יש קו לבדידות
ישנם אנשים שנמנעים מהתנדבות במסגרות שדורשות מהם עוצמה נפשית או פיזית מפחד שהמחוייבות תרוקן אותם. מתנדבים בעמותת ער"ן מעידים שכל שיחה שהם מקבלים ממלאה אותם בכוחות חדשים. סיבוב שני של גיוס מתנדבים נפתח בסניף ניו ג'רזי.
לפני יותר משנה וחצי הבינו בעמותת ער"ן, הארגון שנותן עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט בישראל, כי הם לא עומדים בכמות הפניות הטלפוניות. מעל 50 אלף שיחות שלא נענות, ולא ניתן לחזור אליהן כי אין אפשרות להשאיר הודעה. הבעיה הגדולה היתה למלא את משמרות הלילה בישראל במתנדבים שיענו לשיחות. דוד קורן, מנכ"ל העמותה סיער מוחות רבים והגיע לפתרון שדרש גם הערכות הארגון מבחינה טכנולוגית והמערכות שודרגו. במבט לאחור לא נראה פתרון הגיוני ממנו, והרי כדור הארץ העגול שלנו הניח אותו לפניו: הפרש השעות בין ישראל לארה"ב נתן לו את האפשרות לגייס מתנדבים שיתנו מענה בדיוק בשעות בהן קשה לתפקד בשעון ישראל, אבל הן שעות ערות לגיטימיות בארה"ב עם הפרש שעות של 7 או 10 שעות "אחורה".
וכמו שאומרים: וכל השאר היסטוריה. היכרות עם הקהילות הישראליות בצפון אמריקה, איתור אנשים שיקחו על עצמם את משימת ההקמה והארגון שכרוך בלוגיסטיקה רבה תוך שימת לב לפרטים הביאה את ער"ן למאה מתנדבים נוספים שנותנים מענה בשעות הקטנות של הלילה בישראל, וזו הצלחה כבירה. הם יושבים בביתם בסן-פרנציסקו והסביבה או בצפון ניו ג'רזי או בטורונטו אשר בקנדה וקבוצה נוספת בתהליך הדרכה כעת בניו יורק ועונים לכ-500 שיחות בחודש. 500 שיחות שלפני שהם לקחו חלק בארגון, נותרו ללא מענה. נשארו בגדר "שיחה ממתינה". הם עוברים מיונים וראיונות ומתקבלים לקורס מעצים שמלמד אותם להתמודד עם הקשה שבשיחות. הם מקבלים כלי עבודה, הלכה למעשה בהם ישתמשו כדי להקשיב לאדם שמתקשר לקו חרום לעזרה נפשית. מתנדבי ער"ן שיקבלו את השיחה לא יוכלו לעולם לנחש את התוכן לו יחשפו מראש. בשונה מחדר של מטפל בנפש שכבר מכיר את המטופל שלו, או לפחות יודע מה הסיבה לפנייה, למתנדב ער"ן כל שיחה היא הפתעה, ויש שיגידו, כל שיחה היא התמודדות חדשה עם אדם חדש שרק מחפש אוזן קשבת, ולעיתים זקוק ליותר מזה. ער"ן היא סוג של מד"א לנפש. רק שכאן הכללים שונים וה"מדדים" שנידרשים להתמודד איתם לעיתים עלומים. מתנדבים בער"ן יהיו מסוגלים לנהל שיחה עם אדם שנמצא במצוקה, אבל לא בהכרח יכול לדבר עליה. הוא מבין שהוא בחרדה, אבל לא יכול לספר לתורן שעונה לטלפון מה הסיבה בגללה הוא חווה את ההתקף. מן העבר השני מקבל השיחה ידע להוביל את המתקשר להרגע, יברר את מצבו, מקום הימצאותו, יכולתו לתפקד, לשתות כוס מים או לעשות נשימות. המתנדבים יעידו שגם שיחה בה לא למדו על סיבת המשבר ותיגמר כשהפונה נרגע היא שיחה מוצלחת.
לומדים ביחד.
אם ניתן לסכם בשתי מילים את שנדרש כדי להיות המלאך שמקבל את השיחה, הם יגידו כולם ללא היסוס שנדרש "לב פתוח". הלב הזה, יגידו ולא ירצו חלילה להחשף, מכיל שעות רבות של אנשים שלא קל להם בחיים. לעיתים הטעמים אובייקטיביים של חוסר יכולת לצאת מהבית ולפעמים חוויה קשה שעברו באותו יום, או ערב לפני. התאור הכמעט גורף לשיחות שסטטיסטית יעלו בכל הראיונות עם המתנדבים הוא 'בדידות'. יש המון אנשים בודדים, והם פוחדים, מפוחדים. הם בני כל הגילאים, המעמדות הכלכליים ומכל מוצא. אין קו אחיד לבדידות. "ישנם אנשים שהאינטרקציה היחידה שלהם עם העולם היא השיחה לער"ן" יספר לי ק.ש. מתנדב ממרכז ניו ג'רזי (כל השמות שמורים במערכת). הם מחפשים אוזן קשבת ורוצים לחלוק את הקשיים שלהם עם מישהו שלא יבקר אותם ורק יקשיב להם. נ.ל. תספר שהיא נתקלה באנשים שלא יוצאים מהבית לסופרמרקט ואין להם הזדמנות אפילו להגיד שלום לקופאית. הם אנשים שספונים בביתם מסיבות שונות, והם צריכים קשר עם העולם החיצון שלעיתים הוא שיחת הטלפון הזו לקו החם של הארגון. ק.ש. הגיע לארה"ב ללימודים ומאז רוב העבודה שלו היתה בתחום ההיי-טק עם חברות ישראליות כשהוא חי בניו ג'רזי. "ההתנדבות בער"ן היא ההזדמנות שלי לגעת העולם הרוחני. לגעת בצד האנושי. במשך היום אני עובד מול מסכים ומחשבים והרבה טכנולוגיה, ופעמיים בחודש אני רושם את עצמי למשמרות של 4 שעות, מתכנס עם מכשיר הטלפון במקום שקט שנוח לי לדבר ממנו ללא הפרעה, ונותן מענה לשיחות מישראל. אני מרגיש שזו הנתינה שלי לחברה ויש הרבה סיפוק בתוכה".
"לפעמים יש רגעים בהתנדבות, שאני מרגיש כאילו אני עוזר לעיוור לחצות את הכביש. ברגעים אלו לפונה בדמיונו מסוכן לחצות את הכביש ואני נותן לו את הכלים שירגיש יותר בטוח כדי להתקדם ולצאת מהמצב בו הוא שרוי" מספר מתנדב אחר. השיחות שמתקבלות בקוי ער"ן אנונימיות למתקשר ולמקבל השיחה. אין האחד יודע את שמו של האחר או מקום מגוריו. השיחות אינן מוקלטות. אין פנים ואין מבט עיניים. יש רק הקשבה ופתיחות. נ.י. - אחת הנשים שמובילות את הקבוצה של ניו ג'רזי בצד הלוגיסטי שלה ועוסקת גם בחייה האישיים בעבודה עם אנשים תספר שלמרות הנסיון הרב שלה בתקשורת עם אנשים שונים, הטכניקות שלמדה בער"ן מסייעות לה רבות גם בחייה האישיים והמקצועיים "נדרשתי ללמוד כישורים חדשים כדי להתנדב. בין השאר להכיל את השיחה, להיות אמפטית וכמובן לא שיפוטית בשום אופן. השיחות שונות במהותן משיחות שאנחנו מנהלים ביום-יום שלנו עם חברים או עמיתים לעבודה" היא מספרת. א.מ. שמובילה יחד איתה את הקבוצה מראשיתה מוסיפה שנדרשת סבלנות רבה ורצון לבוא לתרום למישהו אחר את הזמן שלך והאוזן הכרוייה. היא תספר עוד שבזכות ההתנדבות היא גילתה שלפעמים היא מביטה על אנשים קרובים לה בצורה שונה ומקבלת יותר. "לאדם שנמצא מאחורי הקו אין פנים, לא רואים אותו ולא מריחים אותו. החוויה היחידה שיש איתו היא השיחה, הקול שלו, הנשימה מעבר לקו".
כאמור, לפני כשנה נפתח הקורס הראשון בניו ג'רזי, ההצלחה שלו מוגדרת כ-100%. חוץ משני אנשים שפרשו עקב חזרה לישראל, כל מי שסיים אותו ממשיך להרשם למשמרות ולקבל שיחות. הקבוצה מגובשת ונפגשת כדי לחלוק את החוויות, ללמוד האחד מנסיונו של השני, ואחת לחודש, נפגשת כדי להשתתף ולקבל מדבורה פורת שאחראית למיזם מעבר לים מפגש מקצועי שיתן כלים נוספים.
בהתנדבות, יעידו כולם ללא יוצא מן הכלל, יש צד חזק של נתינה, אבל צד לא פחד חזק של קבלה. שיחות יכולות להסתיים במחמאות שימלאו אותם בכוחות חדשים שילכו איתם לימים רבים. אבל לא רק באופן אישי. נ.ל מספרת שגם השיח שלה בבית, שמאז ומעולם היה פתוח לעיתים שונה בעקבות החוויה שלה בער"ן. ילדיה למדו "לנצל" את הכישורים החדשים שצברה לצרכיהם, ומבקשים ממנה שרק תקשיב להם, כמו שהיא מקשיבה לאנשים שמתקשרים לקו החרום. "למדתי שלמרות הקשרים החזקים שיש לנו בתוך המשפחה, יש רובד נוסף שילדים זקוקים לו והוא הקשבה נטו. מבלי לתת עצה, מבלי לשפוט, מבלי להביע דעה. הם צריכים לדבר" היא מספרת "הדוגמה הטובה ביותר היא היום בו הלכתי עם בתי לסרט וראינו מרחוק אישה מבוגרת שמעדה ונפלה. רצתי אליה והבנתי שלא נגרם לה נזק, אבל היא היתה מאוד נבוכה מהסיטואציה. דאגתי לה לכרית מתחת לראש ולמי שיקרא לעזרה רפואית ובינתיים רק החזקתי לה את היד והקשבתי לה. היא אמרה עד כמה היא נבוכה, מרגישה זקנה ולא בנוח שכולם סביבה ומביטים בה. למדתי רק להקשיב וללטף אותה ולהיות אמפטית למה שהיא מרגישה, דבר שהרגיע אותה כשהבת שלי מביטה מהצד ומפנימה את התהליך שאח"כ נדבר עליו כשנהיה רק שתינו יחד".
השיחות לער"ן נועדו להזיז את האדם מנקודה א' לנקודה ב' יספר מתנדב. לגרום לו לקום מהמיטה שהוא שוכב בה כבר שבועיים בלי לאכול. לשתות כוס מים, להבין שאם יגש לרופא המשפחה ויספר לו על מצבו, הוא יוכל לשמוע מה יש לרופא להגיד ולהחליט מה הוא עושה עם המידע.
המתנדבים בער"ן לא לבד. הם עונים לשיחות ומתעדים אותם לפי פרוטוקול מאוד ברור. אם הם נתקלים במקרה קיצוני, הם יודעים שהם יכולים להפעיל כוננים בלחיצת כפתור כדי להזעיק עזרה ראשונה או לקבל תמיכה לשיחה קיצונית. מתנדבים גברים יעידו שער"ן זה סוג של מילואים בשבילם. הם רוצים לתת למדינה, אבל הם לא חיים בה, וזו הדרך שלהם לתרום. המתנדבים יעידו שלמרחק אין משמעות, ואף אחד לא יודע היכן הם נמצאים כשהם עונים לטלפון.
בניו ג'רזי התמסרו כדי לתת גב לארגון החשוב שני מוסדות שהעמידו חדרים כדי לתת אפשרות למתנדבים להגיע ולקבל בהם שיחות במידה והם מעדיפים לא לעשות זאת מהבית. בית חב"ד והג'יי סי סי, שניהם בטנפליי נותנים תמיכה וסיוע. באביב 2019 מתוכנן להיפתח קורס הכשרה נוסף למתנדבים בניו ג'רזי. נציגי ער"ן יקיימו מספר מפגשי היכרות לקראת הקורס בהם יינתנו הסברים על התוכנית, דרישות הקורס ומידע נוסף. מטרת הקורס הינה להכשיר את המתנדבים למתן תמיכה בפונים לסיוע נפשי. תהליך הלמידה הינו חווייתי, ובו מתקרבים המשתתפים אל מגוון הרגשות האנושיים שבהם ייתקלו בעבודתם. כמו גם פיתוח מיומנויות של תקשורת בין אישית בכלל, ובמצבי מצוקה בפרט. הם גם ילמדו חומר עיוני בתחומי הסיוע הנפשי.
בער"ן קשת רחבה של מתנדבים ובהם סטודנטים, אנשי הייטק, בעלי מקצועות חופשיים, שופטים, מנכ"לים, אנשים מתחום העבודה הסוציאלית, רפואה ורבים אחרים. מדובר באנשים בעלי יכולת הקשבה, הבנה ואמפתיה, סבלניים וסובלניים, המסוגלים להכיל את כאבו של הזולת.
לפרטים נוספים על האפשרות להנתנדב בער"ן יש לפנות לדבורה פורת: DVORAPORAT@GMAIL.COM או בווטצאפ אפ: +972.52.682.8655
מובילים בבטחה כמו את האדם שלא רואה.
מומלצים
