שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הבחירה בעצמי

    כשאנחנו מחליטים לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, נגלה שהעולם כולו מסכים איתנו

    הייתי אמור לחזור לניו יורק כבר לפני שבוע, אבל דחיתי את הטיסה חזרה.

    לא יכולתי להשאר אדיש לנוכח החגיגות שנערכו בתל אביב לקראת האירויזיון. העיר התקשטה בדגלים של המדינות המייצגות, בחלק הדרומי הקימו מתחם עצום בגודלו עם דוכני מזון הופעות חיות של המשתתפים ואומנים מהשורה הראשונה. חשבתי שיהיה חבל להפסיד את החוויה הזאת, אם אני כבר בתל אביב.

    בשעות הצהרים המוקדמות, אני אצל חברים מסייע לארגן את הבית לקראת הגעתם של חברים רבים, בעודי מרוכז בשאלה היכן להניח את הכורסאות, מתקבלת הודעה בטלפון,

     

    "אתה מגיע לשיעור בג'ים?" (אלון) החזרתי לו בהודעה, ששכחתי בכלל לעדכן שנשארתי בישראל ושאלתי, אתה יודע מה יש היום?

    הוא התקשר מייד, "מה

    קורה הכל בסדר?" הוא שואל בדאגה

    היום זה הגמר של תחרות האירוויזיון וזה מתחיל בשעה 3:00 שעון ניו יורק.

    "קצת הדאגת אותי, חשבתי שכבר קרה משהו, אתה לא חושב שאתה קצת מגזים עם החשיבות שאתה נותן לזה"?

    לי זה חשוב, זאת לא רק תחרות של שירים יש כאו אמירה הרבה יותר עמוקה, על הגשמת חלומות,

    "אני לא ממש מכיר את הפורמט ואת התחרות, אני יודע ששנה שעברה השתתפה בחורה שיש לה כשרון מיוחד והיא עושה משהו קצת שונה, דיברו על זה כמה פעמים, חוצמזה אתה יודע כאן זה אמריקה לא אירופה."

    אני בתל אביב עם כמה חברים, יהיה יין ובירות ונישנושים, נראה את כל השירים שהגיעו לגמר נעשה תחרות לראות מי צדק לגבי איזה שיר אתה יודע שאם היית כאן. אתה כמובן יותר ממוזמן להגיע.

     

    "אולי בשנה הבאה, תהנה נתראה שתחזור."

    בערב התכנסנו לראות את התחרות על מסך גדול, כל אחד זרק לאוויר את המועמדים שלנו בזכייה כמובן שכולם רצו והאמינו שהשיר הישראלי יזכה, הניקוד מנציגי המדינות שיבש את הביטחון שהיה לנו בהתחלה, בשלב מסוים מישהו זרק לאוויר. טוב גם מקום שני זה לא רע", בסוך הערב הבנו שאנחנו מקום שני מהסוף.

     

    כשנרגעו הרוחות וכולם התפזרו, נשאר בחור שאני לא ממש מכיר. הוא הגיע עם חבר אחר שמיהר ללכת, הוא הציע להישאר לעזור להחזיר את החדר לקדמותו, חשבתי שההצעה שלו מאוד אדיבה ומתחשבת. הוא הציג את עצמו: "קוראים לי בן ועברתי לניו יורק לפני כמה חודשים."

    תודה שנשארת לעזור ולסדר, מה אתה עושה בניו יורק?

    "אני עדיין מחפש דרך בעיר הגדולה, הזאת, עוד לא יודע איך להתנהל כאן, מי באמת נחשב חבר, מי סתם מנומס יש כאן הרבה מה ללמוד?"

    ונניח בעולם בו הכל אפשרי, מה היית רוצה לעשות?

    "תמיד חלמתי לשיר ולשחק ולהופיע כאן על במות בברודווי."

    נו ומה חסר?

    "תסתכל עלי, נראה לך שיש לי את הלוק להיות על במה בברודווי, אני לא מספיק גבוה ובא מישראל, ישר מעקמים לי את הפרצוף שאני אומר ישראל וחוצמזה יש לי מבטא ישראלי."

     

    מה כן יש לך?

    "האמת שיש לי קול ממש טוב, הופעתי כאן בכמה מחזות זמר יש לי מראה שונה, יותר ים תיכוני, שהוא לא רגיל באזור ניו יורק."

    מצויין, מה עוד?

    הוא חייך וחשף טור של שיניים צחורות.

    "אתה יודע, לא נעים לי לפאר את עצמי, אני לא יודע אם אני נחשב ליפה תואר, אבל אני שומע הרבה פעמים שאומרים לי שאני חתיך או שווה".

    ראית את תחרות האירוויזיון עכשיו איתנו נכון? ראית את הנציגה של ישראל משנה שעברה?

    "נטע?, היא מקסימה מיוחדת מאוד כשרונית."

    נכון היא מאוד כשרונית, אתה חושב שאם היא הייתה אומרת לעצמה את מה שאתה אומר עכשיו היא הייתה איפה שהיא עכשיו, אתה יודע באחד הראיונות ששמעתי איתה שכל הזמן אנשים העירו לה על המראה שלה ושהיא צריכה ללבוש שחור ולא בגדים צבעוניים, אתה חושב שאם היא הייתה מגיעה לאודישן בלי האמונה שהיא מספיק טובה כמו שהיא לאן אתה חושב שהיא הייתה מגיעה?

     

    "כנראה שלא מספיק רחוק?"

    נכון, אתה יודע שכל ההתנגדות מתחילה אצל המשווק. כלומר שאם לא תפתח את האמונה שלך בעצמך ובמה שאתה מסוגל להביא לעולם הזה, לא תוכל להעביר את המסר לאחרים, לא משנה מה תעשה, תמיד אפשר יהיה לראות את זה.

    "אז מה אתה מציע? איך מפתחים אמונה בעצמנו?"

    הכל מתחיל בחזון. להאמין שאתה מסוגל לזה ולא משנה מה. אתה צריך למכור לעצמך את האמונה שאתה יכול ואין לך ספק בזה.

    לפתח את היכולת הזאת, עושים מבט לאחור ובודקים את המקומות בחיים שבהם רצית משהו וידעת שאני מסוגל להשיג את זה, לא היה לך ספק שזה מה שאתה רוצה והצלחת להביא את עצמך למקום שזה קרה. שאני יודע שיש לי את המסוגלות לגרום לדברים לקרות בחיים שלי, אני בודק ושואל מה עזר לי שם איזה ערכים הבאתי לידי ביטוי באיזה מילים בחרתי להשתמש בשביל שזה יקרה.

    אני מציע תפיסה של חזון, הוא המקום שממנו אני יוצא לעשייה שלי, בניגוד לתפיסה שחזון הוא מקום שאליו אני הולך.

    בתפיסה הזאת אתה יוצא לתוך העשייה שלך מהמקום שכבר השגת את היעד, כלומר אתה צריך ללכת לאודישן בהרגשה ובמחשבה שאתה כבר על הבמה וכל הקהל מריע. אתה מתאר לעצמך איך אתה עושה את האודישן מהמקום הזה?

    "כנראה כמו תותח, עם המון בטחון כי אני לא מותנה."

    יפה הבנת מהר מאוד, עכשיו נשאר רק ליישם.

     

    שלמות זה מבחירה. .

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים