שברו את הקרח: הסיפור המטורף של נבחרת ישראל במזחלות

האחד הוא ספורטאי המרותק לכיסא גלגלים, השני בונה בניינים ושמע על התחרות הראשונה בה השתתף רק שלושה ימים לפני שנערכה. שניהם יחד מרכיבים את נבחרת המזחלות (בובסליי) של ישראל, ולא מפריעה להם העובדה שאפשר לספור על יד אחת את כמות הימים בשנה שיורד כאן שלג.

הסיפור של דייב ניקולס ואיליה מליקין יכול להפוך לסרט מרגש, אבל הם רוצים שיהיה לו גם סוף שמח – כרטיס לאולימפיאדת החורף ב-2026 (עוד מעט נסביר למה צריך גם לחכות).

ניקולס (55), יהודי יליד ניו־ג'רזי, היה מחובר כל חייו לספורט החורף. לפני 15 שנה הוא נפצע קשה בעמוד השדרה בתאונת סקי, ונותר משותק מהמותניים ומטה. גם לאחר התאונה ניקולס חיפש דרך להישאר פעיל, ובמשך תקופה ניסה לשחק ראגבי בכיסאות גלגלים, עד שמצא את הבובסליי – ענף רווי אקשן בו טסים במורד המסלול במהירות של 145 קמ"ש.

הסיפור שלהם יכול להפוך לסרט מרגש. איליה מליקין ודייב ניקולס(צילום:פרטי)

בניגוד לסגנונות אחרים של הענף, בהם המתחרים דוחפים את המזחלת לפני שהם מזנקים לתוכה, בבובסליי הנהג יכול להתחיל את המרוץ בתוכה (למרות שהזמן הסופי נפגע מכך). הדבר איפשר לניקולס לעשות היסטוריה, ובנובמבר האחרון הוא הפך למשותק הראשון שמתחרה בבובסליי לצד ספורטאים בריאים. "אני לא מתמקד בעובדה שאני על כיסא גלגלים", אומר ניקולס, "בחיים לא כולם שווים. אני מתמקד בלנהוג היטב במזחלת, לפתוח כמה דלתות, לשנות סטריאוטיפים, ליצור הזדמנויות שוות עבור אחרים ולייצג את ישראל".

לאורך כל הדרך האולימפיאדה ישבה לו בראש, אבל כדי לעשות את הצעד הראשון הוא היה חייב למצוא שותף בעזרת דוד גריבס, נשיא התאחדות המזחלות של ישראל. זה לא היה קל: ניקולס לא מתגורר בישראל, והניסיון הראשון עם איתן טרויאנסקי לא החזיק מעמד. ואז מליקין נקרא לדגל.

"אני מתמקד בלנהוג היטב במזחלת". ניקולס בפעולה(צילום:IBSF)

בואו ניקח רגע צעד לאחור. גריבס הוא דמות משמעותית בעלילה, מאחר שהיה האיש עם החלום והחזון שהקים את נבחרת ישראל. ההשראה שלו הגיעה ממרחקים, מהנבחרת הג'מייקנית שהתחרתה נגד כל הסיכויים במשחקי החורף באולימפיאדת 1988 (סיפור שהוצג בסרט "ג'מייקה מתחת לאפס"). ואם מדינה טרופית הצליחה להרכיב נבחרת לספורט בו עפים על קרח, אז למה לא אנחנו?

בהתחלה, גריבס ניסה להקים נבחרת למזחלת של רביעייה, אבל העניין לא עלה יפה. ועדיין, גריבס זכר לטובה את מליקין (37), שהיה חבר ברביעייה ועוסק בתחום הבנייה, והרים לו טלפון כדי לשכנע אותו להגיע לקנדה ולהתחרות לצד ניקולס בגביע צפון אמריקה. כאמור, זה קרה שלושה ימים לפני התחרות (!), אבל מליקין יצא לדרך בלי להסס.

אם בג'מייקה יכולים אז גם אנחנו(צילום:פרטי)

השניים נפגשו על המסלול והקליק היה מיידי, עוד לפני האימון הראשון. מליקין התרגל לעזור לניקולס להיכנס למזחלת, ואילו ניקולס חילק טיפים לחברו מהניסיון שצבר עד כה בענף. בתחרות עצמה הצמד סיים במקום ה־11 מ־12, אבל זה הספיק כדי לתפוס מקום באליפות העולם בוויסלר שבקנדה, שהתקיימה בתחילת החודש. כדי להשתתף פה, השניים היו צריכים לצאת למסע קשה נוסף.

המדינה כמעט ולא השתתפה בהוצאות, כך שניקולס נאלץ למשכן את ביתו כדי לממן את הנסיעה, בעוד מליקין פתח בקמפיין גיוס המונים, כשהיעד היה 30 אלף דולר. לאחר מכן המצב הסתבך כאשר השניים היו מעורבים בהתהפכות במהלך אחד האימונים במסלול של אליפות העולם. הם יצאו ללא פגע, אבל המזחלת נהרסה.

בהיעדר כלי חלופי, השניים ראו איך אליפות העולם הולכת ומתרחקת, עד שחברה בבעלות ישראלית היושבת בוונקובר נחלצה לעזרתם ושיפצה את המזחלת. מליקין וניקולס זינקו כמתוכנן, וסיימו במקום ה־29 מבין 31 מדינות.

השניים נפגשו על המסלול והקליק היה מיידי(צילום:פרטי)

כפי שציינו, ניקולס עדיין לא עשה עלייה. באליפות העולם הוא ייצג את ישראל, אבל כדי לעשות זאת גם במשחקים האולימפיים הוא יהיה חייב לעלות לארץ. ולמה מדובר על 2026 ולא על המשחקים הקרובים ב־2022? מאחר שהבובסליי הזוגי נשאר מחוץ לתחרויות המתוכננות בסין, וצפוי להיכנס רק ארבע שנים מאוחר יותר. ניקולס יהיה כבר בן 62 אז, אך לא מתכוון לוותר על הרעיון. ומי יודע? אולי זה לא יהיה במשחקים הפראלימפיים, אלא בתחרויות לצד הגולשים הבריאים.

והוא מקווה שלא יעשה זאת לבד. כיום, התאחדות המזחלות הישראלית

מונה שבעה ספורטאים שמתאמנים בארה"ב, חלקם תחת הדרכתו של אדם אדלמן, שלקח שנה הפסקה לאחר שהפך לספורטאי הראשון שמייצג את ישראל בתחרות מזחלות באולימפיאדת החורף בשנה שעברה (סקלטון, מזחלת יחיד). ואם זה לא יצליח, אולי הוא יעשה זאת עם נבחרת הראגבי בכיסאות גלגלים, שנמצאת בתהליכי גיבוש במטרה להגיע לאולימפיאדה. בכל מקרה, הוא לא ייכנע עד שיתחרה עם דגל ישראל תחת הלוגו של חמש הטבעות.