אז הולנד זכתה באירוויזיון, בדיוק כמו שחזו המהמרים, אבל הניצחון הגדול ללא ספק שייך להפקה הישראלית ולתאגיד השידור כאן, שהרימו שלושה אירועי ענק. ההצלחה הגדולה הגיעה לשיא בגמר במוצאי שבת, ונמשכה גם אתמול בברכות מהקולגות מכל רחבי אירופה, כולל בכירי בי־בי־סי שהפליגו במחמאות. "זה היה אחד האירוויזיונים הטובים ביותר שראיתי", אמר המפקח הראשי על התחרות, יון אולה סאנד. ובכירי איגוד השידור האירופי ניגשו לעמיתיהם מישראל ואמרו: "הוא קצת טועה, זה האירוויזיון הטוב ביותר שהיה".
במקרה של כישלון, הם היו צריכים מקלט מדיני. אבל התוצאות בשטח מסמנות לגמרי אחרת. ואלה שמות האחראים ל"מחדל" הגדול: אלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד כאן, שהפקיד את המושכות בידי יובל כהן, הבמאי והעורך הראשי, המאסטרו של התחרות, לצד זיוית דוידוביץ' המפיקה הראשית, ומיטל כהן מפיקת הטלוויזיה. לצידם היה גם צד מסובך של הפעילות התקשורתית, מול כ־1,500 עיתונאים זרים, עליו הופקדו משה דבי ושרון בן דוד.
"העבודה התחילה ביולי בעצם, כשזיוית קראה לי להצטרף אליה", נזכר כהן (47). "הייתה לי פגישה ראשונה עם אלדד ואחריה הוא אמר לי, 'זה שלך'. הדבר הראשון שעשינו היה לשבת ולראות 20 שנה של אירוויזיונים. ואז התחלנו לחשוב מה עושים ואיך זזים בגבולות הז'אנר, שהם מאוד ברורים".
דוידוביץ' (52): "אם התוצאות היו גרועות, היו מקלפים לנו את העור ובצדק, אבל יצא הפוך לשמחתי. הדבר הכי יפה בפרויקט הזה הוא שהאירוויזיון איגד סביבו את הכי טובים שיש פה. בדרך כלל הם לא עובדים ביחד אבל הפעם כן, וזו מתנה לכולנו".
מה היה המשבר הכי גדול בדרך?
כהן: "היו הרבה. זיוית, מיטל ואני חשבנו על עשרה משברים ביום, אבל היו הרבה יותר, סרבולים לוגיסטיים, וכמובן התקציב שלא היה ברור בחלק גדול מהדרך. לראשונה השתמשנו באוגמנדט ריאליטי וכולנו רצינו לשים לב לפרטים הכי קטנים, למשל במעבר מגלויה לבמה. אלה שלוש שניות, שעליהן הופקדו צוותים שלמים".
דוידוביץ': "זה ספר נפרד, בעיקר הביורוקרטיה. היו כמה משברים, הראשון עם התקציב. היה גם את הנקודה שבה השר לביטחון פנים הורה למי שאמור להכניס את הציוד למתחם לעצור, בגלל שהכסף לא זרם למשטרה כמו שמתוכנן. הכל היה תקוע והחבר'ה מחו"ל פשוט חיכו. היו יומיים שעלו הון וגם היו מביכים. מזל שזה נגמר מהר. תראה, רצינו להעמיד סטנדרטים אחרים כי הרגשנו שאנחנו גם יכולים וגם לא מאמינים לנו שאנחנו יכולים. איגוד השידור האירופי בהלם מהתוצאות והוציאו לנו מכתב מפרגן בטירוף".
חוויה חד־פעמית
דוידוביץ' וכהן צפויים מעתה לנסות להעביר את ההצלחה לזכיינית רשת, ממנה הגיעו, כששניהם יקבלו תפקידי בכירים בניהול התוכן של החברה. לא מן הנמנע, כפי שקורה אחרי הצלחות כאלה, שהשניים יקבלו הצעות מפתות מחו"ל.
איך יורדים לקרקע?
כהן: "כשלוקחים פרויקט כזה, אתה יודע שזו חוויה חד־פעמית. צריך חודש להשתחרר מהחוויה הזו. אבל בסוף לעשות טלוויזיה זה לדעת שלא הכל יהיה בכזה ווליום".
דוידוביץ': "שאלה טובה. עוד לא נחתתי אבל אני אדם פרקטי וזה יקרה מאוד בקלות. האתגר הבא לא יהיה קטן. הבנתי שמנסים להפיק מעין אירוויזיון גם בארצות־הברית עוד כשנתיים, אבל אני נשארת לגמרי בישראל".
גם למחשב של אלדד קובלנץ, מנכ"ל כאן, זרמו מחמאות מליל האירוויזיון. "שני דברים היו ברורים לי: התאגיד צריך להיות אחראי על ההפקה ובטח־ובטח על התוכן, והתאגיד צריך לפעול ולקיים תחנות טלוויזיה, רדיו וחטיבת חדשות תוך כדי. ולכן עלינו לגייס את האנשים הכי טובים מהשוק הפרטי שיש להם גם מומחיות באירועים כאלה, מומחיות שלנו אין. הבחירה הראשונה הייתה בזיוית ויובל, קפסולה בתוך התאגיד שתתעסק אך ורק באירוויזיון".
צריך להזכיר שכמעט זה לא יצא לדרך. הממשלה לא אישרה תוספת תקציב.
"בניגוד להמלצתי, מועצת התאגיד החליטה לקחת הלוואה מהמדינה. אני סברתי שזה יפגע בשוק התוכן בישראל, כי נצטרך לספק קיצוץ שיתפרש על פני עשר או 15 שנה. אנחנו מחויבים להוציא מדי שנה 260 מיליון שקל לתוכן ומאז הקמתנו הצלחנו להוציא יותר, אבל הפעם לא. יהיו פחות הפקות ממה שהרגלנו ויש דברים שהוקפאו, צומצמו ונבחנים מחדש".
יש איומים מכיוון לשכת רה"מ לקצץ בתקציב התאגיד.
"לא רואה שום אפשרות שיקוצץ אפילו שקל אחד מתקציב התאגיד".
אבל ראש הממשלה בסוף קובע.
"זו עובדה קיימת אבל לא שמעתי אותו מתבטא בעניין ובמהלך ארבע השנים שאני נמצא באירוע המטורלל הזה שמעתי הרבה דברים וראיתי בסופו של דבר איך התאגיד קם בניגוד לכל תרחישי האימה".
כמנהל גלגלצ לשעבר, אילו שירים היית מכניס לפלייליסט?
"שוויץ, אוסטרליה והולנד".
נעלבתי. מה עם קובי מרימי?
"ברור שכן. למה הגיע נמוך? אולי קשור למורכבות שלו ולעובדה שהוא מאוד מינורי ושקט. אני חושב שזה אחלה שיר. אגב, אותה ועדה שבחרה את 'טוי' בחרה גם את השיר שלו. אנחנו בשוק שאין בו ודאות. ואנחנו יכולים להיות מאוד גאים. שנה אחת זכינו ושנה אחרת עשינו את האירוויזיון הטוב בהיסטוריה".
ישראל האחרת
משה דבי (52), יו"ר ובעלים משרד יחסי הציבור דבי תקשורת, ראש מערך יחסי הציבור של האירוויזיון, התחיל את העבודה עם פתיחת 2019. "הבנו ישר שזה אירוע שלא היה כדוגמתו במדינת ישראל", הוא אומר. "הגיעו לפה 1,500 עיתונאים זרים מ־50 מדינות. כשהייתי יועץ תקשורת של שר החוץ, פגשתי את התקשורת הזרה כשקרו אירועי טרור או מלחמה. פה קיבלת הזדמנות מטורפת להראות את ישראל האחרת".
הטילים מעזה עשו לכם עבודה מורכבת.
"היה משברון, אי־אפשר לומר שלא. הייתה תחושה של חשש מסוים לקיום האירוויזיון, והחוכמה הייתה לבודד את האירוע מהעיתונאים הזרים ולא להגביר את המתח. כל משלחת קיבלה תדרוך על המצב וגם אמרנו להם לצפות לשאלות על הדרום. ברגע שאתה מתדרך את זה נכון, אפשר להרגיע. עובדה שאף משלחת לא הביעה רצון לעזוב או לבטל. החזרות התנהלו כרגיל גם בזמן המשבר. הם מאוד נהנו בתל־אביב ואמרו שהם לא מאמינים שהפלסטינים יעזו להסתכסך עם 41 מדינות ולהרוס להם את החגיגה שנקראת אירוויזיון".
ושרון בן דוד (46), דוברת האירוויזיון מטעם כאן, מסכמת: "זה היה האתגר המקצועי הגדול ביותר ב־20 שנות הקריירה שלי. מדובר בפרויקט של שנה, עם לא מעט חזיתות תקשורתיות חיוביות ושליליות. על בסיס יומי, לצד העובדה שמדובר במגה אירוע, מקומי ובינלאומי. ההתעניינות התקשורתית הייתה בעוצמות הכי גבוהות שיש, וזה תובעני ואינטנסיבי ברמה הכי גבוהה. פרט לאתגר העצום, זכיתי גם להיות חלק קטן בהיסטוריה שלנו".
