בגדו בי בעבר. איך אדע שלא יבגדו בי בעתיד?
"לאחרונה התחלתי לצאת עם מישהו אחר והא חמוד אמיתי. מתקשר, מסמס, דואג, גאה להיות איתי ומתלהב לשלב את חייו בחיי, ועדיין אני מוצאת את עצמי שואלת, האם גם הוא יעזוב אותי? האם גם הוא ינהל רומן ואז יזרוק אותי לכל הרוחות?". אתן שאלתן, קצ'קעס עונה
קצ'קעס יקרה,
לפני כמה חודשים יצאתי עם מישהו שעשה לי קטע מסריח ובגד בי. אני, שהייתי מאוהבת בו עד מעל הראש, ניסיתי לחשוב איך אפשר לגשר על החריקות בקשר, בזמן שהוא פשוט המשיך לתקתק עוד מישהי מהצד, ובסוף בישר: "אני עוזב אותך". לאחרונה התחלתי לצאת עם מישהו אחר והא חמוד אמיתי. מתקשר, מסמס, דואג, גאה להיות איתי ומתלהב לשלב את חייו בחיי, ועדיין אני מוצאת את עצמי שואלת, האם גם הוא יעזוב אותי? האם גם הוא ינהל רומן ואז יזרוק אותי לכל הרוחות? בכל פעם שהוא לא עונה לי, אני ישר מרגישה שהנה, זה עומד להיגמר. חשבתי שהותרתי את הטראומה מהשמוק ההוא בעבר, אבל גיליתי שהיא שכרה דירה במחשבות שלי ומסרבת להתפנות. מה אפשר לעשות?
התשובה של קצ'קעס
משכירת חדרי מחשבה יקרה,
תחילה אומר שהבוגד האפס לא שווה את האהבה ותשומת הלב שלך. לא אז, ובטח שלא עכשיו. כשקשרים זוגיים לא עובדים, עושים אחד מהשניים - מדברים על זה ורואים אם יש משהו שניתן לשפר, או לוחצים ידיים ומאחלים בהצלחה בקשר הבא. כל פעולה אחרת שמה עליך תווית של "אשפה אנושית", ומקעקעת אותך כמי שלא כדאי להתקרב אליה כי צחנה וכל זה. אז האקס שלך? הוא קלירלי יצא בצד של הצחנה. ולגבי החדרים שאת משכירה בראש לחוויות העבר, צר לי לאכזב אותך, אך אף חוויה כזאת לא עצרה מתישהו לשאול האם מותר לה לפלוש לטריטוריה שלך.
זיכרונות הם כמו צלקת קטנה או נמש בהיר. לפעמים הם לא מאוד בולטים, אבל אי אפשר להסיר אותם מהעור. חווית משמעותיות (טובות או רעות) פשוט מתנחלות איפה שהן מוצאות מקום, מסרבות להתפנות וצובעות את החוויות העתידיות שלנו בגוונים שהן הביאו מחנות ההיסטוריה האישית שלך. ככה עובדת התפיסה האנושית, זה הגיוני לחלוטין וממש לא מאפיין רק אותך.
החדשות הטובות הן שהתפיסה האנושית הזאת ניתנת לעריכה מחדש, או לפחות מאפשרת לנו לשים ליד זיכרונות העבר שומר ראש שיאמר להן, "חכו פה בבקשה, אתם לא רלוונטיים בעליל". אחד הטיפולים היעילים ביותר בפסיכולוגיה נקרא CBT. זהו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שבו מסתכלים למחשבות בלבן של העיניים ועורכים היכרות איתן. תוהים האם הן מייצגות את המציאות נאמנה, או שהן לקחו לעצמן הרבה יותר מדי חופש אומנותי.
לכי בבקשה לארון שלך, הוציאי משם מעיל, מקטורן ואיזו זכוכית מגדלת בשבילי. יש לך? יופי, עכשיו העמידי פנים שאת הגרסה הנשית של שרלוק הולמס ושאת צריכה לאסוף ראיות לגבי השאלה הנצחית, "אוהב אותי, לא אוהב אותי?". רשמי לך בפנקס קטן את כל הפעמים בהן החמוד החדש החמיא לך, את מספר החברים שלו שכבר יצא לך להכיר, את חום מגעו כשהוא מחבק, את כל הפרטים השוליים שזכר ואת שלל המחוות הקטנות שעשה למענך. לפי מה שאת מתארת אני מרשה לעצמי להניח שהמסמך שתקבלי יהיה ארוך, דביק ומתוק כמו קרמל מסוכר.
אחרי שהגענו למסקנה שהבחור החדש אינו דושבג לתפארת, בפעם הבאה שהוא לא עונה להודעה, יוצא עם חברים בלעדייך, או פשוט עייף ולא מבין בדיחות, הסבירי לעצמך את התנהגותו בכל הסבר שלא משתמש בטיעון העצוב של "הוא שונא אותי, אני גרועה" כי את לא, והתרגיל שנתתי לך כבר היה אמור להוכיח לך את זה.
קחי בחשבון שהבחור החדש יכול להיות מותש מיום ארוך, מתגעגע לחברה גברית, או סתם פחות שנון ומצחיק ממך. לאור הממצאים, הרבה יותר הגיוני שהסיבה לחוסר המענה הרגעי כלל לא קשורה אליך. זה הזיכרון מהאפס ההוא שמתעורר ועושה לך סלט בחשיבה ההגיונית, מעוות את חוקי הסטטיקה ומכריז כי "האפשרות היחידה היא קטסטרופה". אל תקשיבי לו!
אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, חזרי למעיל ועשי בשבילי עוד טובה קטנה; רשמי לעצמך את כל הדברים שאת טובה בהם, את כל התחביבים שאת נהנית לעשות ואת כל החברים שיהיו גאים להיקרא החברים הכי טובים שלך. את יכולה אפילו לעשות מיקור חוץ ולקבל השראה מאנשים שאוהבים אותך. את הרשימה הזאת שנני לעצמך בבקשה מדי יום. את אולי לא תיפטרי מהחוויה השלילית, אבל כן תוכלי לאחסן אותה במקומה הראוי - בארגז סגור בבוידעם, ושיהיה לה בכיף עם האבק.
