחר, ולהתחדש.

     

    6. היו אנשי ספרות, ולא רק משוררים

    למדו והתנסו בסוגות ספרותיות אחרות, כגון, פרוזה, מחזאות, ספרות ילדים, תרגום, עריכה, ביקורת ועוד. האמונה הרווחת היא שמשוררים אמורים להיות משכילים, אולם על המשוררים להיות גם אנשי ספרות במובן הרחב של המילה (כשם שגיטריסטים יכולים להיות מוסיקאים ולא רק גיטריסטים). הסוגות האחרות ישתלבו בשיר, ישבחו אותו ועוד: באתנחתות שבין שיר לשיר, סוגות אחרות יישמרו על מגע יצירתי עם המדיה הכתובה ויעניקו לכם קוראים נוספים. זה אך טבעי בעידן המולטי: מולטי־דיסיפלינרי, מולטי־טסקינג, מולטי־סיסטם. שמרו על זליגה מעשירה, תוכנית וצורנית בין סוגי מדיה ואמנויות לתוך שורות שירתכם (וראו את פ.ג.לורקה, חיים גורי, ישראל אלירז ועוד רבים אחרים שעסקו במספר סוגות ואמנויות).

     

    7. בקשו משוב על השירים הטובים ביותר

    מבין שלל הטקסטים התקועים שלנו, יש נטייה לתת למורה, למנחה, למשוב קבוצתי ו/או אישי, דווקא את הטקסט שאנו תקועים עימו זמן רב. למעשה, המנחה לא יכול לעבור על כל הטקסטים שלנו, ולכן זה בזבוז להיתקע שוב על אותו טקסט לא מגובש. עדיף לתת לו את הטקסט שאנו מאמינים שהוא הבשל ביותר. במצב דברים כזה יש סיכוי שהמנחה יוכל לתת עצות ממוקדות, העריכה תסתיים בזמן סביר, וכושר האבחנה שלכם ייבחן הלכה למעשה; כותבים בראשית דרכם לא תמיד יודעים לומר מה מהמאגר הוא טקסט מגובש, ומשוב על טקסט שאתם חושבים שהוא מעולה, יוכל לבחון את שיפוטכם.

     

    8. פגשו משוררים, למדו מהם

    פנו זמן לפגישות עם משוררים שאתם מעריכים, שגרים קרוב אליכם, שדרכיכם מצטלבות באופן מסוים. הם לא ילמדו אתכם שירה באופן ישיר, אבל תוכלו לעיין בספריה שלהם; למצוא שבוע אחר שבוע את אותו ספר פתוח על שולחן הסלון שלהם, באותו עמוד, משום שהם עדיין קוראים אותו; הם ישאלו אתכם לדעתכם על משוררים חדשים וישנים, ותוכלו לתרגל איתם את העמדה והטעם הספרותיים שלכם בקול; הם יספרו לכם סיפורים עד שהרצפטורים שלכם ייסמרו; יראו לכם מזכרות מפתיעות ממשוררים אחרים; תלמדו על דלות החומר, על התלישות, על החשיבות והרצון להיות נקראים ומוכרים (זה חשוב לכולם. וזה בסדר וטבעי, אבל משום מה - כולם מתביישים בזה).

     

    בפגישות האלו, רשתות חברתיות נדחקות החוצה, אל תתעסקו בקהל ובהון של מערכת הקשרים שלכם, תגלו את העולם כפי שהוא. היו נדיבים אליהם, סייעו אם צריך. בדרך כלל אומרים על המשוררים שהם רבים אחד עם השני, מריבות הן מה שמופיע בעיתונים. בפועל, רובם משתדלים לעזור זה לזה; גם אם יוצאים 700 ספרי שירה בשנה, משוררים תמיד מצויים בסכנת הכחדה, זה טבענו.

     

    9.השתתפו בקהילה ספרותית

    השירה היא לא מגדל שן ולא שדות סמנטיים לנצח בלבד, אלא היא עולם חי של יוצרים, הופעות ומדיה. השירה קיימת גם בשכל, אך גם בגוף. השתלבות בעולם זה באמצעות התנדבות והפקה ספרותיות, ואולי בהמשך כפרנסה, מאפשרות לגוף לחוות את השירה דרך המפגש השלם במרחב ובזמן, ובעיקר דרך מפגש דינמי עם יוצרים וקהל. באופן הזה השירה נספגת בדם ובמקביל אתם נחשפים לקהילה אמיתית, לא מדומיינת. למעשה, זו הכנה מעשית לקראת הרגע שבו אתם תעלו על הבמה ו/או תזמנו מופע ספרותי.

     

    10. שמרו על השירה כמו על ביתכם

    אם אתם רוצים להיכנס לבית השירה, הוא כנראה לא כזה גרוע. כשאתם נכנסים - זכרו שאתם לא האחרונים שתיכנסו. אין צורך להשמיד את הצירים - הדלת עובדת. אם השירה היא ביתכם, שמרו עליה למענכם, אבל גם למענם של אלו שכבר יושבים בסלונו, למען אלה שתקועים בפקק בדרך אליו. בסופו של דבר כל באי הבית הצפוף הזה, נפגשים במטבח המשותף, במסדרונות הצרים, בכניסה לשירותים (וכמובן ביציאה מהם), ונאלצים לשוחח - לפנות מקום זה לזה.

     

    האמונה הרווחת היא שמשוררים אמורים להיות משכילים, אולם על המשוררים להיות גם אנשי ספרות במובן הרחב של המילה. הסוגות האחרות ישתלבו בשיר, ישבחו אותו ועוד: באתנחתות שבין שיר לשיר, סוגות אחרות יישמרו על מגע יצירתי עם המדיה הכתובה, ויעניקו לכם קוראים נוספים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים