למה חשפתי את המגעים הסודיים עם נתניהו
זה יושב על לבי כבר חודשים, שתקתי ואכלתי את עצמי מבפנים. אבל ההבטחות הופרו - התסכול והייאוש גברו עליי. שפי פז, מובילת מאבק תושבי דרום ת"א לגירוש הזרים, מסבירה מה עמד מאחורי הפרסום ב-ynet
אני יודעת שעכשיו גם יקפצו עליי וישאלו: "אבל למה דווקא רגע לפני הבחירות? את מי את באה לשרת? ומה לעזאזל את מנסה להשיג?". אז קודם כל ולפני הכול: אין לי קשר לשום גורם בזירה הפוליטית. אני לא מחוברת לשום מפלגה ולא מועמדת מטעם שום מפלגה. החשיפה נעשית אך ורק מטעמנו, אך ורק כהחלטה שלנו, אחרי הרבה מאוד התחבטויות ותהיות, ורק כשהגענו להבנה המפחידה שאם לא נשבור את הכלים רגע לפני הבחירות, הכלים יישברו על ראשנו רגע אחרי הבחירות.
כי הנושא אינו בנימין נתניהו או שפי פז או שמאל או ימין. הנושא גם אינו דרום תל אביב. הנושא הוא מדינת העם היהודי והעתיד של ילדינו. וזו חובתנו המוסרית לדבר.
נגמרו הימים שאפשר היה לטמון את הראש בחול ולקוות שהאסון יעבור מעצמו. הוא לא יעבור מעצמו. המאבק האמיתי בהסתננות ובהגירה הבלתי חוקית הוא מאבק סיזיפי, שוחק, ארוך ונטול תהילה. הוא לא מעניין את הפוליטיקאים, כמו שהוא לא מעניין את התקשורת ואת הציבור.
למעט רגעים בודדים שבהם נדלקו זרקורי התקשורת, הפוליטיקאים - מכל המפלגות - נטשו אותנו, משאירים את הבמה לארגוני הסיוע למסתננים שמשכתבים את מדיניות ההגירה של ישראל כרצונם, צעד אחר צעד ועתירה אחר עתירה. והכול בגיבוי ובהכשר של ממשלה עצלה, שר פנים עוין, פרקליטות ופקידי הגירה שחוקים, בירוקרטיה ששמה מקלות בגלגלים, ובג"ץ הבוחר פעם אחרי פעם למרק את מצפונו ולהקריב את תושבי השכונות לטובת רווחתם של גנבי גבול.
ולכן לא באמת הופתענו כאשר התקרב מועד הבחירות ובעיית המסתננים והשכונות הכבושות הושתקה וטואטאה מתחת לפני השטח. כאשר הממשלה דוחה כל פתרון יצירתי שמוצע לה ומעדיפה אפס עשייה או כניעה לפתרונות כפויים מטעם ארגונים שטובת המדינה מהם והלאה, מוטב לה שיהיה שקט.
לא בטוח שהבייס יתקומם
כאמור, הסיפור שמתגולל בכתבה הזאת יושב על לבי כבר חודשים. עד היום סירבתי להוציא אותו מסיבות של אמון ויושרה. אז שתקתי ואכלתי את עצמי מבפנים, שתקתי וידעתי מה ממשמש ובא, שתקתי וקיוויתי נגד כל תקווה שראש הממשלה יתעשת ויעשה מעשה. כי הבטחות, כך חינכו אותי, לא מפרים.
אבל הבטחות כן מפרים, והתסכול והייאוש גברו עליי. כל המערכות כבר נעולות על מתווה האו"ם האסוני. ההתנהלות שראינו בעבר והמידע שאנחנו מקבלים משלל המקורות שלנו מעידים בסיכוי גבוה שמיד אחרי הבחירות נתניהו ודרעי יעבירו את המתווה בחטף וללא כל דיון ציבורי. הפעם לא בטוח שהבייס שוב יתקומם. אבל לגמרי בטוח שבמטה הקרן החדשה יפתחו שוב שמפניות.
אנחנו לא יודעים הכול, אבל אנחנו יודעים מספיק. אנחנו יודעים שהמל"ל, רשות האוכלוסין וההגירה בראשות אריה דרעי ולשכת ראש הממשלה (בגיבוי היועמ"ש מנדלבליט ובסיועו הפעיל של בית המשפט העליון) רוקמים כעת את המהלך המסוכן ביותר – סירוס מכוון של שרידי מדיניות ההגירה הישראלית.
נדבך אחר נדבך הם בוחרים לפורר אותה לאבק: סגירת מתקן חולות, הענקת אשרות שהייה לכל דורש (גם אם הסתובב שנים ללא אשרה והתחמק מזימון לחולות), המצאת "קריטריונים" חדשים אשר יאפשרו למסתננים אריתראים לקבל מעמד פליט, פתיחה סיטונאית מחודשת של בקשות מקלט של סודנים שנדחו בעבר (למרות שכבר היום האו"ם עצמו מחזיר דרפורים ישירות לארצם), שימוש בבית הדין לעררים ככלי ניגוח. הכול על מנת להחזיר את מתווה האו"ם לשולחן, והפעם בתירוץ של הרע במיעוטו ו"אין ברירה, אם לא זה אז עוד רגע בג"ץ יחייב את המדינה לתת מעמד פליט לכולם".
המהלכים האחרונים של המדינה כל כך שקופים. וכל כך מסוכנים.
אפילו לחוק הפיקדון, כבשת הרש האחרונה שנשארה לנו, הממשלה לוטשת עיניים רעבות, מחכה להזדמנות הראשונה להפוך אותו לאות מתה בספר החוקים, העיקר להשביע את רצונם של המעסיקים, שלא היססו להפוך את השכונות העניות והחלשות ביותר בארץ למשכנות העבדים של שוטפי הכלים ושואבי המים שלהם.
לא תמימה
בבסיסו של דבר, זה סיפור טרגי. לעולם לא אבין מדוע נתניהו, אולי ראש הממשלה הפעלתן ביותר שהיה לנו מאז בן גוריון, שידע להטיל את מלוא כובד משקלו למען מתווה הגז ונגד הסכם הגרעין עם איראן ובעד העברת השגרירות של ארה״ב לירושלים וידע לעצור את זרם ההסתננות לישראל, נכשל כישלון חרוץ בסילוקם של כמה עשרות אלפי גנבי גבול שכפו את נוכחותם על תושבי המדינה החלשים ביותר (ושום אמתלה שזורקת אחריות על בג״ץ ויועמ"שים ומפלגות לא מקובלת עליי).
לעולם לא אבין מדוע נתניהו מעדיף את פתרון הכניעה של האו״ם על פני פתרון אמיץ וציוני, כאשר כל מי שעיניו בראשו יכול להתבונן במה שמתחולל באירופה ולראות איך הניסוי בגבולות פתוחים וברב-תרבויתות עולה באש.
אני לא תמימה. אני יודעת שמדיניות מונעת על ידי אינטרסים, שחלקם גלויים וחלקם סמויים מן העין. אבל אני יודעת גם שבעוד 30 או 40 שנה, כאשר השכונות יבערו כמו פרוורי פריז, כולם יזכרו מי יכול היה למנוע ומי כשל.
בשם חבריי ובשם תושבי השכונות, מאילת עד קריית שמונה, אני קוראת לחברינו בציבור ובכנסת - הציבו את מתווה האו"ם כקו אדום לממשלה הבאה, תהא אשר תהא. אל תתנו לאסון הזה לקרות. כל אדם, ציוני ככל שיהיה, שיקדם הבנות עם מוסדות האו״ם העוין לישראל, על מנת להכשיר את המסתננים ולסלול את הדרך לאיחוד משפחות ולפתיחת השערים להסתננות מחודשת, ייתקל בהתנגדות עזה שלנו ושל המחנה הלאומי. יש גבולות שלא חוצים אותם. לא פותחים את השער לחיל החלוץ. לא משליכים את מדינת הלאום לטובת מדינת הגירה.
ולראש הממשלה אני קוראת לממש הבטחות. קום ועשה בשיתוף פעולה מלא עם מטה המאבק. קרע לגזרים את הסכם "אוסלו המסתננים", החזר את מתקן חולות לפעילות, הפעל את כל החוקים שאינם תלויי בג״ץ, הרחק את דרעי ממשרד הפנים, עצור בחקיקה את תהליך האיזרוח הזוחל של המסתננים בבתי הדין לעררים, אל תנהל את מדיניות ההגירה מאחורי גבם של קורבנות ההגירה, ובעיקר סגור כבר את העניינים עם שליט אריתראה. המלחמה שם נגמרה. ההשקעות זורמות. יש מפגשי פסגה. נגמר עידן ״הפליטים״. כולנו יודעים שברגע שתרצה באמת, תצליח.
ואז נשמח לעמוד מאחוריך.
לפנייה לכתב/ת 
