המהלכים המיוחדים של ה-NBA בעשור האחרון, חלק ב'
נכון,החלק הראשון כלל כמה דברים יוצאי דופן, אבל אלו השלושה הגדולים באמת, שהשאירו חותם על מה שקורה בליגה הטובה בעולם
לאורך ההיסטוריה של ה-NBA, לרוב השחקנים הגדולים היה מהלך מיוחד שהבדיל אותם משחקנים אחרים. לדוגמה: הסקייהוק של קארים, הפיידאוויי של ג'ורדן, הדרים שייק של האקים, הקרוס של אייברסון וכו'. אני הלכתי על רשימה קצת אחרת: עשרת המהלכים הייחודיים שנוצרו (או שופרו) בעשור האחרון - כולל בונוס. הנה החלק השני של הרשימה, עם שלושת המהלכים הגדולים.
3) השלשות מרחוק של סטף קרי - מה שמייחד את השלשות האלו הוא שבניגוד לשאר המהלכים בדירוג, הן עוזרות גם לחבריו לקלוע יותר נקודות. קרי מרווח את המשחק ומושך אליו את תשומת לב ההגנה, ובכך מאפשר לחבריו זריקות פנויות. כבר מגיל קטן מתאמן קרי על השלשות שלו, אך הדבר שהכי עוזר לו הוא היכולת לשחרר את הכדור מידיו ב-0.4 שניות, כשהממוצע ב-NBA עומד על 0.55 שניות. גם אם 0.15 שניות נשמע כמו מעט זמן, זה יכול להיות ההבדל בין זריקה פנויה לבין בלוק או הפרעה לזריקה.
2) הסטפ בק של ג'יימס הארדן - מהלך שבו שחקן מכדרר את הכדור על קשת השלשה ופתאום לוקח צעד (או יותר) אחורה. לפני 5 שנים הסטפ בק נחשב לזריקת ייאוש שנכנסת באחוזים גרועים, אבל בשלוש השנים האחרונות ובעיקר השנה, הפך הארדן את הסטפ בק לאומנות בזכות יכולת ההאטה וההתייצבות שלו אחרי תנועה, אותן הוא מבצע מהר יותר מאחרים. תורמת לכך גם חוכמת המשחק שלו: ברוב המקרים הוא סוחט עבירה מיד אחרי הסטפ בק.
1) ההטעיה של דוויין ווייד - מהלך שאחריו ווייד את אחד משלושת הדברים הבאים:
1. סוחט עבירה משחקן ההגנה.
2. חודר לסל.
3. לוקח זריקה פנויה.
מה שהפך את הטעיית הזריקה של ווייד לקטלנית, הוא הפחד של שחקן ההגנה מזריקה, מהלך שגורם לו לקפוץ בנוסף לאפקט ההטעייה עצמה. אני חושב שמה שהכי עוזר לווייד לבצע זאת בהצלחה זו יכולת קבלת ההחלטות החכמה שלו. בזכות זה, אפילו בשלהי הקריירה הוא מצליח לקלוע 14 נקודות למשחק. הליגה אפילו נאלצה לשנות חוק ב-2011 בגלל ההטעיות שלו ושל קווין דוראנט.
לפנייה לכתב/ת 
