הסיכון הסיני

האם מפקד סטי"ל, או כל כלי שיט אחר של חיל הים, שייצא מנמל חיפה החל מ־2021, יהיה נתון למעקב של המודיעין הסיני? "אם לסינים יהיה אינטרס לאסוף מידע על חיל הים – זה עלול לקרות", אומר תא"ל (מיל') פרופ' שאול חורב. "מפקד סטי"ל או צוללת צריך יהיה לדעת שגורמים זרים שוכנים בסמוך לבסיס שלו ויכולים להיות שותפים לכל פעולה שהוא עושה בתחום האלקטרו־מגנטי".

אם כלי של חיל הים יצא לעומק הים כדי לנסות, למשל, טיל חדש, הסינים ידעו בדיוק מה הוא עושה?

"אם הם ירצו, אז כן. אתה צריך להבין שלפני שיוצאים לים יש פעילויות נוספות, לוגיסטיות ואחרות, המאפשרות למי שהתמקם עם האמצעים הנכונים בסמוך אליך לקבל ביתר קלות מידע על אופי הפעילות שאתה עומד לבצע".

כלומר, אם חיל הים נערך בנמל הצבאי בחיפה למבצע כלשהו, בזמן מלחמה או בין המלחמות, הוא צריך להביא בחשבון שלא יוכל לייצר הפתעה?

תא"ל (מיל') חורב. נתקל בקיר אטום | צילום: דנה קופל

"נכון. יתרה מזאת: האמריקאים, בעלי הברית העיקריים שלנו, אומרים לנו שסין מזוהה אצלם כאיום אסטרטגי מרכזי, וישראל לא יכולה לשבת כאן על הגדר. אתה לא יכול לתת לחברה סינית ממשלתית לתפעל נמל, שהוא תשתית קריטית, מבלי להתייעץ עם הממשל האמריקאי".

כבר שנתיים, מאז מינויו לראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, מנסה חורב להסביר בכל פורום – גלוי ולא גלוי – שהעברת נמל חיפה החדש לתפעול של חברה ממשלתית סינית טומנת בחובה פוטנציאל לפגיעה בביטחון הלאומי, ומעידה על חוסר מדיניות מתמשך של הממשלה בתחום האסטרטגיה הימית.

אי־אפשר להגיד שתא"ל (מיל') חורב לא מבין בביטחון לאומי. האיש שהיה עד 2015 יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, שירת כמפקד שייטת הצוללות, ניהל מטעם צה"ל את פרויקט בניית הצוללת החדשה בגרמניה ושימש כסגן מפקד חיל הים הוא אוטוריטה בכל מה שנתפס כיכולות האסטרטגיות של מדינת ישראל. לכן לא מתווכחים איתו, לא משמיצים אותו, אלא פשוט מתעלמים מן האזהרות שלו. כולם, כולל במשרד ראש הממשלה, כבר מבינים שאת האבן שזרקו כמה טיפשים ב־2015, כשנחתם ההסכם עם הסינים, אלף חכמים לא יצליחו לשלוף מן המים.

כשאישר שר התחבורה ישראל כץ את החוזה עם החברה הסינית להפעלת נמל חיפה החדש, הוא ידע שהכנסת שותף זר לתוך תשתית אסטרטגית כמו נמל מחייבת אותו, כרגולטור, להתייעץ עם גורמי הביטחון הרלוונטיים. דובר משרד התחבורה אומר כי החל משנת 2014, עוד בשלב של קדם־המכרז, קיימו רשות הספנות והנמלים וחברת נמלי ישראל (הגופים שביצעו בפועל את ההתקשרות עם הסינים) שורה של דיונים עם גורמי ביטחון בהובלת המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. בדיונים האלה, אומרים במשרד התחבורה, השתתפו בין היתר נציגי צה"ל, השב"כ, המשטרה וגורמי ביטחון אחרים, ועל דעת כולם נוסחו התנאים הביטחוניים ותנאי הפיקוח על החברה הסינית. מבחינת משרד התחבורה, העסק הוכשר ביטחונית.

השב"כ לא מכחיש שהעביר למטה ללוחמה בטרור, שהוא חלק מהמועצה לביטחון לאומי, המלצה בנוגע להפעלת הנמל בחיפה על ידי גורם סיני. עם זאת, בשב"כ לא זוכרים שהתקיימו דיונים לאורך זמן. מה הייתה המלצת השב"כ? "ההמלצה סודית", עונים בשב"כ. אז אחת משתיים: או שבשב"כ מתנערים מן ההמלצה, שככל הנראה כללה אישור לחברה הסינית להפעיל את הנמל עם התניות מסוימות, ומסיבות כאלה ואחרות לא נוח להם להודות בה היום – או שהשב"כ התנגד למהלך, אבל מעדיף שלא להיכנס היום לעימות עם משרד ראש הממשלה ועם משרד התחבורה. כך שלמען שלום בית מוטב, מבחינתו, שההמלצה העקרונית – כן, או לא – תישאר "סודית".

בשנים האחרונות היה השב"כ מעורב לא פעם בהחלטות הנוגעות למכירת נכסים כלכליים ישראליים לא "ביטחוניים" לידיים זרות. ברוב המקרים המליץ השב"כ שלא למכור נכסים כאלה לסינים, לעיתים תוך עימות חריף עם משרדי החוץ והכלכלה לגבי התפקיד שסין צריכה לשחק בחברה הישראלית. בשב"כ רואים בסין גורם עם פוטנציאל גבוה של ריגול. הניסיונות של "בנק אוף צ'יינה" להקים סניפים בישראל במגמה להשקיע בחברות הייטק ישראליות – נבלמו. גם הניסיון הסיני לרכוש חברות ביטוח, כמו הפניקס וכלל ביטוח, ובתי השקעות כמו מיטב דש, נבלם.

כששואלים את משרד הביטחון על עמדתו ב־2014 בסוגיית תפעול הנמל על חברה סינית, נתקלים בשתיקה רועמת. זה לא מקרה שמשרד הביטחון אינו מוזכר בתגובת משרד התחבורה לכתבה כאחד הגופים שהשתתפו בסדרת הדיונים בנושא. הוא פשוט לא היה שם. אין פלא שגם שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, וגם מנכ"ל משרד הביטחון דאז, דן הראל, לא זוכרים שהנושא עלה אי פעם על שולחנם. מנכ"ל משרד הביטחון אמור היה לקבל את החומר הרלוונטי מהממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), המופקד על שמירת סודות הביטחון הלאומי. אם לא קיבל נייר כזה, פירוש הדבר שמלמ"ב לא עסק כלל בנושא.

איפה אפ"י

ב־2007, כתוצאה מלחץ אמריקאי על רקע עסקת המל"טים בין ישראל לסין, הוקם במשרד הביטחון אפ"י – אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני. באפ"י מחלקים את מדינות העולם לשלוש קטגוריות: מדינות מותרות לסחר ביטחוני, מדינות מוגבלות לסחר ביטחוני, ומדינות אסורות. סין לא מופיעה ברשימה כמאה המדינות המותרות. היא שייכת – יחד עם טורקיה ומדינות נוספות – לרשימת המדינות המוגבלות. כלומר, כאלה שקיים בהן סיכון גבוה לזליגת ידע ישראלי למדינות אויב.

אפ"י לא עוסק בהתקשרויות כלכליות בין חברות זרות לתשתיות ביטחוניות ישראליות, אבל הוא קובע את הנורמה לגבי מה מותר ומה אסור לסינים לדעת. ומתברר שיד ימין כאן לא יודעת מיד שמאל. אסור למכור לסינים תשתית תקשורתית מסווגת, אבל בחוזה נקבע כי הסינים ירכשו את כל הציוד הקשור לתפעול הנמל, כולל רשתות התקשורת, מחשבים, מכ"מים וכדומה. אז נכון, זה לא פשוט לחדור בדלת האחורית לתקשורת המסווגת של חיל הים. אך כשמעצמת הסייבר הסינית יושבת אצלך בסלון, יהיה לה הרבה יותר קל לדלג בין הרשתות האזרחיות והצבאיות.

גורמי אבטחה, הן במשרד התחבורה והן בחברת נמלי ישראל, הזהירו במהלך המו"מ מול הסינים מפני האפשרות של פעילות תקשורת וסייבר סינית שקשה יהיה להתמודד איתה. הם הצביעו על בעיות באבטחת מידע, על נקודות תורפה בנמלים שיהיו חשופות לסינים ועל חשיפת פיתוחים וטכנולוגיות כמו התמודדות עם פצצות עומק ודרכים לשיבוש חדירה תת־ימית לנמל. לדברי אותם גורמים, הם העבירו את האזהרות הללו גם לשב"כ וגם לרשות הסייבר הלאומית, אך לא קיבלו התייחסות. איש מהם לא זוכר אף דיון מעמיק ומתמשך בנושא. ההחלטות נפלו, לטענתם, בין לשכות ראש הממשלה ושר התחבורה, ללא עבודת מטה מסודרת.

הפעלת נמל – ובפרט נמל שיש בו מתקנים סודיים ביותר כמו מעגן הצוללות – חושפת את המפעיל לסודות מדינה. לא מדובר רק בהתחברות לתשתיות התקשורת של הנמל או מעקב אחר תנועות הנמל. אם הסינים ירצו – הנמל יכול להפוך לבסיס מודיעין האוסף מידע על "חותמת הצליל" של כל ספינה צבאית ישראלית, כך שניתן יהיה לזהות אותה בכל מקום בעולם. ואיך תנהג חברת ההפעלה הסינית אם יוכרז מצב של משק לשעת חירום? האם הנמל ייסגר או לא?

בישראל, כמו בכל גופי הביון בעולם, יודעים ש"המוסד" הסיני, ה־MSS, מסבסד חברות סיניות כדי שיחדרו למרכזי מידע וידע. המוסד הסיני מפעיל שתי יחידות – 40־APT ו־10־APT, העוסקות בתקיפות סייבר בדגש על טכנולוגיות ימיות מערביות מתקדמות. הגופים הללו מופעלים מול הצי האמריקאי והם יהיו גם פה – עוד סיבה לכך שהאמריקאים מתנגדים לעסקה הישראלית עם הסינים.

גם בישראל יודעים שאין באמת חברות אזרחיות בסין. החברה שתנהל את נמל חיפה לא הגיעה לכאן במקרה, כשראתה הזדמנות לעשות כסף. צ'לסי מנינג (לשעבר ברדלי מנינג) הדליפה לוויקיליקס מסמך מסווג של משרד החוץ האמריקאי שקבע שחברת התקשורת הסינית וואווי (Huawei) היא יחידה צבאית לכל דבר, כולל מספר יחידה. כבר ב־2012 הוציא הנשיא אובמה צו נשיאותי האוסר על החברה להשתתף במכרזים להקמת תשתיות קריטיות בארצות־הברית. בשנה האחרונה העביר הסנאט חוק האוסר על שימוש במערכות אבטחה המבוססות על מצלמות סיניות. למרות שהמערכות הללו יכולות לשדר "הביתה", לסין, עיקר מצלמות האבטחה בישראל – במגזר האזרחי ובמערכת הביטחון – הן מתוצרת סינית. כל עוד השיקול הוא כלכלי, לחברות הסיניות יש יתרון בכל עסקה, כי הן מסובסדות על ידי גופים ממשלתיים סיניים שיש להם עניין בכניסתן למדינות זרות.

לא רק את משרד הביטחון לא ספרו. גם בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לא זוכרים דיונים בנושא הפעלת נמל חיפה. הנושא הסיני עלה שם יותר בהקשר של מכירת חברות כלכליות, כמו הפניקס. זה גם היה הרקע להצעת חוק שיזם ח"כ עמר בר־לב להסדרת מכירות של נכסים ישראליים למדינות זרות.

משרד הביטחון הושאר בחוץ, אבל המועצה לביטחון לאומי ומשרד התחבורה, כולל גופי הספנות, ביצעו עבודה אינטנסיבית מול מיפקדת חיל הים. מדיניות של משרד הביטחון לא הייתה, אבל לחיל הים הייתה מדיניות, והיא קבעה שהאינטרס הלאומי־כלכלי הישראלי להקמת נמל מכולות פרטי עולה על השיקול הביטחוני. חיל הים לא רואה בהקמת נמל כזה סיכון ביטחוני מעבר לסיכון הקיים ממילא. על פי תפיסת חיל הים מדובר בנמל נפרד שאין לו שום קשר לנמל חיפה המקורי, שבו שוכן הנמל הצבאי. על כך אומר היום שאול חורב: אין כזה דבר, נמל נפרד. נמל חיפה מורכב מקומפלקס של ארבעה נמלים: מספנות ישראל, נמל חיל הים, נמל חיפה הוותיק והנמל הצפוני החדש, שיהיה הנמל המרכזי לכניסת מכולות – ומערך הלוגיסטיקה והתקשורת שלהם הוא אחוד.

במקרה או שלא במקרה, בשנים 2014־2015, שעה שחיל הים צידד בהתלהבות בנמל הסיני, עמדה על הפרק עסקת ספינות ההגנה על המים הכלכליים. ב־2015 עקף ראש הממשלה נתניהו את משרד הביטחון, החליט על ביטול המכרז הבינלאומי לרכש הספינות, ובנייתן הועברה לידי חברה גרמנית. הבעיה היא שהספינות הגרמניות גדולות פי שניים מהדרישות המבצעיות המקוריות של חיל הים. חיל הים שיתף אפוא פעולה עם משרד ראש הממשלה, שוב מעל ראשו של משרד הביטחון, והעביר דרישה מבצעית חדשה שתואמת למפרט הגרמני. חיל הים מאוד שמח לקבל ספינה יותר גדולה. האם זה מקרי שחיל הים מתלהב באותה מידה גם מהרעיון של הפעלת נמל חיפה הצפוני על ידי חברה סינית? אולי זו רק השערה חסרת בסיס. אבל התופעה הזו, שמשרד ראש הממשלה לא סופר את משרד הביטחון ועובד ישירות מול חיל הים, חוזרת על עצמה.

צריך לזכור: חיל הים הוא גוף מקצועי שלא בהכרח רואה לנגד עיניו את השיקולים האסטרטגיים והמדיניים של הביטחון הלאומי. ולכן, בהחלטות כמו הפקדת נמל מרכזי בידיים סיניות, נדרשת מעורבות של משרד הביטחון: השר, המנכ"ל, האגף המדיני־ביטחוני, המלמ"ב וכל אותם גורמים שנמצאים בקשר שוטף עם הפנטגון. אלא שמשרד הביטחון לא היה בתמונה.

יוזמת החגורה והדרך

הצורך בהסדרת הנושא של מכירת נכסים ותשתיות אסטרטגיות למדינות זרות מוכר כבר מראשית העשור. המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה דנה בנושא ולא הצליחה למצוא את נקודת האיזון בין האינטרס של הביטחון הלאומי לרצון בכלכלה חופשית. רק בחודשים האחרונים לקח על עצמו המטה לביטחון לאומי את האחריות ליצירת מנגנון פיקוח על השקעות זרות בתשתיות קריטיות. זהו למעשה שם קוד לדיון על מסע הרכישות הסיני בישראל, שעלה לסדר היום במשרד ראש הממשלה כתוצאה מהסתייגויות שהביע לאחרונה הממשל האמריקאי. זה קרה הן במהלך ביקורו של היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון בישראל לפני כחודשיים, והן במפגשים שקיים ראש הממשלה עם גורמים כמו איפא"ק (השדולה למען ישראל בוושינגטון), שהתריעו כי סוגיית הנמל הסיני עלולה להוביל למשבר מול הקונגרס.

ב־28 בנובמבר אשתקד התכנס הקבינט לדיון בטיוטה ראשונית שהוכנה במל"ל, העוסקת בשאלות כמו מי הרגולטור שיקבע אילו חברות ישראליות אפשר יהיה לרכוש ובאילו תנאים ומגדירה מחדש את המושג "תשתיות קריטיות". עד היום הוגדרו 17 תשתיות כאלה. בהצעת המל"ל הוגדל מספרן ל־25, כולל גופים פיננסיים מרכזיים. הקבינט ביקש מהמל"ל להשלים את העבודה בתוך 90 יום, וב־28 בפברואר הוא אמור לקבל החלטות בנושא. אלא שההחלטות הללו לא יחולו רטרואקטיבית, וכל ניסיון לשנות את עסקת הנמל ייתקל בקיר משפטי ויוביל למשבר מדיני עם סין. סביר מאוד להניח שיתקיימו מגעים חשאיים בין ישראל לסין כדי לנסות ולתקן ברית מילה שלא צלחה.

הדיונים האלה מתקיימים באיחור של לפחות שש שנים, שכן כבר ב־2013 הכריז הנשיא הסיני על "יוזמת החגורה והדרך", שבמסגרתה מתכוונת סין לאתגר את השליטה של ארה"ב בימים. תפעול נמל חיפה ובניית נמל אשדוד החדש על ידי חברה סינית משתלבים במאמץ הסיני לרכוש השפעה על שורה ארוכה של נמלים – החל בדרום מזרח אסיה, דרך קרן אפריקה, ועד לים התיכון. על פי המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, הסינים מעורבים בכעשרה אחוזים מתשתיות הנמלים באגן הים התיכון: מצרים, אלג'יריה, טורקיה, יוון, איטליה, צרפת, ספרד וחיפה. כבר ב־2013, כשהוכרזה המדיניות הסינית המאתגרת את ההגמוניה האמריקאית, הייתה צריכה ישראל להחליט לצד מי היא עומדת. בן־גוריון עשה זאת בשנות החמישים. אצלנו, בשנות האלפיים, הלכו אחרי הכסף הסיני הזול.

ארה"ב נמצאת בעיצומו של קמפיין עולמי נגד חברות סיניות. שגריר ארה"ב לאיחוד האירופי, גורדון סונדלנד, הזהיר השבוע את מדינות האיחוד שלא להשתמש בציוד סיני ברשתות התקשורת הקריטיות שלהן. כל שימוש שכזה ייתקל בצעדים אמריקאיים. ארה"ב מודאגת מהאפשרות שציוד טכנולוגי סיני ישמש לריגול אחרי בעלות בריתה ויגרום לה נזקים. האזהרה הזו הגיעה, מן הסתם, גם לישראל. גורמים בממשל האמריקאי, בהם אדמירלים לשעבר, טוענים כי במציאות שבה הסינים מנהלים את נמל חיפה, שהיה בעבר נמל הבית של הצי השישי, אוניות אמריקאיות לא יוכלו לעגון בו יותר מחשש לריגול סיני. אלא שמדובר באיום סרק, שכן הצי השישי כבר דילל ממילא את נוכחותו באגן המזרחי של הים התיכון למינימום הכרחי. מהארמדה שהייתה כאן בתקופת המלחמה הקרה נותרו בים התיכון ארבע ספינות קרב העוגנות בספרד ובאיטליה. למעשה, האמריקאים הפקירו את האגן המזרחי של הים התיכון כבר לפני עשור. ב־2017, כשביקרה כאן נושאת המטוסים ג'ורג' בוש, הציגו זאת בישראל כחלק מחזרתו של הצי השישי לאזור. אבל זה היה ביקור פוליטי. מה שעניין את האדמירלית האמריקאית מישל ג'אנין הווארד היה היכן ממוקמות הצוללות הרוסיות השקטות מדגם "קילו", שעלולות לסכן את כלי השיט שלה. היא נשמה לרווחה כשהפליגה מכאן.

הצי הרוסי במקום הצי השישי

את הוואקום שהותירו אחריהם האמריקאים ממלאות 15 ספינות קרב של צי הים השחור הרוסי, ששוכנות כאן דרך קבע. ברצותן יסגרו נתיבי שיט לצורכי אימונים ולצרכים מבצעיים, וברצותן יפתחו. לצידן פועלות באזור צוללות של צי הים השחור. סטי"ל ישראלי שירצה להפליג, למשל, לחוף סורי, עלול להיתקל בספינות מלחמה רוסיות מבלי שיוכל להסתמך על ידידים אמריקאים או על ספינות של נאט"ו, שגם הן כבר לא משייטות באזור.

שני שינויים אסטרטגיים מתרחשים בזירה הימית של ישראל, ולשניהם אנחנו לא ערוכים. על האחד – כניסת הצי הרוסי – אין לנו שליטה. על השני – העברת הנמל החדש בחיפה לידיים סיניות – יכולה להיות לישראל שליטה. בשני המקרים - ויתרנו. שני הנושאים גם לא עלו בהערכת המודיעין השנתית, למרות שהים הוא מרכיב קריטי בכל הנוגע להכנסת סחורות לישראל, וכל הפרעה לנתיבי השיט בשעת חירום עלולה לשתק את המדינה.

שאלתי את תא"ל (מיל') חורב אם כאשר חיל הים מתכנן מבצע צבאי מול חופי לבנון או סוריה, או עוסק באימונים, עליו להתחשב במגבלות שמטילה נוכחותו של הצי הרוסי. "ללא צל של ספק", השיב. "חיל הים צריך לפתח תפיסה שונה מול החופים, שמתחשבת בנוכחות הרוסית ולא מביאה למצב של חיכוך בין שני הציים. הרוסים פה ל־49 שנה. הם תיגברו את הנוכחות שלהם באגן המזרחי של הים התיכון בגלל החשש שלהם מכוחות משלוח אמריקאיים לאוקראינה. כרגע חיל הים לא מטריד את הרוסים, שכן בניגוד לחיל האוויר, הוא לא תוקף מטרות בסוריה. אבל אם יפרוץ משבר באזור, כולל בלבנון, לצי הרוסי יהיה מה לומר".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד התחבורה הוא שאחראי על המכרז להקמת נמל המפרץ, על כל היבטיו. משרד הביטחון, יחד עם המל"ל וגופי הביטחון האחרים, פועלים בימים אלה להקמת מנגנון לבחינת השקעות של זרים כדי להבטיח שמירה על אינטרסים חיוניים. עבודת המטה תובא בקרוב לאישור הקבינט". מצה"ל נמסר כי "חיל הים מקיים שיח שוטף עם גורמי התכנון ויתר גופי הביטחון בישראל ביחס לשיקולים הביטחוניים הנוגעים להפרטת הנמל".