עם כל הכבוד לרומנטיקה – זה תלוי במסי
למרות הרצון של אוהדי כדורגל רבים לראות גמר צ'מפיונס מפתיע, הנציגה היחידה של חמש הגדולות בחצי הגמר, ברצלונה, נראית נהדר, והפרעוש רעב לגביע חמישי
21 במאי 2008 הוא תאריך שעל פניו לא אמור לגרום לאירוע נוסטלגי כלשהו לקפוץ לראשכם. באותה תקופה רוביניו וראול עוד שיחקו בריאל, טורס וראיין באבל היו בליברפול ורוזנבורג עוד שיחקה בשלב הבתים של ליגת האלופות. בנוסף לכל אלה, גם מדובר על הפעם האחרונה בה גמר ליגת האלופות לא כלל בתוכו את יובנטוס, באיירן מינכן או אחת משלוש הספרדיות הגדולות - 11 שנים של שליטה אבסולוטית באירופה.
חמשת המועדונים האלה הפכו לבאנקרים, שכלל לא היה ספק שיגיעו רחוק בטורניר היוקרתי, השאלה היחידה הייתה מי יבטל את מי בשלבים המאוחרים ומי מהם יניף את הגביע עם האוזניים הגדולות. עד שהגיע יום שלישי האחרון, ומה שנגלה לעינינו מהאצטדיון בטורינו, כמו המשחק שהיה בברנבאו לפני כחודש, היה תצוגת תכלית של כדורגל סקסי וצעיר מרגליה של קבוצה חצופה, אל מול שתיים מאריות אירופה בשנים האחרונות. בתוספת המשמעות של הדחת רונאלדו, עוד תצוגה של מסי מול יונייטד, הדרמה באתיחאד והקונצרט של ליברפול בדרגאו, אנחנו בעצם מקבלים כאן את אחת מעונות הצ'מפיונס הגדולות והמרתקות שהיו בשנים האחרונות.
אבל רבע הגמר שעבר עלינו לטובה, כמו גם שמינית הגמר לפני, מסמנים לנו משהו יותר עמוק מ"סתם" כדורגל איכותי, או מהפכות טכנולוגיות בדמות ה-VAR (שסיפק לנו עד עכשיו חצי מהדרמה שקיבלנו במשחקים). חצי הגמר שהתהווה לנו מסמל בצורה הכי טובה קרב בין שני דורות בעולם הכדורגל - הקבוצות הגדולות מול הקבוצות הקטנות, התאגידים נגד הבוטיקים הקטנים, הסטטוס קוו נגד הדם החדש.
כדי להבין יותר טוב את המשמעויות של חצי הגמר השנה צריך לחזור לאותה עונה בה מאמן אלמוני מברצלונה ב' עלה לקווים בקאמפ נואו והפך את אירופה על ראשה. עונת 2008/09, העונה הראשונה בה פפ גווארדיולה עמד על קווים של קבוצה בוגרת כמאמן ראשי, הייתה גם העונה האחרונה בה הכתר האירופי החליף מיקום. עד אותה עונה מי ששלטה בליגת האלופות הייתה הליגה האנגלית, שבמשך שבע עונות רצופות שלחה לפחות נציגה אחת לחצי הגמר של המפעל. כשהגיע ה-27 במאי 2009, אף אחד לא באמת חשב שאותה ברצלונה, שעברה בקושי רב את צ'לסי בחצי הגמר ועל הקווים שלה עומד מאמן מתחיל וחסר ניסיון אירופי, תצליח לנצח אריה למוד קרבות כמו פרגוסון. גם סוכנויות ההימורים מיקמו את יונייטד כפייבוריטית באותה עונה, אבל את ברצלונה זה לא עניין. משחק נהדר של הקטאלונים, שכלל גם בין היתר גול נדיר של מסי בנגיחה, הביא את הגביע לספרד ונתן גושפנקה אחרונה למהפכה שהתחילה בקיץ שלפני - טור הזהב הספרדי החל. מאותו היום, ובמיוחד מאז שכריסטיאנו רונאלדו הגיע לברנבאו, הספרדיות הפכו לשליטות העיקריות של ליגת האלופות, ומאז עונת 2013/14 לא היה לנו גמר בלי קבוצה ספרדית.
סדרי עולם חדשים
כאשר הסתיימה העונה שעברה, על הנייר השליטה של חמש הגדולות נמשכה. ריאל מדריד, לראשונה בהיסטוריה של ליגת האלופות, זכתה בגביע בפעם השלישית ברציפות ובפעם הרביעית תוך חמש שנים. רונאלדו שמר על הסטטוס שלו כקבלן העבודה של הצ'מפיונס והידיים של ראמוס כבר נרדמו מרוב הנפות של גביעים. אבל בהסתכלות על שלבי הנוקאאוט המוקדמים יותר, רואים את הניצנים של אותה החלפת שלטון שקורמת עור וגידים: בעוד יובנטוס וריאל מדריד השאירו את הקרב בתוך חמש הגדולות, ברצלונה הודחה על ידי קבוצה שעונה לפני זה בכלל לא הצליחה להגיע לשלב הבתים של הטורניר. האולימפיקו התפוצץ והפרצוף ההזוי שיצא לקוסטס מנולאס לאחר השער שלו הודפס על כל עיתון ברחבי העולם. כשהסתיימה ההגרלה של שלב חצי הגמר, נוצר מצב בו לגמר תגיע אחת משתי קבוצות, שאף אחת מהן לא ראתה שלב מתקדם בליגת האלופות כבר עשר שנים (אז ליברפול הודחו בחצי הגמר ורומא ברבע הגמר). הסוף כאמור, צרוב לכל אוהד ליברפול עמוק בבשר.
אך בהגיענו לעונה הנוכחית, וככל שהיא התקדמה יותר, הייתה הרגשה שאותם ניצנים של העונה הקודמת עומדים להפוך לפרח צבעוני וגדול. היציאה של אתלטיקו מהטורניר, ההדחה של באיירן מינכן על ידי ליברפול והתצוגה של אייאקס בברנבאו יצרו מצב בו מתוך חמש הגדולות של השנים האחרונות, רק שתיים הגיעו ל־8 האחרונות. פעם אחרונה שזה קרה? עונת 2010/11, אז ברצלונה וריאל הגיעו לרבע הגמר. אבל גם כשכולם חשבו שכאן יסתיימו ההפתעות, ובעוד ברצלונה עשתה את שלה מול יונייטד של סולשיאר, הכדורגל שהוצג לנו באצטדיון יובנטוס היה לא פחות ממדהים. בפעם השנייה העונה, אייאקס אמסטרדם הצליחה להפוך משחק בית בינוני לניצחון חוץ אדיר, הראשונה בתולדות הכדורגל האירופי שמנצחת את יובנטוס וריאל מדריד במגרשן הביתי באותה העונה.
אמנם המשחק התחיל לא טוב מבחינת ההולנדים, שעדיין הספיקו להשוות לפני המחצית, אבל מה שקרה במחצית השנייה היה ההגדרה הקרויפיאנית לטוטאל פוטבול. החניכים של אריק טן האח עשו מה שהם רוצים ליד הרחבה של יובנטוס והציגו משחק מסירות שהזכיר את הטיקי טאקה של ברצלונה. שריקת הסיום גררה שאגות שמחה מהיציע האמסטרדמי, בעוד רונאלדו ירד מכר הדשא המום. את חצי הגמר של הטורניר שכל כך מזוהה איתו, הוא יראה, בפעם הראשונה מאז עונת 2009/10, מהסלון בביתו.
זהבה ושלוש האנדרדוגיות
הנה עוד נתון מספרי שיסדר לכם את העניינים לקראת חצי הגמר הזה - בעונה האחרונה שבה ברצלונה זכתה בליגת האלופות, אף אחת מהקבוצות שהגיעו לחצי הגמר העונה לא עברו את שלב הבתים של הטורניר בעונה ההיא. בעוד ליברפול ביקרה בחצי הגמר גם בעונה שעברה, אייאקס לא הגיעה רחוק כל כך בליגת האלופות מאז 1996 וטוטנהאם משתתפת בחצי הגמר של הטורניר בפעם הראשונה מזה 57 שנים. תנו למספר הזה לשקוע רגע.
בעוד חצי הגמר בין אייאקס לטוטנהאם הולך לייצר לנו פיינליסטית שבתחילת העונה הייתה נראית דימיונית, בעיקר כאשר טוטנהאם הגיעה לאתיחאד בלי הארי קיין וגירדה בקושי את ההעפלה שלה מול סיטי, המשחק בין ברצלונה לליברפול הוא קרב בין הכדורגל החדשני, ה"גגנפרס" של קלופ לקו ההגנה האחרון של דור הכדורגל הנוכחי. הדחה של ברצלונה והגמר שנקבל יהיה הרומנטי ביותר שהיה כאן בשנים האחרונות. עלייה של טוטנהאם לגמר תייצר גמר אנגלי ראשון בעשור הנוכחי, בעוד עלייה של אייאקס לגמר תהיה הישג שלא קרה באלף החדש.
אבל עם כל הכבוד להדחות המפתיעות שקיבלנו השנה, ועם כל הרצון שלי ושל הרבה אוהדי כדורגל לראות גמר רומנטי שכזה, הנציגה היחידה של חמש הגדולות בחצי הגמר נראית נהדר. גומלין רבע הגמר מול יונייטד, בנוסף לשליטה בליגה הספרדית העונה, לא השאירו מקום לשמץ קטן של ספק. עם תצוגת כדורגל קטאלנית קלאסית וליאו מסי אחד, ברצלונה מגיעה לחצי הגמר כפייבוריטית לזכייה בצ'מפיונס. תהיו בטוחים ששלוש האנדרוגיות ינסו להיכנס לביתה של בארסה ולאכול לה מהדייסה, אבל גם הן יודעות שהחייזר מארגנטינה מגיע בקרוב, והוא בא רעב לגביע חמישי.
לפנייה לכתב/ת 
