שתף קטע נבחר

זירת איגרוף

מערכת הבחירות הנוכחית מסתמנת כסוערת מאד אך שטחית לחלוטין. נדמה שככל שהשיח הולך ונעשה שטחי יותר ויותר את מקומה של המהות או מקומו של המצע תופסות הדמויות. וכך אנו מקבלים את מחנה "רק ביבי" מול מחנה "רק לא ביבי". אז מה נשתנה?

כאשר אנו מדברים על שטחיות, חשוב לציין כי המפלגה הראשונה לזנוח את עניין המצע היתה מפלגת הליכוד אשר כהחלטה אסטרטגית אינה מפרסמת מצע מאז 2006, אז הוחלט כי אין לו השפעה על אופן ההצבעה. זלזול בבוחרים? יכול להיות, אבל עם העובדות קשה להתווכח. הליכוד בשלטון מזה עשר שנים רצופות. אז האם מקומו של המצע אבד מהעולם?!

 

ובכן, אם להתייחס למתרחש בשטח, התשובה היא כן. הבוחרים מצביעים לפי מסרים קצרים וקליטים (במנוח מקצועי Sound bites), אשר מועברים על-ידי הצדדים באופן עקבי. לצורך העניין, הדגשת "אירן", "חמאס" בג"צ", "תקשורת" או כל גורם אחר שראש הממשלה מחליט להסיט לעברו את האש. שימו לב שהכל זמני אך עקבי. למשך תקופה היתה זו אירן בכותרות, אחר כך חיזבאללה וכיוצא בזה. הציבור בחלקו הגדול, במובן מסויים, מקבל שטיפת מח של מסר שבסוף נקלט.

 

השיטה הזו עובדת מצויין עבור נתניהו ממספר סיבות – הראשונה היא שנתניהו הוא דובר מחונן ויודע ללכוד את תשומת הלב של שומעיו, המסרים שלו מנוסחים באופן קליט וברור ו... נתניהו מצליח להוביל מאחר שיריביו נדרשים להגיב למה שהוא אומר, כך שהם שמים את נתניהו ואת דבריו במרכז גם כשהם מדברים. בשיטה הזו נקט אגב, גם דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית, אז הצהיר על "החובה לבנות חומה עם מקסיקו" והצליח למשוך אליו את אור הזרקורים.

 

ישנם מספר "קרבות" משמעותיים מאוד בזירה הפוליטית, מאחר וכל "קרב" שכזה משנה את תמונת המצב. כרגע גוש הימין חוזר להוביל בסקרים בפער של 3 עד 4 מנדטים וזאת לאחר פרק זמן קצר בו גוש השמאל-מרכז הוביל בסקרים.

 

בקרב החזיתי יש לנו ראש בראש, בין ראש הממשלה (או הליכוד) לבין בני גנץ (או כחול-לבן). הקמפיין של הליכוד ממוקד מאד, שרי הליכוד וחברי הליכוד מדקלמים דף מסרים שלא משנה אם הוא קשור או לא קשור לטענות שעולות כנגדם או כנגד ראש הממשלה, אף אחד לא חורג מהקו. זהו קו התקפי שכל מטרתו להכפיש ולייצר דה-לגיטימציה. מן הצד השני הקמפיין של גנץ נדמה כקמפיין מגומגם כאילו מישהו צועד על ביצים. בכחול-לבן מנסים בעיקר לא לעצבן אף אחד ולקרוץ למספר רב של מצביעים. לכחול-לבן אין את הפריבילגיה להיות נחמדים וזו הסיבה העיקרית בגינה הפופולריות של כחול-לבן נחלשת. למפלגת כחול-לבן להבדיל ממפלגת הליכוד אין קהל מצביעים נאמן. זה אותו ציבור שבחר שינוי ב-2003, הגמלאים ב-2006 ועבר מקדימה ליש עתיד בבחירות ב-2012.

 

נראה שאם גנץ רוצה לנצח מישהו יצטרך להוריד את הכפפות. חשוב להדגיש כי גם נתניהו וגם גנץ מגיעים להמשיך את הקמפיין מארצות הברית. שני המועמדים המובילים בבחירות יגיעו בעוד שבוע לכנס השדולה האמריקאית אייפ"ק. אני מאמין כי ניתן לצפות לקרב מילולי באנגלית, אשר יגרום לאסקלציה בחידוד המסרים וההתקפות הישירות עד לבחירות.

 

קרבות מאסף

את קרבות המאסף מובילות מפלגת מרצ משמאל וישראל ביתנו, ש"ס, גשר וכולנו מימין. חמש מפלגות ששוויין הפוטנציאלי עמד עד לא מזמן על כ-20-24 מנדטים (!) מתנדנדות כרגע ורוב הסיכויים שלפחות שלוש מתוכן לא יעברו את אחוז החסימה.

מרצ, שכבר בבחירות האחרונות גירדה את אחוז החסימה שוב מתנדנדנת. נדמה כי מצביעיה התעייפו ממנה וחלק גדול מהם שכבר לא קושר בין זכויות הפרט לשלום ולשוויון פשוט זולג אל מפלגת זהות של משה פייגלין (דתי-משיחי, ליברטריאני ומאמין בהסדרת חוקיות הגראס).

 

- ()
כחול לבן.

 

במקרה של מפלגות הימין המצב קשה יותר – מצד אחד לנתניהו ולליכוד יש את שצורך והרצון להיות המפלגה הגדולה ביותר, אך מצד שני פוטנציאל איבוד המנדטים במחנה הימין הוא גדול יותר שכן ישנם מספיק מצביעים שרוצים מפלגות אחרות. גם נתניהו מבין כי כל מפלגת ימין שלא נכנסת מקטינה את סיכוייו להרכיב את הקואליציה או לשמר את המבנה הקואליציוני (ימין-חרדים) ועל-כן פעל ביתר שאת כדי לאחד בין הבית היהודי ומפלגת הכהניסטים, תקומה. נתניהו תוקף את השמאל ובעיקר את כחול-לבן מתוך הבנה שחשוב לו לשמר גם את המפלגות הקטנות, אך במידה והליכוד ייחלש בסקרים לא יהססו בליכוד לתקוף גם את "אובדן הקולות" במחנה.

 

ומי מאגף? ובכן, יש סיכוי שמפלגת הגמלאים החדשה, או במלים אחרות הפתעת הבחירות, תהיה מפלגתו של משה פייגלין – זהות. פייגלין שוחה בביצה הפוליטית מזה שנים וחיפש מסר שידבר גם לחילוניים. את המסר מצא בתמיכה בגראס. כיום המסר העיקרי שמדבררים תומכיו החילוניים הוא עניין הגראס והכנסת השימוש בו לספר החוקים. אין ספק שזהו חוק חשוב במיוחד לחולים אשר נזקקים למריחואנה על-מנת לקבל קצת מזור לכאביהם, אך ישנם עוד ברים חשובים במצע שלו אשר מוסתרים יפה. פייגלין הופך עת עת למועמד המפתיע כאשר הסקרים האחרונים כבר מדברים בבירור על כך שמפלגת זהות עוברת את אחוז החסימה. פייגלין עושה את הבלתי-ייאמן כאשר מצד אחד הוא ימני, אך גם נתניהו, אשר עמל קשות על להרחיק את משה פייגלין משורות הליכוד, יודע כי הוא לא צפוי ולא בטוח שישמש משענת נאמנה לממשלתו!

 

אין ספק שהפוליטיקה מרתקת ומערכת הבחירות הנוכחית, הגם שהנבחרים מזלזלים באינטילגנציה של הבוחרים, מסתמנת כסוערת ומרתקת במיוחד!

 

Kobi.cohen@gmail.com

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים