בגיל שבע החלום הכי גדול של ג'וזי זירה היה נעלי ספורט. אבל כשאמא שלך נרקומנית כבר עדיף שתלך יחף. "זה היה נייקי עם כריות אוויר, דגם מיוחד", עיניו מתערפלות גם 23 שנה מאוחר יותר. "מאוד רציתי אותן. אני זוכר שהיא באה אליי אחרי בית ספר ואמרה שקנתה לי מתנה. הפתיעה אותי. ראיתי את הקופסה אבל פחדתי לזוז. כי כל דבר היה יכול להיות מכות. לא נגעתי בקופסה. ואז היא אמרה שזה בשבילי. חיבקתי אותה. שמחתי מאוד. נתתי לה נשיקה והכול".
רגע יפה.
"רגע מאוד קצר. יומיים אחרי זה היא אמרה לי לא לנעול אותן. בערב היא אמרה לי שהיא מכרה אותן בשביל סמים".
איך הגבת?
"בכיתי מאוד. גם כשהיה טוב קיבלתי בסוף כאפה".
רבת איתה? אמרת משהו?
"מה פתאום. אני מפחד ממנה נורא. לא יכול לדבר איתה".
מה זה פחד לילד בן שבע?
"אתה חוזר מבית ספר ולא יודע מה תמצא. יכול להיות שהיא תהיה עצבנית ותתנפל עליי. סטירות. אגרופים. וזה שאסור להעיר אותה. אז זה לאכול בשקט. קורנפלקס אחד־אחד כדי שהיא לא תתעורר. זה פחד. אתה לחוץ. או שהיא מעיפה אותי מהבית כי בשלוש בבוקר יש לה בחור שמגיע, ובגלל שזה בית קטן היא מוציאה אותי מהבית, ואני מטייל עם האופניים בפריז בלילות".
אהבת אותה?
"אהבתי אותה ופחדתי ממנה. זה מוזר כזה".
והיום? אתם בקשר?
"לא דיברתי איתה כבר 17 שנה. לפני שנתיים היא התחילה לשלוח לי הודעות טקסט".
וענית?
"שום דבר. בשנים האלה הפכתי אותה לאדם שלא קשור אליי. הרחקתי אותה ממני כל כך שלא הרגשתי כלום".
פסיכולוגיה בשקל: יכול להיות שבגלל אמא שלך אז גם יש פחד להתקרב למישהי באמת? למצוא זוגיות?
"הפסיכולוגית של 'הישרדות' אמרה לי, 'אתה תצליח לנהל זוגיות נורמלית רק כשאתה תצליח לסלוח לאמא שלך'".
ומה אתה חושב?
"אני לא יודע. אולי. יבוא היום ואני אענה לה. לא עכשיו".
עכשיו הוא על המסך ב"הישרדות" של רשת בתפקיד הנבל של העונה. מאגוז הקוקוס הראשון שנפתח על האי היה ברור שזירה, בעבר משתתף אהוב ב"מירוץ למיליון", יהיה אחד השחקנים הדומיננטיים של העונה. העובדה שהשבט שלו מפסיד בעקביות כל משימה לא מונעת ממנו להיות המנהיג הכל יכול, זה שכורת ומפר בריתות, מסמן בוגדים ומאתר אויבים מבית, גם כשאלו לא קיימים אלא כמניפולציה של נעמה קסרי, אישה שמשחקת לו במוח כמו בגרגיר אורז.
ההדחה של עינת ארליך
ויש כמובן גם את המבטא הפרנסאווי הכבד, שלא היה חינני כל כך מאז ימי שמואל פלאטו־שרון ז"ל. ולא מזיק גם שהוא נראה - כמו שאומרים היום - טיל. אבל לזירה יש גם צדדים פחות אטרקטיביים. התפריט עשיר: השתוללויות על בנות ברית, הערות שנגועות בגילנות כלפי אסף אשתר ועינת ארליך, קצת מצחיק יחסית לעובדה שעם האחרונה פורסם לאחרונה שהוא מנהל רומן, ובאופן כללי ניהול השבט בעדינות של מפקד מחנה שבויים סובייטי. ברשת הישראלית הוא כבר מכונה בריון, אבל אם תשאלו אותו, הוא פשוט היה רעב. גם עכשיו, אגב, הוא מרגיש קומסי־קומסה. מסתיר מתחת לחזות מתוקתקת הנגאובר אלים של אחרי מסיבות פורים, אירוע שכבעל בר ומארגן מסיבות הוא מחשיב למחויבות מקצועית. ועדיין, גם במצבו, הביקורת קשה לו. "אמרו שאני דיקטטור", הוא נאנח. "ודיקקטור זה רע".
אתה מבין למה אומרים את זה?
"זה לא ממש אני בתוכנית. זה אני מול התחרות ובלי אוכל - זה יוצר דמות אחרת מביומיום. זה מוציא ממך משהו שהוא לא רגיל. אני מקבל הרבה אהבה ברחוב. הרבה גברים שלחו לי הודעות אחרי הנשיקה עם אסף אשתר. 'אני רוצה להיות אסף אשתר, ומתי אני אקבל נשיקה כזאת'. ביומיום אני בנאדם הרבה יותר חברותי, יותר סימפטי, פחות מחפש איפה מעיפים, או הופך לפרנואיד".
תן לי סיפור מצחיק מאחורי הקלעים. מה לא רואים בטלוויזיה?
"אתה רואה בחורה במים ופתאום צף לידה קקי. זה מגעיל, אבל אותי זה הצחיק. קורים שם כל מיני דברים מביכים כי אתה חי בסיטואציות מביכות: אתה הולך לשירותים ביער ופתאום עוברים אנשי צוות. אבל לא היה מאוד מצחיק שם. אין שם שום דבר מצחיק כי כשאני חושב על זה, זה טרגי. גם הבחורה הכי יפה בעולם אתה לא יכול להסתכל עליה".
כי אתה רעב ועצבני?
"כי היא מסריחה!"
מה עושים?
"מתרחקים. באמת שהסרחנו נורא".
מעבר לריח, מה הרגע הכי קשה שם?
"היה לי לילה מאוד קשה שלא הצלחתי להירדם. ירד עלינו גשם. הייתי רטוב כולי. היה קר. כולם ישנו. הייתי לבד. סבלתי. הקור. הרעב. אתה חושב אם הגיע הזמן לפרוש? שאולי אני אלך הביתה. שאפשר לפרוש".
ומה עצמך עונה לך?
"אתה מסתכל על עוד שורדים ואומר לעצמך אם הם עוד פה, למה שאני אלך הביתה. שהם ייפלו. שהם ילכו. לא אני. ביומיום אני אדם שמח ומסיבות, ואני מגיע ל'הישרדות' בשבט שהדינמיקה שם ספציפית וכולם מתחילים לאבד את זה. יראו בהמשך את הדינמיקה וההשפלה כשהולכים לבקש אוכל מהצד השני, או כשאירה ועינת הלכו לישון בשבט השני ואתה מתעצבן".
תגיד, בינך לבין עינת ארליך זה התחיל באי?
(מופתע) "אני ועינת? באי?"
כתבו שאתם יחד. מקורבים אמרו לי שאתם מבלים לא מעט יחד בלילות כמו שאומרים.
"אנחנו חברים מאוד טובים אני ועינת. מבלים יחד. אחלה חברים. אין בינינו כלום חוץ מזה. פעם אחת נשיקה על השפתיים. אסף אשתר קיבל יותר ממני (צוחק)".
כל הדיבור הזה שלך על צעירי קנקאי. אתה קורא לאסף אשתר סבא ולארליך מבוגרת. הם כולה בני 50. זה הופך אותם בעיניך למתחרים יותר חלשים?
"לונא בת 26 ואורין 24, וזה חצי מהגיל שלהם. אני בן 30 ושקד בן 27. אז יש צעירים ויש מבוגרים והמבוגרים לא עוזרים כל כך במשימות. גם כשהיה צריך את המוח של המבוגרים הם לא הצליחו. הבנו שהם לא עוזרים לנו אלא מאיטים אותנו ולוקחים אותנו אחורה. זה כמו מאמן כדורגל. אם יש שחקן טוב פרש צעיר אז ברור שהוא ירצה אותו".
זה אייג'יזם?
"ברור. אבל דרך הצעירים אנחנו נהיה יותר טובים ויותר חזקים אחרת איך ילכו אחריי? כמו פוליטיקאי. כרגע הדרך הייתה להקריב את המבוגרים. זה האינטרס שלי, להישאר במשחק. זה כמו משחקי הרעב. צריך להישאר אחרון".
מי הפוליטיקאי שאתה הכי אוהב?
"שם הייתי יותר כמו נפוליאון. כמו כובש. היו לי אנשים שהלכו אחריי והשתמשתי בזה".
נולד בפריז בשם ג'ונתן. את הכינוי ג'וזי הדביקו לו חברים מישראל. לאביו מישל (מאיר), בעלים של חברת סניטציה ולאמו, אסנת נחמני, דוגמנית ישראלית, שפגשה את אביו כשהאחרון היה בביקור בישראל, התאהבה בו ועברה בעקבותיו לפריז. היא הייתה בת 18. הוא בן 49. שנה אחרי שנולד בנם היחיד הם התגרשו. "הסמים תמיד היו שם", הוא מסביר בדיעבד את מצבה של אמו. "כשהיא הייתה דוגמנית בצרפת זה התחיל מקוק וזה המשיך לקראק. להזרקות". כאמור, הוא גדל אצל האם, שלדבריו רצתה אותו "בגלל המזונות מאבא".
מתי הבנת שהיא משתמשת בסמים?
"בגיל שש אני זוכר שאני רואה אותה מעולפת על הספה ולא קמה ולא כלום. לא עונה לי. בתור ילד חשבתי שהיא עייפה. אני זוכר שהייתי רעב. רציתי לאכול. ואני מנסה להעיר אותה והיא לא קמה. לא עונה לי. וככה זה נמשך שעות".
מה עשית?
"אני מחכה לידה. רואה שהיא נושמת. שהיא ישנה. כשהיא קמה זה יכול להיות בדאון, זה יכול להיות אלים. בפעם הזאת זה היה בסדר. היא קמה והכינה לי אוכל. אחרי זה תפסתי אותה מזריקה כמה פעמים. בפעם הראשונה שיחקתי אותה ישן, ואז אני פותח את העיניים ואני רואה אותה קושרת את היד, מחממת חומר בכפית, מכניסה למזרק ומזריקה לזרוע. וזהו. נשענת אחורה".
אמרת לה בבוקר 'מה זה היה'?
"לא. אני מפחד ממנה. היא אלימה. היא מאוד אימפולסיבית. עם אבא אני יכול לדבר. אני שואל אותו שאלות והוא עונה לי שזה סמים. ולא לדבר על זה. והוא כועס שראיתי את זה. הוא אומר לאמא שראיתי והיא מכה אותי. אז לדעתי קיבלתי כמה סטירות יפות. היא לא הייתה אמא קלה. גרנו בבית של חדר אחד. הייתה טלוויזיה קטנה מאוד. הייתי מסתכל הרבה בטלוויזיה. אני זוכר בעיקר פחד. כל הזמן פחדתי. היה שם שעון וכל הזמן הייתי מסתכל עליו. מתי יגיע הבוקר ואני אלך לבית ספר. לא תמיד היה אוכל".
שמו לזה לב?
"בסוף שמו לב בבית ספר. רזיתי מאוד. היו עליי סימנים מהמכות".
איזה מכות היא הייתה נותנת?
"אגרופים. שברה לי צלחת על הראש. זה קרה כשהיא הייתה בקריז. היא לא עבדה. המורה בבית ספר ראה שמשהו לא בסדר, אז הוא אומר לעובדת הסוציאלית של בית הספר. היא מזמינה אותי לשיחה ולא אמרתי כלום. בשלב הזה אמא יודעת שאני יודע שהיא מכורה. בגיל שמונה ידעתי מה זה קוק, קראק, הרואין, חשיש. הזמינו אותה לשיחה בבית ספר והיא לא הבינה למה מזמינים אותה, אז היא מתנפלת עליי שוב.
"למחרת הלכתי לבית ספר למרות שהיא אמרה לי לא ללכת. והייתי מלא סימנים כחולים כי היא פירקה אותי כל כך הרבה במכות. אני זוכר שהעובדת הסוציאלית אמרה לי, 'עכשיו אתה חייב להגיד לנו מה קורה'. אמרתי לה שלא קרה כלום, נפלתי. אמרה לי, 'אמא שלך התקשרה אלינו והיא אמרה שהיא מצטערת'. הם עשו לי תרגיל. אמרו, 'אמא שלך אמרה שזה לא יקרה יותר והיא גם תפסיק לעשות סמים'. אמרתי, 'איזה יופי, באמת היא אמרה את זה?' אמרה לי, 'כן, היא באמת מצטערת על מה שהיא עשתה לך'. ואז היא שאלה, 'אז למה אתה מספר שנפלת?' אמרתי, 'לא רציתי שתעשו כלום לאמא'".
ומה קרה אז?
"באה משטרה. צילמו אותי. הלכו לעצור אותה בבית. כשעצרו אותה בבית היא הייתה בהשפעה מאוד קשה. שברו את הדלת. העירו אותה. לקחו אותה. ואז אבא שלי ביקש שאספר כל מה שקרה ואז הוא קיבל את המשמורת והלכתי לגור איתו. זה היה בגיל שמונה וחצי".
וכשאתה עובר לגור עם אבא?
"פראדייז. ארמון. יש לי את כל המשחקים שלי. חדר גדול. אמא בכלא. אני לא מבקר אותה".
אתה לא רוצה או אבא לא רוצה?
"כשעברתי לאבא בניתי סוג של שנאה כלפיה. שם כבר ידעתי להבדיל בין ילד שיש לו אמא רגילה וביני, שיש לי אמא משוגעת. אני רואה את האהבה ואיך אמא דואגת לילד שלה ואז אני אומר שהיא כנראה לא אמא. אמרתי לאבא שלי שאני לא רוצה איתה שום קשר. אבל אבא שלי היה איש מאוד צדיק עם עקרונות של סנדק".
מה זה אומר?
"הוא אמר תחזור אליי בגיל 13, אחרי הבר־מצווה ונחליט. בינתיים פעם בשבועיים אתה תיפגש איתה. הוא היה צדיק. ותמיד צודק. תמיד אומר את הדברים הנכונים. אבא אמיתי".
מה אתה זוכר מהפגישות האלה עם אמא?
"היא יוצאת מהכלא אחרי חודשיים. הרבה פעמים היא לא באה. הייתי מחכה לה. מרחוק ראו את מגדל אייפל. הייתי מחכה הרבה זמן בחלון. והיא לא הגיעה".
כשהיא לא הגיעה התאכזבת או שהוקל לך?
"מתאכזב. כי עדיין אני רוצה לראות אותה ואני עדיין רוצה אמא ורוצה קשר. יום אחרי הבר־מצווה אמרתי לאבא שאני לא רוצה לראות אותה יותר".
ואיך היה בבר־מצווה?
"מדהים. חיבקתי אותה. שיחקתי את המשחק. לא יכולתי לראות אותה. אבל פחדתי ממנה. תמיד פחדתי ממנה. מאז לא ראיתי אותה. 17 שנה".
שאלת את אבא פעם למה הוא נתן לך להיות שם כל כך הרבה זמן?
"זה רגיש. לא הייתה דרך אחרת מלהכניס את אמא לכלא. למרות שאמא התנהגה כמו בהמה הוא אהב אותה. פעם אמרתי לו את זה והוא בכה וזה פגע בי מאוד. כשאתה ילד בן 13 אתה לפעמים אומר שטויות כדי לפגוע בהורים. מאז לא אמרתי את זה".
אחרי שהפסיכולוגית המליצה לו לשחרר אגרסיות בספורט, זירה התחיל לשחק כדורגל והתאהב. בצרפת שיחק בקבוצת הנוער של פריז סן־ז'רמן, שם גם נחשף לאנטישמיות מהמאמן והחליט בעצת אביו לעלות לישראל. הוא נחת כאן לבדו בגיל 16, היישר לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים. "יומיים אחרי שהגעתי אני הולך לבית קפה בירושלים לקחת שוקו, אני יוצא ממנו לכיוון האוטובוס והוא מתפוצץ מאחוריי. זה היה פיגוע. מלחיץ מאוד. אבל עדיין היה כיף לי בישראל. הרגשתי שאנשים אוהבים אותי. אני מאוד חברותי. מסתדר. טוב לי. מתחיל לאהוב את ישראל. לא יודע מילה בעברית אבל לומד תוך כדי".
בהמשך עבר לקבוצה הצעירה של הפועל באר־שבע ואת הצבא, בהתאם, עשה כש"ג בצריפין, שיסתדר עם הכדורגל. אבל אז נפצע וסיים את הקריירה. במקביל עבד ברשת אופנה וגילה את חיי הלילה. "אני יוצא לבלות ומפיק אומר לי, אולי תהיה יחצן? שם גיליתי את הכישרון שלי. שאני כמו מגנט. אנשים באים לדבר איתי. רוצים להיות איתי. שאני אדאג להם".
בחורות וחיי לילה, אולי לכן אין לך זוגיות?
"הרבה פיתויים. קשה מאוד להיות בזוגיות. קשה להיות במערכת יחסים רצינית. יש לך תמיד את הבחורות מסביב כי אתה מסתובב במועדונים. האופציה לבגוד היא כל הזמן שם והפיתוי הוא קשה, כי בנות שיוצאות למועדון מחפשות גוד־טיים".
היית בזוגיות?
"די מזמן. לא בגדתי. אבל זה משגע אותך. מחרפן שכל הזמן יש בנות מסביב. ואני כזה שכל הזמן צריך אקשן. לפני זה הייתה לי חברה ארבע שנים. מ־23 עד 27. היא הייתה מאוד קנאית ואובססיבית אליי. בודקת את הפלאפון. עד שברחתי. ישבנו אני והיא. שתינו קצת יין ואני תיכננתי איך אני חותך כי לא יכולתי יותר לסבול. תיכננתי את הבריחה שלי. המזוודה הייתה מוכנה בבוקר. ארזתי בלי שהיא ראתה. איך שהיא נרדמה יצאתי".
איך אתה מתחיל עם בחורות?
"פחות מתחיל. אני יכול לגרום לבחורה להתחיל איתי. הרבה דרך העיניים. מבטים. אני מקבל הודעות כמו מתי אנחנו עושים לילה ביחד? מקבל גם הרבה הצעות לשלישיות. יש הרבה שרוטות כאלה. פעם קיבלתי, 'איפה אתה' מבחורה. חשבתי אולי היא רוצה לבוא למועדון. אמרה, 'עוד 20 דקות אני מגיעה, אני רוצה לרדת לך בשירותים'. לא עניתי. זה מלחיץ. בנות נהיו מאוד פתוחות. יותר מבנים. הן יותר גרועות. לא רואות בעיניים במה שקשור לסקס".
אין כאלה שאומרות אין סקס בפגישה ראשונה?
"איפה. אומרות ישר בוא נעשה סקס. בוא ללילה. זה קשוח, כן? ואני לא יכול לשכב עם מישהי שאני לא מכיר. אני צריך כימיה. אם אני לא מכיר קצת עליה, לא ראיתי אותה צוחקת או מדברת, לא יכול לשכב איתה. לא יודע, אני מרגיש שכל הבנות נימפומניות בארץ. זה מטורף".
בחורות בפריז לעומת בחורות בישראל. מה ההבדלים?
"בפריז אתה יכול לישון בלילה. חוץ מזה? כאן הכל יותר פתוח. לא יודע אם זה קשור לחשיפה שלי, אבל יש פניות מוזרות. שלישיות זה כבר לא נחשב פנייה מוזרה. בעיניי מוזר זה כשבנאדם שאת לא מכירה בא ורוצה לגעת לך באיבר המין. מצד שני גם אני לפעמים זורם וכאלה. אני לא רק מתלונן".
ומה היה לך עם ג'וליה לוי בוקן?
"ברחתי גם ממנה. היא משוגעת. התחילה איתי. והיא יפה, כן? זה לא שלא רציתי. הייתי בעניין. אבל יש בה המון אהבה עצמית שזה כבר היה דוחה. כל מיני יציאות מוזרות ומלחיצות".
כמו מה? אני יודעת איך יקראו לילדים שלנו?
"הלוואי. יותר מלחיץ: למשל, 'אתה קולט שאתה שוכב עם ג'וליה לוי בוקן?' זה היה באמצע, אז זה היה קצת קשה. הייתי בשוק. אז ברחתי".
לפני שלוש שנים, כש"המירוץ למיליון" בהשתתפותו שודר בארץ, אביו נפטר. זירה מגדיר את הרגע ההוא כקשה בחייו. "הצלחתי להיפרד ממנו. הוא נפטר מסרטן. שבועיים אחרי שגילו. הוא לא ידע שהוא הולך למות. אנחנו המשפחה ידענו. הוא חשב שיש לו דלקת ריאות".
למה?
"האחים שלי לא הסכימו לספר לו. הם ידעו שהוא יעשה ירושה רק לי והם תיכננו את זה. עדיין הוא עשה ירושה רק לי. חילקתי איתם הכול. ירושה לא רעה. אחי סיפר לי שזה סרטן סופני. אני זוכר שהתפרקתי. בכיתי לילות שלמים. נסעתי איתו לצרפת והחזקתי לו את היד מהבוקר עד הלילה. בסוף הוא היה על מורפיום טו־מאץ'".
מה הדבר האחרון שהוא אומר לך?
"שאני אתחתן!"
איזה פולני.
"הוא תוניסאי פרימיטיבי. זה כמו פולני".
כמה קשה היה לך להרים את עצמך אחרי?
"לפני שאבא נפטר התחלתי טיפול על פרוזאק. עד שזרקתי את הכדורים. זה עשה לי רע. הייתי הוזה שאבא שלי לידי ואני מדבר איתו".
אתה בטוח שזה היה מהפרוזאק?
"כן. הייתי לא אני. חתכתי מזה. בסוף זה הסתדר. קיבלתי את זה שהוא נפטר. הרבה זמן לא קיבלתי את זה שהוא מת. בשבילי הוא לא נפטר. צילצלתי אליו. הייתי מדבר איתו. מרגיש שהוא איתי. בסוף גם בלי הכדורים זה עבר".
