תביעה: נתן לזוגתו החדשה גישה לחשבון המשותף

עוד לפני הגירושים הרשמיים איפשר גבר לבת זוגו למשוך כסף מחשבון הבנק שלו ושל אשתו. בית המשפט חייב אותו להחזיר לה 120 אלף שקל

עו"ד הילה גורן | פסקדיןפורסם: 28.03.19 , 16:12

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר גרוש על פסק דין ששלל ממנו זכויות בבית שבו התגורר עם אשתו במהלך נישואיהם, והורה לו לשלם לה 120 אלף שקל לאחר שהודה כי אפשר לזוגתו החדשה למשוך כספים מהחשבון המשותף עוד לפני הגירושים. השופט סארי ג'יוסי הבהיר כי העובדה שבני הזוג חיו יחד יותר מ-30 שנה לא מצדיקה כשלעצמה לראות בגבר בעל זכויות בבית שקיבלה אשתו במתנה.

בני הזוג, שלהם שלושה ילדים, נפרדו ב-2015, ככל הנראה על רקע בגידתו של הבעל עם מי שהפכה לזוגתו הנוכחית. רוב תקופת הנישואים הם חיו בבית שנבנה על מגרש שהוענק לאישה במתנה על ידי אביה. כשנתיים לאחר הפרידה קבע בית המשפט למשפחה שהבעל יחזיר לאשתו 120 אלף שקל, שהם - לפי הערכה - חצי מהסכום שמשכה בת הזוג החדשה מהחשבון המשותף באישורו וללא ידיעת הגרושה. עוד נקבע כי הבית יישאר בידי האישה כיוון שמדובר ב"נכס חיצוני" שלא נכלל ברכוש המשותף.

דיני משפחה

נתן דירה לאשתו במתנה – ויקבל אותה בגירושין

עו"ד משה דנוך | פסקדין

בגלל חשש מרשויות המס העביר בעל את זכויותיו בנכס ללא תמורה. לימים, כשנפרדו, הוא ביקש מבית המשפט שיחזיר לו את הבעלות על חלקו

נתן דירה לאשתו במתנה – אך יקבל אותה בגירושין

בערעורו שהגיש למחוזי טען הבעל כי מאחר שחי בבית במשך עשרות שנים, והשקיע בשיפוץ שלו, יש לקבוע כי זהו רכוש משותף. לגבי הכספים שנמשכו מהחשבון הוא טען שגרושתו לא הוכיחה את סכום המשיכה בראיות ולא היה מקום לקבוע החזר המבוסס על הערכה גסה.

האישה טענה מנגד כי יש לדחות את הערעור בשני הנושאים. היא ציינה כי בעלה לשעבר חתום על הסכם שבו הוא מודה שהבית שייך רק לה. בהקשר זה ענה הגרוש שההסכם הזה נחתם תחת לחץ וכפייה וממילא אין לו תוקף משום שלא אושר בבית המשפט.

השופט סארי ג'יוסי שכתב את פסק הדין הבהיר שאין סיבה להתערב בממצאיו של בית המשפט למשפחה. לגופו של עניין נקבע כי כדי להכיר בבית כנכס משותף היה צריך הבעל להוכיח "דבר נוסף" מלבד החיים הזוגיים, שכשלעצמם לא מוכיחים את זכויותיו בנכס החיצוני.

בדרך כלל, נפסק, מדובר בהשקעה משמעותית בשיפוצו או בבנייתו או לחלופין הסתמכות על הבטחה או מצג מצד בת הזוג, וזאת – הבעל לא הוכיח. כל שהוכח הוא שהמערער קיווה שהבית יהיה גם שלו, וייתכן כי מימן כמה שיפוצים לא משמעותיים.

מעל הכול, הבהיר השופט, עומד ההסכם שבו הודה הבעל כי הבית הוא קניינה הבלעדי של גרושתו. בעניין זה נקבע כי לא הוכח שנחתם תחת לחץ או כפייה מאחר שבאותה תקופה בני הזוג עוד חיו יחד ונסעו לחופשות משותפות, מה גם שבנם אישר כי אביו חתם עליו מרצונו.

באשר לתוקף ההסכם הובהר כי מאחר שהוא מתייחס לנכס ספציפי, אפשר להכיר בו גם ללא אישור. לפיכך נפסק כי לא אירעה שגגה בהערכת כספי ההחזר נוכח המשיכות של בת הזוג החדשה, בין היתר נוכח מסרונים ששלח לה המערער בנושא.

השופטות ישראלה קראי גירון ואספרנצה אלון הסכימו עם הדברים, והערעור נדחה. הבעל חויב ב-15 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.