על אהבה ושכחה

"ברטוד ואגנס" הוא מחזה קאמרי קטן על זוגיות רבת שנים המגיעה לרגע משבר עקב הידרדרות במצבה הנפשי של האישה, הסובלת מתסמינים ראשוניים של מחלת האלצהיימר. הדרמה שכתבה נועה לזר־קינן נפתחת כשאגנס וברטוד, זוג ממוצא צרפתי בשנות השישים לחייהם, מתכוננים לצאת לחגיגת ראש השנה אצל בתם. אך אגנס מסרבת לצאת מהבית כשהיא מגלה שהכניסה את הכבד הקצוץ לתנור ושרפה אותו. המצב מסתבך כשהיא מתחילה לחשוב שבעלה הוא איש זר, וגם שוכחת שאחותה נפטרה. הבעל מתקשה לשמור על סבלנותו כשמתברר לו שהיא שכבה איתו כשהיא חושבת שהוא בעצם גבר אחר, שעימו ניהלה רומן לפני שנים. בסוף מצטרפת הבת למפגש הלילי ההזוי, וגם היא נאלצת להתמודד עם השינוי המבהיל במצבה של אמה.

זו דרמה ריאליסטית אינטימית הנעה בין רגעים של צחוק מריר לכאב חשוף, כשהמחזאית הצליחה לשלב היטב את כל חוטי העלילה שטוותה לדרמה פסיכולוגית מעניינת ונוגעת ללב. רק חבל שהיא החליטה להוסיף בסוף תמונת סיום קצת מתוקה ופנטסטית, המנסה לרכך את הכאב של הסיטואציה האכזרית.

ההצגה שהעמידה הבמאית דפנה זילברג מצליחה להתגבר על המועקה של הנושא הכאוב ולייצר חוויה אבסורדית, מרגשת ומשכנעת בזכות הביצוע האיכותי של שלושת השחקנים. טטיאנה קנליס־אולייר מצליחה לדייק בנימי הנימים של מצבה הנפשי הרעוע וההפכפך של אגנס המסכנה, ודב רייזר בונה תפקיד מרגש ביותר ברטוד, בעלה האוהב והסובל. זהו אחד מתפקידיו הרגישים והיפים ביותר של השחקן הוותיק והמוכשר הזה. מיקי פלג־רוטשטיין היא הבת, וגם היא מגישה ביצוע מעורר הזדהות. לסיכום, זו דרמה משפחתית חזקה ומעוררת חמלה, המזכירה לנו שישנם מצבים שאפילו האהבה הגדולה ביותר בעולם אינה מסוגלת לתקן.