משפחתה נספתה בתאונת דרכים: "רציתי שהם יהיו גאים בי"

עולמה של עפרה ברנשטיין-אלקיים חרב עליה ברגע אחד בספטמבר 2007. היא נקראה אל לשכת מפקד הבסיס שבו שירתה כמ"כית מצטיינת - שם מסרו לה את המרה שבבשורות: שני הוריה ואחותה הקטנה נהרגו בתאונת דרכים בכביש 90. אחיה בן ה-11 שרד, והוא מאושפז בבית חולים. הארבעה היו בדרכם חזרה מבילוי של חול המועד סוכות בפסטיבל כדורים פורחים בתמנע, כשמכוניתם התנגשה חזיתית במכונית אחרת בכביש הערבה.

למרות השנים שחלפו, עפרה זוכרת היטב את הרגעים בהם נכנסה אל חדרו של מפקד הבסיס, בו המתינו לה המפקדות שלה וקצין משטרה. "הוא אמר לי שהייתה תאונה מאוד קשה, ושאחי הקטן מחכה לי בבית חולים, ואני צריכה לצאת אליו עכשיו", היא משחזרת. "הוא אמר לי: 'עפרה, את מבינה שרק אח שלך מחכה לך בבית החולים?'. הבנתי, ששני הוריי ואחותי נהרגו, ונשאר רק אח קטן שצריך אותי עכשיו".

עפרה ברנשטיין (במדים) עם הוריה ואחותה שנהרגו בתאונה, ואחיה הקטן(באדיבות המשפחה)

במהלך הנסיעה לבית החולים ניסתה עפרה לעכל את האסון שנחת עליה. "חשבתי על כך שאין לי בארץ קרובי משפחה נוספים. יותר מגודל האחריות על אח שלי, הרגשתי בעיקר את הבדידות". אך עפרה לא נכנעה לבדידות ולאובדן. ב-12 השנים שחלפו מאז היא שיקמה את חייה. היא המשיכה במסלול הצטיינות בצה"ל, התחתנה והביאה ילדה לעולם, ובהמשך גם פיתחה קריירה בתור תזונאית. לאחרונה נפגשנו עם עפרה, שסיפרה על ההתמודדות עם האובדן, ועל החיים שאחריו.

תהליך החזרה לחיים של עפרה החל כשלושה חודשים אחרי התאונה. היא מספרת כי הבינה שאחיה הצעיר לא זקוק לה רק בתור דמות אם, אלא גם כמודל לחיקוי. בעקבות זאת היא החליטה לחזור למסלול הצבאי שנקטע בפתאומיות.

"בטקס סיום קורס קצינים ידעתי שהם איתי"

עם חזרתה למדים, החליטה עפרה לממש את התוכנית שעליה הספיקה לדבר עם הוריה לפני מותם - ולצאת לקורס קצינים. "הרגשתי שאני רוצה להוכיח לעצמי ששום דבר לא יעצור אותי; שהוריי ואחותי יהיו גאים בי למעלה, כשאעמוד על רחבת המסדרים", היא מסבירה. "ואכן הרגשתי אותם חזק בטקס סיום קורס קצינים ובטקסים נוספים בהמשך. ידעתי שהם איתי".

עופרה השתחררה מצה"ל בתום שלוש שנים וחצי של שירות, וניצבה בפני האתגרים החדשים בהם כרוכה החזרה לאזרחות. פרסומת ששמעה ברדיו הובילה אותה לפנות לקרן הישג, המסייעת לחיילים בודדים משוחררים. "שמעתי ברדיו תשדיר של הקרן עם המשפט 'כשחייל בודד משתחרר מהצבא הוא מזכה על המדים ומזדכה על הקיטבג, אבל על הבדידות הוא לא מזדכה', ומאוד הזדהיתי איתו. החלטתי לברר עוד על הקרן", היא משחזרת.

עפרה ומתן ביום חתונתם(באדיבות המשפחה)

נקראה על שם האחות שנהרגה: עפרה ובעלה עם בתם אור(צילום: יולי ברוש)

לדבריה, קרן הישג סייעה לה רבות בתקופה שלאחר השירות הצבאי. "הם סיפקו לי מערכת תמיכה לאורך כל הדרך, בנקודות ציון חשובות בחיי. הם עזרו לי בלימודים, וגם בהחלטה לעבור מלימודי מחשבים ללימודי תזונה. היום הם כמו משפחה עבורי".

היא מסבירה כי בחרה במקצוע התזונה כמעין תרפיה לנפש. "אוכל זה דבר מאוד מרפא. גם עצם הבישול במטבח, גם לתת משהו מעצמך לאחרים. לארח בבית שלך, לפתוח את הבית שלך. יש בזה משהו שמאוד מאוד קסם לי, ורציתי לשלב את זה בעבודה עם אנשים. חשבתי שתזונה תאפשר לעשות את זה".

עפרה גם הקימה משפחה חדשה. את בעלה מתן הכירה דרך חברים, ושלוש שנים אחרי שהפכו לידידים ניצת ביניהם ניצוץ רומנטי, והשניים התחתנו. הם הביאו לעולם את אור, ונתנו לה את השם השני בת שבע, על שם אחותה של עופרה שנהרגה בתאונה. "החלטנו לקרוא לה אור, כי זה הדבר שמסמל את התכונות של אחותי, שהביאה אור לכל מקום שהיא באה אליו".

כאשר עופרה ומשפחתה רוצים לרדת לאילת, הם עושים זאת רק בטיסה, לא ברכב. עפרה לא מוכנה להסתכן בנסיעה בכביש בו איבדה את משפחתה. "המצב של כביש 90 מאוד ממתסכל אותי", היא אומרת. "יש יותר מדי הרוגים בתאונות בכביש הזה. אני לא נוסעת בו, ולא עוברת בתמנע בשום צורה".

"המצב בכבישי הארץ מלחיץ. מעל 300 הרוגים בשנה זה לא מספיק בכדי שזה יהיה חשוב למישהו?", היא מתרעמת. "מעדיפים לדבר על ביטחון ועל פוליטיקה, ולא על זה. אז על המשפחה שלי אני שומרת, ומנסה לעורר מודעות, אבל אני מרגישה שאין ביכולתי לשנות את המצב בכביש 90".