לאן נעלם הקסם של הפועל חדרה?
הפועל חדרה הייתה עד לא מזמן הקבוצה הכי מרגשת בליגת העל, בעיקר בזכות ניסו אביטן. אבל אותו מאמן שאחראי להצלחה, גם גרם לנפילה ולאיום של הסתבכות בתחתית. מגיע לאוהדים לסיים עונה כזו בצורה שקטה
העונה החלומית של הפועל חדרה היממה את כולם. עם תקציב מינימום, בעיות של ניהול תקין המונעות הזרמת כספים מהטוטו ומהעירייה, היעדר מגרש בייתי ובעצם כמעט כל משוכה אפשרית שקבוצה שעולה לליגה הבכירה (לאחר 40 שנה) יכולה להיתקל בה, הובילו לתחזית קודרת. סימנו את הקבוצה כיורדת ודאית, ובצדק.
אנחנו, אוהדי הפועל חדרה, התפללנו רק לא להתבזות ועם קצת מזל גם לשרוד בליגה. המועדון הזה ראוי להיות בליגת העל, בעיקר הקהל שמגיע במספרים יפים, בין 1,000 ל־2,000 במשחק. רק אצטדיון בייתי בעיר מפריד בין כמות אוהדים דומה לזו של קבוצות כמו בני יהודה, הפועל חיפה וסכנין.
אוהדי הפועל חדרה. מגיע להם להיות בליגת העל(צילום: ראובן שוורץ)
אז מה קיבלנו עד עכשיו: חוויה יוצאת דופן של כדורגל צנוע אך פרקטי, לוחם אך מודע למגבלותיו – ומעל הכל, תוצאות אדירות שהשאירו את הפרשנים פעורי פה. לא פלא שהשוו אותנו ללסטר בעונת האליפות שלה באגליה, להבדיל כמובן.
מי שאחראי להצלחה המסחררת הוא ניסו אביטן, שהצליח עם המון צניעות לאסוף חבורה מוכשרת שבה השלם עולה על סך חלקיו. עם מודעות גבוהה לנושא התקציב שמונח לפניו, המאמן בחן בקפידה כל מועמד וידע ליצור קבוצה שמשחקת כדורגל ראוי ויותר מכך. לפרקים ראינו מחדרה הנעת כדור שלא הייתה מביישת אף קבוצה בליגת העל.
על כך אנחנו אסירי תודה לניסו, כמי שעומד בגוף המערכת המקצועית, אבל באותה נשימה הוא גם האחראי לנפילה בתקופה האחרונה. אי אפשר להוריד את האחריות מהמאמן ולתלות הכל בשחקנים שנמכרו. הקבוצה הזו ידעה להילחם ולהשיג יותר. מי שאמור ללכד את החבורה ולהיות מתווה הדרך והנווט של הספינה, איבד את המצפן. הטעות הגדולה שלו הייתה העברת המסרים בראיונות. כשהקבוצה הייתה במקום השלישי הוא אמר שהמטרה היא עדיין להישאר בליגה, ובכך שידר לשחקנים שהוא לא מאמין שהם מסוגלים להיות למעלה לאורך זמן. בסופו של דבר הנבואה הגשימה את עצמה.
אף אחד כמובן לא דיבר על אליפות או משהו שקרוב לזה, אבל ניסו קצת איבד שליטה. ההתנהלות הרגועה והשקטה התחלפה בלחץ, עצבים ותבוסתנות. חבל. ירידה אפשרית לפלייאוף התחתון והסתבכות במאבקי ירידה עלולים להרוס את הדבר היפה שנבנה פה. אביטן לא יסלח לעצמו כך שכבר היה שם, שנגע בפלייאוף העליון והיה על גג העולם. אסור לו, אסור לנו לאבד את זה.
ובכל מקרה, מה שלא יהיה, נסיים במילות תודה לניסו על הרגעים המאושרים והמרגשים שהעניק לנו.
לפנייה לכתב/ת 
ניסו אביטן. איבד את זה
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
