"דוז פואה": אחלה סיום לחגיגות האירוויזיון
הסדרה מגיעה למסך באיחור קל - רגע אחרי שחגיגות האירוויזיון הסתיימו - בגלל האיום של צרפת ב"השלכות משמעותיות". התזמון לא פוגע ב"דוז פואה": היא כתובה היטב, קלילה, ואפילו קצת מותחת. אם הצרפתים רק היו טורחים לראות אותה לפני שהכריזו מלחמה, הם היו מבינים שהיא לועגת לכל הצדדים במידה שווה
אמנם לפני שבועיים התוודענו לאיום האמיתי על קיום האירוויזיון בארץ בצורת רקטות מהרצועה, אבל "דוז פואה" עוקבת אחרי תרחיש מאיים לא פחות: קבוצת טרוריסטים צרפתים מארגון דאעש שמבקשת לבצע פיגוע ראווה מצליחה לעוות את תוצאות קדם האירוויזיון הצרפתי ולסחוט את הנציג הצרפתי – זמר הומוסקסואל מוסלמי - כדי שיצרף אליו למשלחת האירוויזיון את בנו של מנהיג הארגון. המטרה: להטמין פצצה מתחת לבמת התחרות ולהשבית את שמחת החיים הפופית האירופאית. העלילה מתמרנת בין מערכת היחסים של הזמר ובנו של מנהיג הטרוריסטים, שלושה סוכני מוסד שמנסים לעצור אותם ואנשי דאעש עצמם. מן "דוז פאודה" שכזאת. למציאות יש כמובן דרך משלה לתבלן את העניינים - רצה הגורל והשנה נציג צרפת לתחרות, בילאל חסאני, הוא גיי ממוצא מוסלמי, מה שהחמיר את המצב.
עוד ביקורות טלוויזיה:
שחקנים מצויינים – בעיקר שני הזמרים הצרפתים – מחזקים את השלד הדרמה-קומי, עם תמיכה מצוינת של שחקנים כמו איציק כהן בתפקיד מנהיג דאעש ושני קליין בתפקיד האחראית הישראלית על המשלחות מטעם האירוויזיון. למרות שהיא תוסרטה וצולמה בזמן קצר יחסית, ניכרת השקעה תקציבית ותשומת לב בצילום ובסטים והסדרה אפילו מצליחה להחזיק את הצופים בסוג של מתח מתון לגבי הסוף, במיוחד אם צופים בשלושת הפרקים ברצף. אחרי שתרועת הפסטיבלים שככה ונרגענו מהכל, "דוז פואה" היא דרך לא רעה לחתום סופית את שבוע חגיגות האירוויזיון.
לפנייה לכתב/ת 
