זהבי בדרך להיכל התהילה

על ערן זהבי נכתבו כבר הרבה שורות, לטוב ולרע. לאחר תקרית השלכת סרט הקפטן במשחק מול נבחרת מקדוניה, הוא הותקף על ידי האוהדים באופן חסר תקדים עד שנאלץ לפרוש מן הנבחרת. זילזלו בו וכתבו שהוא משחק בליגה למקומות עבודה, ועדיף שלא יחזור לנבחרת. גם כשהוחזר והתנצל על התנהגותו באופן רפה, כתבו שהוא לא באמת מתכוון למה שאמר. לזהבי נותרה רק ברירה אחת: לתת משחק גדול באמת שיזכרו לשנים רבות, והיום הזה הגיע גם הגיע.

זהבי שחט במו רגליו את הנבחרת האוסטרית תוך כדי הפגנת ביצועים מרהיבים, והפגין את המשחק הטוב ביותר של כדורגלן ישראלי בנבחרת - כולל איל ברקוביץ' מול אותה אוסטריה. יש משהו מקומם בזהבי, שמקים עליו מתנגדים ומלעיזים, וזה האופן בו הוא חושף את רגשותיו. הוא לא מהסס להגיד את אשר על ליבו, והוא הכי רחוק מפוליטיקלי קורקט. כאוהד מכבי תל אביב נחשפתי להתנהגותו הפרובוקטיבית של זהבי כאשר כבש עבור הצהובים בדרבי הראשון שלו מול הפועל, כשרץ לגדרות של שער 11 כדי לשמוח עם הקהל. כאן הבנו שמדובר בשחקן שלא מתבייש להראות מה הוא מרגיש, בניגוד גמור לכל השחקנים שכובשים מול קבוצותיהם לשעבר ומניפים יד המסמלת התנצלות. אנחנו האוהדים רוצים שחקנים מחויבים, ווינרים והכי חשוב אמיתיים, וזהבי שייך לסוג נדיר זה.

בניגוד לשחקנים צ'וקרים שמשתנקים ברגעים המלחיצים, הוא פורח. הוא מאמין שכשהכל נראה אבוד, ניתן לספק את המהלך המנצח, והוא הוכיח זאת אינספור פעמים. לראות אותו מוציא מים מן הסלע במשחקים מול ויקטוריה פלזן במוקדמות או באזל - זה ווינר, ויש עוד דוגמאות רבות. אלא שנותרה לו עוד משימה אחת להשלים והיא להעלות את הנבחרת ליורו. אם ימשיך לספק את אותה יכולת, הסיכויים לכך טובים ואז הוא ייחשב לשחקן הישראלי הטוב בכל הזמנים. אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

ואי אפשר לסכם את המשחק מבלי להריע לאריאל הרוש, שבהשראת חג הפורים התחפש לגורדון בנקס. ההדיפה שלו משני מטרים מול החלוץ האוסטרי יכולה לזכות בתואר הצלת השנה באירופה. הבעיה היא שמשחק ההגנה של הנבחרת פשוט שערורייתי. בשער הראשון של האוסטרים יכול היה ארנאוטוביץ' לשתות כוס קפה ולאחר מכן לכבוש. באופן כללי גם אייזיק ניוטון ואלברט איינשטיין לא יכולים לספק הסבר הגיוני כיצד החפץ העגול לא חדר לשער נבחרת ישראל בדקות הסיום של המחצית הראשונה.

ולגבי המשך הטורניר: אנחנו אלופים בלייצר אופוריה לאחר ניצחון גדול, ולאחר מכן לקרוס בקול תרועה רמה. ההיסטוריה מוכיחה שלאחר ניצחונות גדולים באים כישלונות מפוארים. לאחר ה-2:3 על צרפת הפסדנו לפינלנד. לאחר ה-0:5 מול אוסטריה הפסדנו לקפריסין. לאחר ה-0:3 מול בוסניה הפסדנו לוויילס של גארת' בייל. המשחק הבא של הנבחרת הוא מול לטביה, שנחשבת לחלשה בבית. אם אנחנו רוצים באמת ובתמים לעלות ליורו, זה משחק שחייבים לנצח בו. ההיסטוריה, מן הסתם, לא בצד שלנו.