אז מי ניצח?
המפלגות הגדולות, כך נראה, סימנו שיוויון מנדטים, אך המנצח הגדול הוא בנימין נתניהו וגוש הימין בישראל. מה הוביל לתוצאות שהצליחו להפתיע את רובנו ואת מי נראה בממשלה הבאה. סיקור מיוחד
זכיתי להיות בארץ ביום הבחירות ואני חייב להודות שהיתה זו מערכת הבחירות הכי מנומנמת שראיתי בשטח. האמוציות והדעות עברו מהרחובות אל המדיה החברתית וקשה היה להרגיש ברחובות אווירה של בחירות. ה"צבע", כפי שהוא מכונה על-ידי פעילי בחירות, לא ניכר, ואם בעבר הצמתים היו מלאים במתנדבים אוחזי שלטים ופאלריגים התלויים בכל מקום, במערכת הבחירות הזו היה קשה למצוא שלטיי בחירות תלויים בצמתים ובמרפסות.
זכיתי להסתובב בתל-אביב, ירושלים ומודיעין בימים שקדמו לבחירות וביום הבחירות והאווירה השולטת הייתה שמה שהיה הוא שיהיה. ככלל, התחושה שהתקבלה על-ידי הח"מ היא שבעוד שבמפלגת הליכוד בראשות נתניהו ניסו לעורר את המצביעים על-ידי שילהובם וקמפיין הפחדה מפני "הניצחון הקרב של השמאל בראשות הנהגת גנץ ולפיד", או יותר נכון- "לפיד וגנץ", מפלגת כחול-לבן ניהלה קמפיין רדום ואנמי כדי לא לעורר אנטגוניזם.
את חיציהם הפנו אנשי הקמפיין של גנץ לשתיית מנדטים ממפלגות העבודה ומרצ, כדי להגדיל את מספר המצביעים עבור גנץ על חשבון המפלגות משמאל. אסטרטגיה זו עבדה אך היתה לנצחון פירוס. מפלגת כחול-לבן נכשלה לקחת קולות מן הימין ובעצם גוש השמאל-מרכז התכווץ כתוצאה מהמהלך.
אחוז ההצבעה הכללי עמד 65%, נמוך משמעותית מאחוז ההצבעה הכללי בבחירות לכנסת ה-20 אשר עמד על 71.8%. את ההצבעה הובילו החרדים והמתנחלים אשר זכו לייצוג רב במפלגות הימין, בעוד שהערבים נשארו בבית וכך ירד כוחם היחסי בבית הנבחרים מ-12 חברי כנסת במסגרת הרשימה המשותפת ל-8-9 מושבים במידה ובל"ד אכן תעבור בסופו של דבר את אחוז החסימה.
אי אפשר לנתח את התוצאות מבלי להתייחס לאחוז החסימה והמעטפות הכפולות.
אחוז החסימה הגבוה אשר נקבע בבחירות לכנסת ה-20 עומד על 3.25% מכלל הקולות הכשרים.
שלוש מפלגות עברו בקושי את אחוז החסימה - מר"צ, כולנו ורע"ם-בל"ד. כולן עברו את אחוז החסימה עם שברירי אחוזים (0.5%~).
מפלגתו של נפתלי בנט, הימין החדש, לא עברה את אחוז החסימה אך חסרים להם כ-6,000 קולות כדי להגיע לסף אחוז החסימה. במעטפות כפולות הצביעו קרוב ל כ-250,000 מצביעים - מספר בוחרים השווה כ-7-8 מנדטים העשויים להשליך ישירות מצבו של בנט ומצבן של המפלגות שעברו את אחוז החסימה בשברירי אחוזים וכך גם על זהות המועמד המוביל.
על פניו, לנתניהו יש רוב מובהק לבניית קואליציית ימין-חרדים על בסיס השותפות הקיימות, כאשר הקואליציה הפוטנציאלית עומדת כרגע על תמיכה עקרונית של 65 חברי כנסת. המפלגות החרדיות אשר הגדילו את כוחן (ש"ס עם שמונה מושבים ואגודת ישראל עם שבעה מושבים), הנן העוגן של הקואליציה כאשר משה כחלון, אביגדור ליברמן (אשר הוספד, גם על-ידי הח"מ) ומפלגת הימין הקיצוני "איחוד הימין", ישלימו את ההרכב המינימלי.
בני גנץ, יושב ראש מפלגת כחול-לבן, יצטרך להסתפק בתואר יו"ר האופוזיציה, מאחר ואמנם מפלגתו השיגה הישג יפה של 35 מנדטים, אך הדבר היה על-חשבון ריסוק מפלגת העבודה והקטנת מרצ. מפלגת כחול-לבן לא הצליחה למשוך קולות מהימין ואף הפסידה מנדט מאחר ולא חתמה על הסכם עודפים עם אף מפלגה (הסכם עודפים בין שתי מפלגות שעוברות את אחוז החסימה מעניק מנדט נוסף לגדולה מבין השתיים אם מספר הבוחרים המשותף שווה מנדט נוסף).
וכדאי לדבר על הבעיה שניצבת בפני עתידה של כחול-לבן אליה אתייחס בהרחבה בעתיד והיא ההרכב שלה. אני בספק אם מפלגה זו תוכל לאורך זמן להחזיק מעמד כמפלגה אחת ואני מאמין שאם ישארו באופוזיציה, הם יהיו לא אפקטיביים ובסופו של יום יפרדו לשלוש הסיעות המרכיבות את המפלגה - חוסן לאומי, תל"ם ויש עתיד.
בסוף השבוע הזה, התקבלו התוצאות הסופיות, ויתכן ומפת המנדטים תשתנה לכאן או לכאן, אך הרוב המוצק בחר ימין וחרדים ולפיכך, נתניהו יהיה ככל הנראה מי שירכיב גם את הקואליציה הבאה.
האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יבחר במסלול ממלכתי ומאחד ויפנה לבני גנץ בהצעה להקים קואליציה רחבה? זו אפשרות מעניינת. יהיה בכך הפניית עורף ל"בייס" של נתניהו, אך יכול להיות בכך מסר יפה לעם היושב בציון.
החל מהשבוע הבא נתחיל במלאכת הניתוחים וההרכבות, עם שלל האפשרויות העומדות בפני נתניהו.
kobi.cohen@gmail.com
