שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נתן דירה לאשתו במתנה – אך יקבל אותה בגירושין
    בגלל חשש מרשויות המס העביר בעל את זכויותיו בנכס ללא תמורה. לימים, כשנפרדו, הוא ביקש מבית המשפט שיחזיר לו את הבעלות על חלקו
    בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע לאחרונה שגבר בהליכי גירושים, שלפני כ-15 שנה העביר לאשתו את זכויותיו בדירתם ללא תמורה, יקבל בחזרה את חלקו אף שהנכס רשום על שמה בלבד מאז 2004. השופטת אורית בן דור-ליבל קיבלה את גרסתו שלפיה חשב שמדובר באקט פורמלי בלבד שאותו ביצע כי חשש מרשויות המס.

     

    עבור שני בני הזוג מדובר בנישואים שניים, וכיום הם מנהלים הליכי גירושים. הבעל, שאינו ישראלי, עוסק בתקשורת ושוהה בארץ מאז שנות ה-70 באשרת תייר. במסגרת איזון המשאבים וחלוקת הרכוש, אחת הסוגיות העיקריות שעמדו על הפרק הייתה גורלה של הדירה שבה התגוררו השניים. היא נרכשה על ידם ב-1991, וב-2004 העביר הבעל העביר לאשתו את זכויותיו בנכס ללא תמורה. השניים ערכו חוזה אצל עורך דין ומאז הדירה רשומה על שם האישה.

     

    לפני כשנתיים הגיש הבעל תביעה שבה ביקש להצהיר שמדובר בדירה משותפת. לטענתו, היא נרכשה מכספים שלו, אך בשלב מסוים הכנסתו פחתה, ואשתו שכנעה אותו להעביר אותה על שמה בלבד כדי להגן על הנכס מנושים או עיקולים של רשויות המס. למעשה, טען, היא רימתה אותו, שכן הוא האמין בתמימותו שמדובר ב"אקט פורמלי" בלבד שלא ישפיע על המהות של זכויותיו.

     

    מנגד טענה האישה שהדירה נרכשה מכספים והלוואות משותפות, וכי מאוחר יותר העביר לה בעלה את זכויותיו במתנה ביום הולדתה, כאות לאהבתו ואולי גם בשל רגשות אשם שחש בשל התאבדות בנה מנישואים קודמים, שהיחסים שלו עמו היו "טעונים וקשים".

     

    אלא שהשופטת אורית בן דור-ליבל הגיעה למסקנה כי הבעל הוכיח שהרישום במרשם המקרקעין לא משקף את הבעלות האמיתית בדירה. היא הגדירה את עדותו מפורטת, אמינה ועקבית, ושוכנעה כי הוא באמת ובתמים האמין לאשתו כשאמרה שקיים חשש ששלטונות המס "יקחו את הדירה", ואופן כללי נתן בה אמון עיוור לאורך השנים.

     

    חיזוק לגרסתו מצאה השופטת גם בעובדה שהוא נהג בדירה "מנהג בעלים", נשא בהוצאות שיפוצים ותיקונים. האישה, מנגד, הסתפקה בטענה שמדובר במתנה מתוך אהבה מבלי להסביר ומבלי לפרט, למשל מי יזם את הפנייה לעורך הדין. בעיני השופטת, מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מלאה משברים, באופן שסתר את גרסת הנתבעת בדבר מתנה כמחווה רומנטית.

     

    "מתבקשת מאליה אפוא התהייה מדוע שאדם יחליט להיפטר מהנכס המשמעותי ביותר שלו כאשר משמעות הוויתור שהוא עשוי 'להיזרק לרחוב', ומה הסבירות שיסכים לתוצאה זו", כתבה. תהייה זו נותרה כאמור ללא מענה מצד הנתבעת".

     

    היא קבעה, מבלי להכריע בעניין, כי ניתן לסווג את החוזה כבלתי חוקי או כחוזה למראית עין, ובכל מקרה כחוזה פסול, משום שמטרתו הייתה להונות את רשויות ומס, שהצדדים לא התכוונו אליו.

     

    בנסיבות אלה החליטה השופטת להשיב את המצב ששרר לפני ההסכם, קרי - רישום הזכויות בדירה באופן שווה על שם שני הצדדים. היא קיבלה את תביעת הבעל לפירוק שיתוף, וקבעה כי הדירה תימכר למרבה במחיר והכסף יחולק בין השניים. האישה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: עו"ד משה חן
    • ב"כ הנתבעת: עו"ד שלומית ביר
    • עו"ד משה דנוך עוסק בדיני משפחה
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים