9 דברים שניסינו לאהוב ולא הצלחנו: נשים

33 שנה שאני מנסה לאהוב נשים, כשהצעד המעשי הראשון היה בכיתה ט'.

הדבר היחיד שהרגיש לי מוזר אחרי הדייט עם הילדה בעלת הציצים הכי גדולים בשכבה, זה שזה לא הרגיש מוזר שלא נמשכתי אליה. לא הרגשתי מבולבל, לא הרגשתי עצוב — התבאסתי על בזבוז הזמן, והרגשתי שמישהו רימה אותי. ציצים ענקיים, ככה חברים שלי טענו, זה ג׳ק פוט במונחי הורמונים — ואני הייתי אמור לפרק את הקזינו. כלום. כל מה שרציתי זה לחזור הביתה ולשחק במחשב.

כמה שנים אחרי אותו דייט, ניסיתי שוב. אחרי כמה שנים, ניסיתי עוד פעם. אחרי שלושה ניסיונות הבנתי שהעניין הזה לא בשבילי, אבל לא הפסקתי לנסות. תראו, ההתעקשות שלי לא לאהוב נשים מזכירה את ההתעקשות שלי לא לעבור לאנדרואיד: יכול להיות שיותר טוב שם, אבל אין כוח להתרגל לאופרציה הכרוכה בתהליך הזה. אולי מחר.

(איור: נעה כ"ץ)

הלוואי שמתישהו תהיה לי האופציה לאהוב נשים כמו שאני אוהב גברים. הלוואי שיכולתי להימשך לגוף של אישה שאנטומית חד משמעית מאורגן הרבה יותר טוב מגוף של גבר. אני מת לסובב את המבט ברחוב, מת להרגיש את המבוכה הזאת שאתם מרגישים לפני שאתם מתחילים עם מישהי. מת להתרגש יום אחד ממישהי יפה שהוסיפה אותי בפייסבוק. מת שתהיה לי האופציה ליהנות מכל העולמות. אבל לצערי הרב, הדבר היחיד שעובר לי בראש כשאני פוגש נשים יפות זה איך נראה בן הזוג שלהן.

אף אחד לא מתפלא, מאוכזב או עצוב כשהוא שומע שאני לא אוהב נשים. משפחה, חברים, קולגות — ההרגשה הכללית שקיבלתי ברבות השנים היא אפטיות מוחלטת. אני תוהה מה היה קורה אם למישהו כן היה אכפת. אם היה לפחות בנאדם אחד בחיים שלי שהיה אומר "לא מתאים" ומנתק את הקשר. אולי אז הייתה לי מוטיבציה לשנות משהו.

כבר שנים שחברים שלי נשארים עם אותן בדיחות ותגובות. זה תמיד מתחיל בסשן של שאלות סטייל "איך אתה מסוגל?" ומסתיים ב"ותגיד — זה לא כואב?". תכלס, אני לגמרי מבין אותם. גם לי זה נראה מוזר לפעמים לעשות את מה שאני עושה איפה שאני עושה. מצד שני, אין לי באמת שליטה על זה. ויש סיכוי גבוה מאוד שאם הייתי יכול ללחוץ על ריסטארט, הייתי עושה את זה רק כדי לראות איך זה מרגיש. אבל ראבק, אין כזה. 33 שנים שאני מנסה לאהוב נשים. נראה לי שהגיע הזמן לוותר.