העם כפוף לשימוע / פלג בחמישי
רגעי ההכרעה בצ'מפיונס חזרו, ואיתם גונב הדעת שמתעקש להפוך את חגיגת הכדורגל לקרב חפירות, המצאות ונזיפות בכוכבים - שגיא כהן
המכה
רנסנברינק מאיאקס ונודניק מישראל
חלוץ ליון ברטראן טראורה ידע שמצפה לו שלשום קרב קשה מול ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות, אבל לשטיפה כזאת מישראל הוא בוודאי לא ציפה. "אי־אפשר להשאיר את ג'ורדי אלבה, וטראורה פשוט מתעלם ממנו", רטן שגיא כהן בדקה ה־17. "אם טראורה רוצה לתת את המשחק לברצלונה - שיגיד!"
כן, אחרי הפסקה בת חודשיים התחדש המאבק על מה שזכה בעולם לכינוי "הגביע עם האוזניים הגדולות", ורק אצלנו הפך לגביע עם האוזניים הכואבות. "זהו, נשברתי, רואה בלי ווליום", כתב לי במסרון החבר מהצפון, 16 דקות מפתיחת המשחק בין מנצ'סטר יונייטד לפ.ס.ז' בשבוע שעבר. מכיוון שחברים אמיתיים נמדדים בשעת צרה, בואו נשלים לו את עיקרי הדברים שהפסיד בשלושה משחקים בלי "פרשן".
חוכמה בדיעבד: "היה גול חוקי, היה גול חוקי", צהל כהן כשאיאקס הכניעה את ריאל מדריד. כמה שניות לאחר מכן השופט סימן שהוא מחכה ל־VAR, אך הפרשן במזרח התיכון לא התרגש. "בסדר, בסדר, היה גול חוקי", הוא גיחך. "הגול הוא חוקי. אני לא מבין למה צריך להתעכב כל כך הרבה זמן".
ההילוך החוזר הוצג בכל זאת. "צריך להתבטל!" פסק כהן. "השחקן הזה נמצא בעמדת נבדל בזמן הנגיחה של טאדיץ'. זהו זה, אין גול. אופסייד! זה נראה כאילו הוא לא בנבדל אבל הוא בנבדל. הייתה פה עמדת נבדל, זה נבדל!"... אז מה היה לנו בסך הכל? ארבע פעמים "שער חוקי" בצילום המקורי, שש פעמים "נבדל" בהילוך החוזר - 4:6 במערכה, הגול נפסל.
בורות: "איזו הנעת כדור", התפעם שגיא. "זה איאקס. אתה רואה את נייסקנס, אתה רואה את רנסנברינק"... וואו, איזו התרפקות על איאקס המפוארת ההיא. רק חבל שרוב רנסנברינק לא שיחק שם מעולם.
העמדת פנים: הדקה האחרונה של המחצית הראשונה במנצ'סטר. לינגארד מיונייטד נפצע ומבקש חילוף. סולשיאר מכניס את אלכסיס. "טעות של מאמן מתחיל", יורד עליו המנג'ר בעמדה בהרצליה. "בשביל מה אתה עושה את זה? תעמיד פנים שלינגארד יכול להמשיך".
זגזגנות: "תירגעו ותעיפו את הכדור, עדיף מלאבד אותו", נזף ד"ר שגיא במגיניה הצעירים של ליון כבר בדקה השביעית מול ברצלונה. "ליון ויתרה על הרעיון של להניע כדור מהשוער, לבלמים, למגינים, לקשרים האחוריים. הרבה כדורים ארוכים למרכז המגרש", התפלא עליהם מיסטר כהן בדקה ה־37. אז מי לעזאזל נתן את ההוראה להעיף כדורים?
פלצנות: מקסוול קורנה נכנס כמחליף בקבוצה הצרפתית, והמומחה שיודע הכל שולף מיד: "הוא שחקן שצריך לראות את השתיים־שלוש נגיעות הראשונות שלו בכדור. אם הוא מתחיל טוב, הוא נורא מסוכן"... ממצא אמפירי מרתק, שלקוח כנראה ממחקרו: "השיפור של קורנה מרגע כניסתו - קווים לדמותו".
בבל"ת: מאמן ליון, ברונו ז'נסיו, מוחא כפיים לשחקניו אחרי התקפה יפה. "אתה יודע למה הנעת הכדור הייתה טובה עכשיו?" שאל הפרשן את השדר לצידו, ומיד השיב: "כי השחקנים שלה לא היו בדיוק במקומות שלהם. היה יותר קשה לברצלונה ללחוץ. לליון היו יותר שחקנים במקומות יותר מפתיעים ולכן זה הצליח"... הבנתם? המאמן הצרפתי הודה בתשואות לשחקניו, על כך שעזבו את עמדות המפתח שלהם. בארסה הופתעה, שגיא קלט מיד.
חוצפה: "כבר עברת את בוסקטס? לך מהר קדימה!" גער כהן בקשר ליון טאנגי אנדומבלה במהלך המחצית השנייה, ובצדק. כי אם אנדומבלה רוצה לתת את המשחק לברצלונה - שיגיד!
הבדיחה
גביע המדינה בכדורסל
מגיע בהחלט לאוהדי הפועל ירושלים, הקהל מספר 1 בליגה, לשמוח אחרי הזכייה בגביע המדינה בכדורסל. כל תואר חשוב ויש סיבה למסיבה. אבל אחרי כל השמפניות, הקונפטי וההשתטחות על הפרקט של הבעלים הדביק אייל חומסקי, צריך גם לומר את האמת: גביע המדינה בכדורסל הוא בדיחה.
כמה משחקים ניצחה מחזיקת הגביע בדרך להנפה? שלושה! מול גלבוע/גליל, הפועל חולון ומכבי ראשל"צ. שני המפגשים האחרונים גם נערכו אצלה בבית. מצד שני, כשרואים את חבורת מדושני העונג (רק שמעון מזרחי נראה סובל) שהעניקה את הגביע והמדליות, הכל מובן.
פרט לנשיא המדינה ראובן ריבלין, ניצבו על הבמה ראשי הערים הפיינליסטיות (ניר ברקת כבר לא בתפקיד, אבל ממשיך לגלות כישורים של לירן חולצה אפורה), מנכ"ל משרד הספורט יוסי שרעבי (שמנסה כנראה לקושש רגעי תהילה אחרונים), וצמד העסקנים שמתקשה לצאת מהתמונה גם ברגע ההנפה - שמואל פרנקל מהמינהלת ועמירם הלוי מהאיגוד.
בליגה הטובה בעולם, רק אדם אחד - הקומישנר אדם סילבר - מעניק את הגביע לקפטן הקבוצה המנצחת וממהר להיעלם מהשטח. אצלנו, אולי בגלל החוק הרוסי, במת הכבוד מזכירה טקס חלוקת אותות למפקדי הצבא האדום בחסות הפוליטביורו.
ואם כבר מדברים על זה, עוד הערה קטנה: בגמר שהסתיים בתוצאה 67:82 והעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, קלעו השחקנים מחו”ל (בשני הצדדים) 107 נקודות, והישראלים 42. את הנתון הזה חשוב להזכיר ללהקת הלאומנים בתקשורת, שנוהגת לכסח בלי חשבון את הכדורסלנים הזרים, ומתבכיינת שהם תופסים את המקום לצעירים המוכשרים שלנו.
האבסורד
רחימי התחזק, הקבוצה נחלשה
על מה חשבת כשקרון דה שילדס ממכבי חיפה החטיא את הזריקה האחרונה לשלוש? נשאל מאמן הפועל חיפה עופר רחימי, אחרי הדרבי הראשון של העונה שבו ניצחה קבוצתו 92:95. “על השחרית שהתפללתי בבוקר”, השיב המאמן, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הוא נתן קרדיט לעוזרו, הגדול מכולם.
ההתקרבות לדת גם הולידה שילוב מעניין במיוחד בנבחרת, שם משמש רחימי כעוזרו של עודד קטש, שהצהיר לא מזמן: “אני אתאיסט ולא מאמין באלוהים”. אולי בגלל זה הנבחרת נראתה לא בשר ולא חלב. אבל רחימי עצמו המשיך להתחזק, והפועל חיפה הלכה ונחלשה.
לפני שבועיים, בגומלין של הדרבי, הירוקים ניצחו את האדומים בקלות 78:90, ובשנייה האחרונה היה ברור שגם השחרית מהבוקר כבר לא רלוונטית. אתמול, אחרי עוד תבוסה והידרדרות בטבלה, הודיעה הנהלת הקבוצה שרחימי פוטר, ואחד האוהדים הנאמנים שלה סיכם: ברוך השם.
המתפלחים
ברק וגור בארץ הפלאות
האולסטאר, הקרקס השיווקי של ה־NBA, התקיים בשארלוט והגיעו אליו גם שני כתבים מישראל, גיל ברק ועידו גור. איזה כיף, רק לא ברור למה הם התעקשו לדווח מהשטח כאילו מדובר באירוע חדשותי. “חדר המצב”, קרא ברק לאולם העיתונות שממנו שידר.
בסוף “תחרות הכישורים”, מין שעשועון שבו מתחרים בכדרור, מסירה, צעד וחצי וקליעה מרחוק, דחף גם ברק מיקרופון לקייל קוזמה מהלייקרס. “מילה לאוהדים בת”א?” שאל שליחנו המיוחד. “תגיד שוב”, ביקש קוזמה. “מילה לאוהדים בת”א”, חזר ואמר ברק. “ת”א?”, ניסה כדורסלן הלייקרס להיזכר, ומיד התעשת: “אני מעריך את התמיכה שלכם. א ביג־טיים אן־בי־איי סיטי”. כנראה בילבל עם האירוויזיון.
אבל את ההישג העיתונאי החשוב באמת רשם גור, שדיווח מאולם צדדי שבו התחממו
כמה מתמודדים בתחרות השלשות. “ראינו את עידו גור וגיל ברק”, התגאה מגיש המשדר בארץ ירון טלפז. “אני מקווה שלא יזרקו אותם מכל האולסטאר, אחרי שהם התפלחו שם לחימום של השלשות, כי לא ראיתי אנשי תקשורת אחרים” (למרות שדווקא ראו כמה ברקע).
“מותר לשאול איך הצלחתם להיכנס לדווח מתוך חימום קלעי השלשות?”, השתומם טלפז. “חוצפה ישראלית”, השיב בגאווה גור. “אנחנו כמיטב המסורת ישראלים, מחפשים את הפרצות”. ואחרי זה איתי אנגל, שדיווח מהחזית מול הטליבאן ודאעש, עוד חושב שהוא גיבור.
לפנייה לכתב/ת 
