הדרך לאליפות ה-NBA עוברת בייסורים / טור
טורונטו מגיעה לפלייאוף הזה כמלכת הסבל, אבל הקשיחות תביא אותה לגמר המזרח. אל תספידו את יוסטון וזו כנראה לא תהיה השנה של מילווקי. אורן רוזנשטיין על הפלייאוף הלוהט בליגה הטובה בעולם
אליפות ה-NBA עוברת כמעט תמיד דרך דמעות. למעט בודדות כדוגמת בוסטון עם קווין גארנט, ריי אלן ופול פירס, צריך להגיע קרוב כמה פעמים, להפסיד הפסדים צורבים, לצבור ניסיון ולפתח עצבי ברזל כדי להביא אליפות.
שופטים, אתם מסריחים! / אמריקן איגל
לפלייאוף הזה הגיעה טורונטו כמלכת הסבל. למעשה, כבר בקודם היא הייתה במעמד הזה, אבל הפעם יש לה סגל קשוח יותר עם קוואי לנארד ומארק גאסול. ובפלייאוף, וזה חלק ב' בתיאוריה, קשיחות היא חלק מרכזי בהרבה בנצחונות לעומת המצב בעונה הרגילה.
זו גם הסיבה שטורונטו מועמדת בעיניי לעבור את פילדלפיה. עם כל הברק של ג'ואל אמביד, היד של ג'יי.ג'יי רדיק, האתלטיות של בן סימונס, כשהולכים מכות - טורונטו מנוסה יותר וקשוחה יותר.
גם יוסטון כבר סבלה מספיק בשנה שעברה. היא הייתה מרחק פציעה וכמה דקות מעלייה לגמר, איבדה את טרבור אריזה אבל הוסיפה את קנת' פאריד, שהוא תואם דריימונד גרין, ולא בטוח שנחלשה. גולדן סטייט בלי דמרקוס קאזנס היא מה שכולנו מכירים. הכי טובים, תמיד מועמדים, אבל אפשר לפעמים להכניעם. מי תנצח? קשה. לשתיהן מגיע... הכי שקול שיש, ובכל משחק תהיה מלחמה.
וברוח זו, לא מפתיע שבוסטון ניצחה את מילווקי. לבאקס, מבחינת סגל, יש הכל. גובה, כוח, קליעה. אבל אין ניסיון. הם סבלו מיותר מדי עליות וירידות במשחק, וזה מנטלי. האם ימצאו את החוסן לעבור את בוסטון ומאמנה החכם? לא השנה. לא סבלו מספיק עדיין.
וכאן מגיעה יוצאת הדופן. הייתי בטוח שדנבר תעוף מול סן אנטוניו. תסתכלו על הסגל הזה. אין בו אף כוכב על, דנבר זה יעד לא פופולרי, אז כבר שנים חוזי ענק הלכו על שחקני דרג שני כמו פול מילסאפ, והסנטר שלהם הוא בדיוק מה שהוגדר לפני העונה כ"כדורסל של פעם", גבוהים לבנים וכבדים. ואיך הכל מתחבר? דבש. למה? כי מי שהיה אמור להיות החלק החלש שלהם מול סן אנטוניו, יצא ענק: המאמן מייק מאלון. כן, גם מול גרג פופוביץ' האגדי הוא תיפקד מדהים, וזה לא דבר של מה בכך.
אני רוצה לחזור אחורה כמה שנים: מאלון מונה למאמן סקרמנטו, הקבוצה רצה מצוין בפתיחת העונה, כספי פרח אצלו, ואז הוא פוטר בצעד הזוי. אבל כבר אז ניתן היה לראות (אם אתה לא בהנהלת סקרמנטו, זאת אומרת), שמדובר באיש שיוצר שלם שעולה על סך חלקיו. ודנבר היא ממש זה. הגנת ברזל, ניצול של כל מיס מץ', הנעת כדור אדירה. הבעיה: לא התייסרו מספיק. פורטלנד עברו יותר. אבל יש לי תחושה שדווקא כאן הסכימה יכולה להישבר ויש לדנבר סיכוי לעבור. ואם זה יקרה, זה מדהים. אין שם דמיאן לילארד (סליחה ג'מאל מארי, אבל אתה פחות נחשב), לא קיירי ארווינג, לא קווין דוראנט, לא ג'יימס הארדן, לא קוואי, ולא אמביד או אפילו ג'יימי באטלר. ועצם זה שהם שם - וואו. בכל מקרה, את גמר המערב הם כבר לא ינצחו.
מילה לסיום על הקליפרס: לפעמים אתה מפסיד מכוער, ולפעמים נורא יפה. הקליפרס בנו סגל סמול בול חכם, העלו בחמישייה שני רוקיז - לנדרי שאמט ושי גילגוס-אלכסנדר - נתנו להם לשמור על סטף קרי ודוראנט והכינו אותם לעונה הבאה שאליה יגיעו כבר מחושלים, שמרו על המשכיות בצמרת והראו קו מחשבה נהדר. חבל שבארץ רואים בצעירים נטל ומפחדים לתת להם דקות כדי שיגדלו ויתעצמו. להסתכל - וללמוד.
לפנייה לכתב/ת 
