קלאסיקו ישראלי בלי ישראלים

איזה כיף לאוהדי הכדורסל הישראלי: הערב (ראשון) עומדת להיות חגיגה של ממש. במיוחד במתכונת הזו של הליגה בישראל בה העונה עצמה לא רלוונטית, לא מעניינת ובעיקר לא ספורטיבית. סוף סוף נפגשות שתי הקבוצות הטובות ביותר למשחק שכולל הרבה מלחמה על הכבוד, ולא מעט הצהרת כוונות בנוגע לרצון של מכבי ת"א לחזור לגדולתה ולשליטה הבלעדית בליגה, וקריאת התיגר של הפועל ירושלים על המסורת הצהובה.

עד כאן הכל נשמע רומנטי ומקסים. הבעיה שהורסת את כל החגיגה היא שהמאמנים מצפצפים בלשון המעטה על כל הנקודה הזאת שנקראת "שחקן ישראלי", וממילא מעקרים את כל הפואנטה מהמפגשים האלה שאמורים להיות מרתקים. את יאניס ספרופולוס ניתן איכשהו להבין: מדובר במאמן יווני שהגיע לארץ רק לאחרונה וקיבל קבוצה שרובה ככולה זרים ומתאזרחים, כשהמנהלים הספורטיביים בעצמם זרים, ולכן אי אפשר לצפות שייתן יותר מדי דקות משחק לישראלים (שגם ככה הם מיעוט מאוד קטן בקבוצה). על אף שיובל זוסמן גילה לא מעט כישרון ואחרי דני אבדיה מחזרות קבוצות מהגדולות בעולם, לא ברור איך דווקא בארץ לא מבינים איזה אוצר נמצא מתחת לידיים שלהם.

עודד קטש(צילום: אורן אהרוני)

אבל את עודד קטש, שקיבל את כל הקרדיט שלו בתור כוכב צעיר ממאמנים ישראלים שהאמינו בו, אני מתקשה מאוד להבין. איך שחקן כמו ליאור אליהו, שהראה הרבה רצון ורעב בתקופה האחרונה והכישרון העצום שלו לא מוטל בספק - לא קיבל שניית פרקט השבוע במשחק שמינית הגמר בליגת האלופות? כמו כן, בר טימור אמנם נמצא בתקופה פחות טובה בקריירה שלו, אך בכל זאת לא יעלה על הדעת ששחקן ברמתו יתייבש על הספסל במשך משחק שלם. ולא מדובר רק על המשחק הספציפי הזה, אלא על הביטחון העצמי שיורד לשחקנים אחרי משחקים כאלה שפוגע ביכולת שלהם גם בליגה.

האם כבר לא נותרה טיפת כבוד לשחקן הישראלי? אם כך, אז אולי כדאי להשאיר את החוק הרוסי בתוקף למרות שבכל העולם הוא התבטל, כי רק אצלנו הישראלים בעצמם מזלזלים בבני מולדתם ועוד בשחקנים שיש להם חיבור לקבוצה והם גם הכי ותיקים בקבוצה. והתהייה הכואבת יותר היא כזו: אם אותם שחקנים היו נולדים בארה"ב (שלא לומר - עוברים גיור בארץ), המאמן היה מעז גם כן לייבש אותם ככה על הספסל?