כליה, שרוכים ומה שבינהם
האבא של "אבא גנוב" ועוד סרטים שנצרבו בפנתיאון של הקלאסיקות מגיע לניו ג'רזי במסגרת הסינמטק שהקימה אתי ענבל בניו ג'רזי. הוא יביא את סרטו 'שרוכים' שמביא סיפור נוגע ללב ומלא אופטימיות.
"אנשים טועים וחושבים ששרוכים הוא סיפור אוטוביוגרפי" הוא מתחיל את השיחה בהצהרה שמעידה עד כמה ההזדהות של הצופה עם היוצר יכולה להיות מלאה ואף לטעת את האשליה בצורה מושלמת "העלילה מתבססת על מקרה שהיה בישראל, שנגמר בטרגדיה. הסיפור הוא על ממסד, על תרומת כלייה של בן לאביו, על בית משפט ועובדים סוציאליים שמעורבים ולבסוף רוצים להאמין שטובת החלש, במקרה זה אדם בוגר עם צרכים מיוחדים, עומדת לנגד עינהם".
ניתן לחשוב על הסיפור של הסרט מזויות שונות. סיפור נשזר לתוך סיפור והיצירה מקבלת חיים חדשים. אם לא השחקנים המפורסמים שלוקחים בו חלק, דבל'ה גליקמן ונבו קימחי יחד עם אוולין הגואל בתפקיד העובדת הסוציאלית, אפשר היה כמעט להמאמין שהוא מתעד אבא ובן "אמיתיים" קורותיהם ויחסיהם אחרי לכתה של האמא לעולם שכולו טוב. השלד של הסיפור כאמור לקוח מהחיים, וגם התכונות של גדי, קרובות מאוד לליבו של ינקול גולדווסר, האבא של "אבא גנוב", "מעבר לים", "סיפורו של אלוף" "מתחת לאף" סדרות דרמה מצליחות ועוד.
בתכנון מקדים נוגע ללב נבנית דמותו של גדי בן ה-38 לתוך העלילה. גולדווסר "התסריטאי שלי חיים מרין רצה שנעשה את גדי בן 18. חשבתי שיש כבר מספיק סרטים שמתעסקים בבן ה-18 ורציתי להביא את גדי בן ה-38. הוא בגילו של אורי שלי שנולד עם פגם גנטי שגורם לגידולים סרטניים במוח" הוא מספר על הקשר בין הדמות הראשית אותה מגלם בשלמות נבו קימחי, מי שגם דחף את גולדווסר לעשייה "אם אני האבא של הסרט הוא האמא" חולק בקרדיט מלא לקימחי את הקרדיט.
הסרט מספר את סיפורו של גדי, שמאבד את אימו וחוזר לחיות עם אביו שבמשך השנים מתעלם מקיומו. גדי בחור עם אינטיליגנציה ריגשית מפותחת מאוד, רגיש מאוד לסביבה ומלהטט איתה כאילו לא היו לו המגבלות שנולד איתן. הוא כמעט כופה את נוכחתו על אביו כשמגיע הרגע, והאב המוסכניק, לא צעיר, חולה במחלת כליות ונזקק בדחיפות להשתלת כלייה אותה הוא יכול לקבל ממנו. הנסיון לשכנע את הממסד, הדרך לועדה בפעם הראשונה ובפעם השנייה, הלבטים של האב האם לקחת איבר מאיברי גופו של בנו, על אחת כמה וכמה שאולי לא מבין את המשמעויות הכרוכות בכך לבריאותו העתידית והרצון לחיות חיים בערבוביה מסודרת מאוד בתוך התסריט.
גולדווסר: "היה חשוב לי בסיפור הטרגי הזה לעשות סרט אופטימי. לקחת את המקרה הטרגי ולמנף אותו לסיפור אופטימי. כחבר וירטואלי בועדה הוירטואלית לפגועי מוח הרגשתי שיש לי אג'נדה שאני יכול לקדם. רציתי לגרום לקהל להביט לחבר'ה האלה בעיניים. אנחנו באופן כללי לא מסתכלים להם בעיניים. יש רתיעה בכלל מלהתייחס. ביקשתי לבנות את גדי ככה שהוא יהיה אהוב ואהוד. רבות מהתכונות שלו לקוחות כמובן מהבן הפרטי שלי שהוא מצחיק וחכם ואיש של מילה. את השיר שגדי כותב כתב אורי, בני, בגיל 10. שניהם מאוד ורבליים".
גולדווסר בוחר לא להתעסק עם הצרות שלו בעשייה הקולנועית שלו. הוא שם אותן בצד. עוברות שתים עשרה שנים של בריחה לדבריו בדרך להחלטה ללכת עליו, כשהוא כבר מבוגר, מנוסה ועושה את הבחירות שלו ממקום מלומד יותר "הסרט הזה היה הכי קל לעשייה מבחינתי. הכל היה אינטואיטיבי וברור, לא היו ויכוחים ולא נדרשו שעות נוספות של עבודה. זה היה הסרט שהיה לי הכי קל לביים והיה כיף לעשות אותו" הוא נשמע כאילו יש לו הקלה "כל זאת למרות שאורי לא יכול לשאת אותו ולא צופה בו עד סופו. הוא מוצא את עצמו בדמותו של גדי וכועס עלי. הוא אפילו אומר שנתתי לו, לאורי, שם של כלב כי לפני הרבה שנים היה לנו כלב שקראנו לו גדי".
'שרוכים' יוקרן ביום ראשון הקרוב בגיי סי סי בטנפליי במסגרת ה-IAC סינמטק שהקימה אתי ענבל, בוגרת 'גוונים'. הסינמטק מביא סרטי איכות ישראלים עם תרגום שמיועדים לקהל ישראלי ואמריקאי. במסגרת הסינמטק מתנהלת שיחה עם יוצר בכיר של הסרט, שחקן ראשי או מרצה שנוגע בנושאים המעלה הסרט לדיון. פרוייקט הסינמטק נועד לקרב את הקהל הישראלי והקהל היהודי אמריקאי סביב ארוע תרבות שיחבר אותו למרות מגבלת השפה והבחירות נעשות בקפידה והאולמות מתמלאים, דבר שמעיד על הצורך של הקהל.
להזמנת כרטיסים: $12/$14 בעמוד הפייסבוק של
IAC CINEMATEC - SHOELACES
או בטלפון:
201.408.1469
כולם למען המלאכית
קבוצת הורים ישראלים ואמריקאים מבית הספר סולומון שכטר בניו מילפורד נירתמים במיידי כדי לגייס כספים למען משפחה עם ילדה חולה ואבא שמצבו הבריאותי מתדרדר.
כשאדם, משפחה, נזקקים לתרומה של כסף, במיוחד בעטיה של מחלה, רבים יגידו: תנו לי את חשבון הבנק ואני אעביר להם את תרומתי. דניאל פיליפס העידה בהתרגשות רבה שלא פחות חשוב מהכסף שילדיה והיא כה זקוקים לו, החיבוק של הקהילה, הנוכחות שלה והכח שהיא קיבלה נתנו לה 'בוסט' של אנרגיה להמשיך בדרך הכל כך לא פשוטה שהיא צועדת בה. לפיליפס האנרגטית, מאמנת כושר במקצועה, שני ילדים: איידן בן ה-11 ("בעוד שבוע!") ואנג'לינה בת ה-9. היא אולי סוג של סיפור איוב, אבל היא לא מוותרת, והחיוך והצבע האדום החזק שהיא צובעת בו את שערה וכמובן המצב שהיא נמצאת בו, לא נותנים לה לשקוע במקום שאחרים כבר היו "מאבדים את זה".
הסיפור מתחיל כשלפני 6 שנים חלתה אנג'לינה בסרטן מסוג נוירובלסטומה בפעם הראשונה. הנוירובלסטומה שכיחה אצל ילדים צעירים אבל יחד עם זאת יכולה להיות פטאלית כמו סרטנים אחרים שתוקפים ילדים צעירים. מאז הוא חזר 6 פעמים וגם כעת היא חוזרת להקרנות נוספות. דניאל נשואה 'על הנייר' לאבא של ילדיה, אבל הוא חי עם החברה שלו. היא חיה אצל חבר שהסכים לתת להם חלק מהבית שלו כשמצבם קרס "וככה הפכנו למשפחה אחת גדולה אפלטונית" היא מספרת את סיפור חייה בזמן האחרון. אם כל זה לא מספיק לפני שלוש שנים האבא חלה בעצמו ולפני שנה בניתוח שנאלץ לעבור בגבו, הוא אובחן עם ALS. כעת הוא בשלב שהוא אפילו לא יכול להיות עם הילדים לבד כיוון שמצבו התדרדר מאוד והוא מרותק לכסא גלגלים ואפילו לא יכול לאכול בעצמו.
דניאל: "אנג'לינה היא ילדה שתמיד שמחה ומצחיקה ואנרגטית והכי זורמת בעולם. אם הייתי יודעת מה מה מחזיק אותה תמיד עם שמחת החיים הזו הייתי מיליונרית היום" אומרת דניאל. היא קשורה כמעט באופן אובססיבי לחתול שלה מילקשייק, ולמרות שהיא בת 9 מימדיה הם כשל ילדה בת שש. אמא שלה לא יודעת אם היא זוכרת את עצמה אי פעם בריאה, ולעיתים תוהה אם זה טוב או רע.
דניאל פיליפס מחנכת את ילדיה בבית הספר סולומון שכטר. הקהילה של בית הספר לא התעלמה ממצבה כשהיא מספרת בצורה גלוייה, לפני כחודשיים, בעמוד הפייסבוק שלה על המצב הבריאותי של אנג'לינה ועל כך שאנג'לינה עוברת שוב סיבוב נוסף של המחלה, ובנוסף המצב המתדרדר של בעלה, ומחליטה לעשות מעשה. קבוצת נשים מבית הספר מתארגנות עוד באותו ערב לשיחת ועידה והן מתחילות לתכנן מה לעשות כדי לסייע. הן לא מהססות להיוועץ עם הפסיכולוגית של בית הספר שממליצה להשאיר את אנג'לינה בריטואל הרגיל שלה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך, ולא לעשות פעולות שישימו אותה במרכז. היא ממליצה שהדברים "יעברו מעל הראש שלה". הקבוצה הקשובה מחליטה להרים ארוע כדי לגייס כסף למען המשפחה.
יחד עם תמי גיא, שהיא הישראלית הכמעט יחידה בקבוצה מתאספות סוזאן קרדוס, רונה לוטן, רנה זייגר-עבד, תמי וין, ולארי חרר, סטפאני כהן, ענבל גולד, לורן גרוס, סטייסי סגר, אריקה הניק, מרתי סינגר, לורן מונוסוב, אביטל צבירן וסנדרה שקון. הנשים הנחושות פונות לטמפל עמנואל בקלוסטר שמעמיד לרשותן את האולם חינם אין-כסף שמאוחר יותר ממלאים אותו 200 איש שמגיעים לארוחה מלאה עם יין וקינוחים, הכל בתרומה של בתי העסק שנירתמים למען האירוע שמסמן לו מטרה: גיוס 30 אלף דולר. לאורך הערב מופיעים (בהתנדבות כמובן) שלישיית "טובים השלושה" שמגיעים יחד עם דניאל ריס, מי שיהיה אחראי על הסאונד שלהם ושני הנגנים, מיכה גלעד ויונתן ביטון. הקהל הגדול שמגיע, כמו שמספרת תמי גיא "רב" על המוצרים שמוצעים במסגרת המכירה הפומבית השקטה שמונחת שם, מתנות אותן הם אספו מהקהילה. את הערב מנחה אדם מימלס ולעמדת הדי. ג'יי מתייצב בן נלסון.
"הוצאנו אולי 1,000 על כל הערב הזה" מספרת גיא "הספקים נירתמים ברצון רב והארוע הופך לגדול ומכובד ואנחנו מאוד מסופקות. אנחנו מצליחות להרים מהערב ומעוד מקורות כ-55 אלף דולר, ודניאל שמגיעה לאולם לא מאמינה למראה עיניה ומקבלת חיבוק אדיר מאנשי הקהילה הרחבה, מורות בית הספר שמגיעות וכל מי שמכיר וסובב אותה. הדברים עברו מפה לאוזן וכל אחד נתן את חלקו כדי להרים את הארוע. נפתח עמודי "גו פאנד מי" ועוד עמוד ב- INFINITE LOVE FOR KIDS FIGHTING CANCER שמשמש כצינור להעברת התרומות ומספק את הקבלה שמאושרת למס.
"אחד הדברים החשובים שלמדתי מההפקה של הארוע הזה היה ההבנה שאני חלק מקהילה גדולה שהיא כח" חולקת תמי גיא "אף אחת מאיתנו האמהות לא עשתה דבר כזה מעבר להפקה של בר המצוה של הילד וכולנו נחושות להשיג את המטרה. בסופו של דבר היה סיפוק אמיתי מכל הכיוונים. אנשים יצאו ואמרו שהרגישו טוב. לא ויתרנו למרות שהתאריך שבו רצינו להוציא את הארוע לפועל סבב סביב ארועי גיוס כספים אחרים בקהילה בהפרשי זמן קטנים. אנחנו שמחים שבסופו של דבר על ההחלטה".
המסע כאמור בשיאו, ואנשים טובים שיכולים לעזור ניקראים לקחת חלק.
לינק לתרומות: bit.ly/2WqNQlq
