דל פיירו: "מאז הסקנדל ב-2006 הכל השתנה באיטליה"
כוכב העבר שהגיע לארץ כאורח בפעילות שיווקית של "היינקן", מוטרד ממצב הנבחרת אותה הוביל לזכייה במונדיאל ב-2006: "אנחנו חייבים להתחיל מיידית בשיקום, לעבור מהפכה". הסמל של יובנטוס גם מודאג מהבריחה שלה לליגה האיטלקית ("צריך שתהיה יותר תחרות"), ומרוצה ממה שראה בישראל: "יש לכם ארץ נהדרת ועמוסה באוהדי יובה"
ההשוואה המחמיאה ביותר שקיבל במהלך הקריירה אלסנדרו דל פיירו, אחד מאחרוני הפנטזיסטים בכדורגל האיטלקי, היא לפינטוריקיו, צייר מתקופת הרנסנס. בתרבות בה גדל, קשה לתת לאדם כבוד גדול מכך.
בכדורגל העולמי כבר אין סמלים כמו דל פיירו (44). איפה תמצאו עוד סופרסטאר שמשחק באותה קבוצה במשך 19 שנה, מסכים לרדת איתה לליגה השנייה ולהנהיג אותה בחזרה לטופ, מסרב לעבור לקבוצות בכירות אחרות גם אחרי שהפך לשחקן ספסל ולא מלכלך על המועדון גם אחרי הפרידה?
דל פיירו הגיע יחד עם אגדה איטלקית אחרת, אנדראה פירלו, במסגרת פעילות שיווקית של מותג הבירה "היינקן". בימים בהם הנבחרת שלהם מחפשת להתרומם מהתחתית אליה נפלה, היה מיוחד לראות בחדר אחד שני שחקנים שכבשו בדו-קרב הפנדלים שהביא לאיטליה את גביע העולם ב-2006.
דל פיירו שונה לגמרי מפירלו המסוגר: הוא לא מפסיק לעשות צחוקים, זורם עם כל מה שנקרה בדרכו ומפזר סטאר קוואליטי. בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" הוא דיבר, בין השאר, על אותו חיבור מיוחד עם יובנטוס: "אני ביובה, פרנצ'סקו טוטי ברומא ופאולו מאלדיני במילאן, כולנו חלק מההיסטוריה של המועדונים ששיחקנו בהם. זה גם היופי של התקופה ההיא, תקופה אחרת מאשר היום".
ב-2006, כאשר יובנטוס הורדה ליגה בגלל המעורבות שלה בפרשת השחיתות בכדורגל האיטלקי, היה לך קשה להחליט להישאר?
"זו הייתה החלטה קלה מאוד, היה לי ברור שאני יורד לליגה השנייה. הייתי אוהד יובנטוס, הייתי הקפטן של הקבוצה, הבנתי שזה הפרק שאני חייב להגיד לבעלים שאני נשאר. זה משהו שהרגשתי בעומק ליבי, ואני מאוד גאה להיות חלק מההצלחה בחזרה שלנו, מהעלייה עד לזכייה באליפות בעונה האחרונה שלי".
ליגה ללא תחרות
"זוכה בכל שנה בתארים" זו דרך עדינה לתאר את הדומיננטיות המוחלטת של יובנטוס בסריה א'. בעוד דל פיירו זכה עם הקבוצה בשש אליפויות בין 1995 ל-2012, והוסיף גביע אחד (וגם הנפה אחת של גביע האלופות), יובה נמצאת כרגע ברצף של שבע אליפויות, וטסה לשמינית אחרי שניצחה לפני מספר ימים בנאפולי במשחק העונה ופתחה פער של 16 נקודות מהמקום השני. בארבע השנים החולפות היא גם זכתה בדאבל (השנה כבר הודחה מהגביע).
איך אתה מסביר את השליטה המוחלטת של המועדון בכדורגל האיטלקי?
"בתקופה שלי התמודדו מולנו קבוצות גדולות שהעמידו מילאן, אינטר, פארמה ופיורנטינה. אחרי הסקנדל ב-2006 הכל השתנה באיטליה. כל קבוצה הייתה צריכה לבנות עצמה מחדש, בעיקר יובנטוס שספגה את העונש הכבד ביותר עד שחזרה לעניינים לפני שבע שנים. כאוהד, נותר לי למחוא כפיים למה שהיא עושה בליגה, אבל כאנשי כדורגל אנחנו יודעים שצריך שתהיה יותר תחרות, ואולי זה יקרה בשנה הבאה. חשבתי שכבר השנה נראה את אינטר מאיימת על האליפות, אבל הארגון, ההנהלה, הצוות המקצועי והשחקנים ביובנטוס מושלמים כרגע. יובה פתחה פער גדול מדי מיתר הקבוצות באיטליה, ייקח זמן לסגור אותו".
עוד שינוי מתקופתך הוא האצטדיון החדש, שהספקת לשחק בו רק עונה אחת.
"אתה לא מבין כמה אצטדיון חדיש עם תנאים מדהימים יכול לשנות דינמיקה של מועדון שלם. בדלה אלפי הקהל היה רחוק מהמגרש, ועכשיו 41 אלף אוהדים קרובים ושמחים להיות באצטדיון שיש בו אווירה, מגרש שנותן אנרגיות וכוח. אצטדיונים חדישים נותנים ביטחון לקבוצות הביתיות".
היום יש גיבור חדש בטורינו, כריסטיאנו רונאלדו.
"המעבר שלו ליובה דומה לזה של לברון ג'יימס ללייקרס, עם הבדל אחד - יובה זוכה בכל שנה בתארים, ובלייקרס צריך לבנות הכל מחדש. ההגעה של רונאלדו החזירה שחקנים גדולים לליגה האיטלקית, הכניסה צבע לאפרוריות שלה".
הוא יציל את הקבוצה מהדחה בשמינית גמר הצ'מפיונס? לא קל למחוק פיגור 2:0 מול אתלטיקו מדריד.
"זה בהחלט אפשרי, אבל חשוב לזכור שגם הצירוף של רונאלדו לא מבטיח זכייה בליגת האלופות".
לראות את המונדיאל מבחוץ
בקיץ האחרון, לראשונה אחרי 60 שנה, אוהדי הכדורגל האיטלקים לא זכו לראות את הנבחרת שלהם במונדיאל. מהמקום ה-18 בעולם נראה שהחזרה שלה לטופ עדיין רחוקה ומסובכת, וזו נקודה שמכאיבה במיוחד לדל פיירו.
"אנחנו נמצאים ברגע חשוך בכדורגל האיטלקי", אומר כוכב העבר, "הכישלון בהעפלה למונדיאל היה אסון. אנחנו חייבים להתחיל מיידית בשיקום. הכדורגל האיטלקי כולו צריך לעבור מהפכה: מהנבחרת, דרך הליגה ועד טיפול בכישרונות צעירים".
הנקודה האחרונה היא בדיוק זו שמאמני הנבחרת האחרונים התלוננו עליה, כמות הדקות הנמוכה של השחקנים המקומיים בליגה האיטלקית. יש לכך פתרון?
"אין תשובה קלה, יש כמה שלבים שצריך לעבור כדי להגיע למקום הנכון. בדור שלי, למשל, היו לנו 15 שחקנים שהיו יכולים לשחק בכל מועדון בעולם, אבל זה לא רק עניין של שנתון – בעבר היו יותר אפשרויות לשחק בליגה".
המסלול שלך אחרי יובנטוס היה קצת מוזר, סידני האוסטרלית ואז דלהי מהודו.
"עשיתי הכל עם יובה, זכיתי בכל תואר אפשרי, ולא הייתי מסוגל לשחק בקבוצה אחרת באיטליה או באירופה, אז החלטתי ללכת למקום אחר, לחוויה חדשה. רציתי לראות תרבויות אחרות".
כבשת בחצי גמר המונדיאל, הוספת פנדל בגמר. מבחינתך, מהו הרגע הגדול ביותר?
"למזלי, היו לי הרבה רגעים גדולים. ברור שתארים הם הכי חשובים, ולכן הזכייה בגביע העולמי היא עדיין מעל כולם".
מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"תגיד לי אתה. שיחקתי 19 שנים ביובנטוס עם שמות כמו רוברטו באג'יו, ג'אנלוקה ויאלי וזינדין זידאן, ושיחקתי נגד שחקנים כמו מרקו ואן באסטן, רונאלדו הברזילאי, לאו מסי ורונאלדו. אין פה אחד שגדול מהאחר".
דל פיירו יסיים היום את הביקור שלו בארץ. למי שהספיק לשכוח, הוא כבר היה כאן בעבר, וב-2004 מחק שער יתרון של ברוך דגו וסידר ליובנטוס 1:1 מול מכבי ת"א עם שוויון במחצית השנייה בליגת האלופות. "הפעם הספקתי לבקר בירושלים", הוא מספר, "לראות אנשים רבים, ליהנות ממזג האוויר. יש לכם ארץ נהדרת ועמוסה באוהדי יובה, שזה מצוין".
לפנייה לכתב/ת 
