תוכנית השלום של טראמפ: אינטרס אישי

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עשה ככל יכולתו כדי לסייע לנתניהו לנצח בבחירות : לא רק שהוא אוהב אותו, מעריך אותו ורואה בו את תאומו הפוליטי, הוא גם יודע שנתניהו אהוב על הימין האמריקני, בעיקר האוונגליסטים, שהם בסיס הכוח של טראמפ.

כאשר טראמפ מפאר ומרומם את נתניהו ומפיל על ראשו מבול של מתנות מדיניות, הוא גורם לאוונגליסטים להריע, והרי הוא עצמו, בעוד כמה חודשים יחל את המרוץ שלו לקדנציה השניה, והוא צריך את הקהל המסורתי שלו שמח. כשטראמפ יזדקק , נתניהו יעזור לו: יד רוחצת יד ושניהם ישמחו להמשיך לעבוד ביחד.

זקוק להישג בזירה הבינלאומית. טראמפ ונתניהו(צילום: רויטרס)

גורמים בממשל טראמפ: תוכנית השלום תוצג אחרי הקמת הממשלה החדשה

אלא שלא תמיד האינטרסים שלהם חופפים. לטראמפ יש אינטרס מובהק להציג, ככל הנראה בחודש יוני הקרוב, את תכנית השלום שלו לישראל, לפלסטינים ולמדינות ערב. כבר לפני שנתיים הוא התחייב לעשות זאת ואף כינה את התוכנית "דיל המאה". הוא הפקיד על ההכנות את חתנו ויועצו ג'ראד קושנר, ואמר עליו "אם יש מישהו שיכול להשיג שלום ביניהם זה רק ג'ראד. אם הוא לא יצליח אף אחד לא יצליח". כשטראמפ בירך את נתניהו על נצחונו, שעות אחדות לאחר ההצבעה בישראל הוא אמר "בחירתו של נתניהו טובה לשלום".

האינטרס של טראמפ בהצגת התכנית בקרוב, לא נובע מרצונו העז להשכין שלום בין ישראל והפלסטינים, ספק אם הוא מכיר לעומק את ההיסטוריה, את מטען הרגשות, את מימדי העוינות ואת נהרות הדמים שעברו בין הצדדים מאז 1948. אבל טראמפ זקוק להישג בזירה הבינלאומית, וכאיש עסקים בנשמתו, הוא מחפש עסקה שתציב אותו כמי שיכול לעשות משהו גרנדיוזי שירומם ויפאר את שמו על פני הגלובוס, ובאותה הזדמנות גם להצליח במקום בו קודמו, ברק אובמה נכשל.

טראמפ ניסה להשיג מהלך רב רושם מול צפון קוריאה, נפגש עם קים ג'ונג און בשתי פסגות מתוקשרות, אולם כל האופטימיות שפיזר לא עזרה לו. ברגע הקובע התנפצה לו האמת בפרצוף, גופי המודיעין שלו צדקו - השליט מפיונגיאנג לא מתכוון ולא התכוון לפרק את צפון קוריאה מנשקה הגרעיני, הרי זו תעודת הביטוח שלו להישרדות. טראמפ חשב שהוא יודע טוב מכולם, הלך עם הראש בקיר ועכשיו קו וושינגטון פיוניאנג כמעט מנותק.

נותר המזרח התיכון: טראמפ מנסה לגייס את העולם הערבי לעזרתו, בעיקר את ערב הסעודית, כדי להשיג חבילה קורצת של דולרים לפלסטינים במטרה לקנות את הסכמתם. מדובר על סכום של 40 מיליארד דולר שנועד לשפר את איכות החיים בשטחים וברצועת עזה, אשר על פי תכנית טראמפ אמורה להתחבר לגדה במעבר מיוחד.

את התכנית שומרים בבית הלבן בסוד, אולם כמה פרטים דלפו ומהם עולה התמונה הבאה - על פי התכנון בערך תשעים אחוז משטח הגדה ינוהל על ידי הפלסטינים, כאשר ישראל אחראית לביטחון גבולות השטח ועמק הירדן. גוף בינלאומי יפקח על שליטה ישראלית פלסטינית באגן הקדוש כולל העיר העתיקה, וגוף פלסטיני ירדני יפקח על המקומות הקדושים למוסלמים.

ארצות הברית תכיר בסיפוח ישראלי של גושי ההתנחלויות, על שטח של כ-10 אחוז מהגדה, ומתנחלים במאחזים קטנים יועברו לגוש ההתנחלויות או יתפנו למקומות אחרים.

הופקד על "עיסקת המאה". ג'ארד קושנר(צילום: רויטרס)

חלק מסוים באזור ירושלים, השטח שבין שועפט אבו דיס וג'בל מוכאבר, יהיה הבירה הפלסטינית. על פי התכנית, הם יוותרו על זכות השיבה.

לא במקרה העלה עתה נתניהו את נושא סיפוח הגדה. בעבר הוא התנגד לכל מהלך שכזה אבל כעת, כדי לרצות את הימין הקיצוני, בצעד שהוא למעשה "ריבונות תמורת חסינות" הוא ייתן לימין הקצוני ריבונות בשטחים ובתמורה הם יבטיחו שיתמכו בחוק הצרפתי כדי שהוא לא יעמוד לדין.

זאת העסקה שבדרך, וטראמפ כפי שהכיר בריבונות ישראלית ברמת הגולן וצפצף על החוק הבינלאומי, יעשה כך גם בגדה, במטרה להלהיב את בסיס הכח הפוליטי שלו לקראת הבחירות.

הפלסטינים כבר הודיעו שלא יקבלו את התכנית. נתניהו יוכל לומר "אין פרטנר, הם לא רוצים תכנית, אני הולך על סיפוח". טראמפ ינסה ללחוץ פה ושם, לתת גזרים ומקלות במקביל, אבל בשורה התחתונה, הוא לא מביא עמו תכנית שיש בה בשורה אמיתית אלא עירוב של רעיונות שהתגלגלו בעבר, ולא הובילו לשום מקום. בימין הישראלי יריעו לנתניהו על מהלך של סיפוח הגדה, בין עם זה סיפוח "רק" של גושי ההתנחלויות הגדולים, (כמובן ללא תמורה וללא מתן שטח חלופי לפלסטינים), או אם מדובר בסיפוח נרחב יותר. בכל מקרה, כל סיפוח כזה מעצים את ההגדרה מדינת אפרטהייד, אבל טראמפ לא פוחד מההגדרה הזו וגם לא נתניהו.