השחקנים שוויצ'יץ' חייב לשקול להחתים

בעוד ניקולה וויצ'יץ' אוהב להאשים את החוק הרוסי בכל תחלואי הקבוצות שבנה ופירק בשנים האחרונות, אני טוען שחוסר יכולתו לעסוק דווקא בפעולה הפשוטה ביותר של חיפוש המטבע מתחת לפנס היא שהכשילה את הפרויקטים השונים במכבי ת"א. הרי מה יותר פשוט עבור צוות הסקאוטינג של מועדון הכדורסל הגדול בישראל מאשר לעקוב אחרי שחקנים זרים שעוברים יותר מארבעים משחקים כאן במדינה שלנו? וויל קלייבורן, סק הנרי, ג'יימס בל וזאק לידיי היו כאן בליגה והראו את מה שיש להם להציע, אבל מכבי מעולם לא טרחה להציע להם משהו בחזרה. אפילו לקראת העונה הזו הלכו החבר'ה מהסקאוטינג והמליצו על קנדריק ריי, כאשר ג'ייקובן בראון והנרי הראו שיש להם דברים שריי לעולם לא ישיג לעצמו.

העיסוק בעבר הוא ספקולטיבי מיסודו ולכן אניח לו. אבל כדאי לשאול מי הם המטבעות החמים שמסתובבים להם כאן מתחת לפנס הליגה הישראלית, ואולי נצליח לעזור לקבוצות הגדולות להפסיק לקחת הימורים בלתי סבירים על שחקנים שאפילו לא נבחנו מקרוב. להלן חמשת השחקנים שקבוצות הצמרת בישראל חייבות, פשוט חייבות, להשאיר בגבולות המדינה. עוד לפני כן נזכיר את בראון וג'יימס פלדין שמחזיקים כבר בחוזה לעונה הבאה בהפועל ירושלים, מארק טולפסן ממכבי אשדוד שהוכיח העונה שהידית שלו שווה אפילו תחרות שלשות באולסטאר של הליגה הטובה בעולם (חבל שהוא מצליח למסור רק אסיסט אחד למשחק בממוצע,

דבר שללא ספק מגביל את ההתקדמות שלו), ואת טאריק בלאק ,שהראה בשלבי הסיום של העונה שסוף סוף קלט את המשחק האירופי, ואין לי ספק שבעונה הבאה יראו ממנו תצוגות הרבה יותר עקביות משני צדי הפרקט גם ביורוליג.

ניקולה וויצ'יץ'. איפה הוא מחפש?(צילום: אבי מועלם)

5. גרג וויטנגטון, הפועל גלבוע/גליל:  אחרי עונה של כמעט 20 נקודות ועשרה ריבאונדים למשחק, בהחלט אפשר להבין מדוע הבחור טוען שהגיע הזמן שלו לקבוצה גדולה באמת. הרגעים הטובים שהיו לחבורה של בית הלחמי בעונה הזו נוצרו בזכות המנוע והביצועים של הבחור, וטוב יהיה אם יגיע לפחות לאחת מקבוצות הדרג השני בארץ.

4. אלייז'ה בריאנט, הפועל אילת: בחלק הראשון של העונה חשבתי שהבחור הולך לקחת בקלות את תואר גניבת השנה, וזה לא שהייתה לו חצי עונה שנייה לא איכותית. הוא המשיך לקלוע כמעט 20 נקודות למשחק, ולהן הוסיף 6 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים. העניין הוא ששחקנים אחרים בקבוצה שלו התחילו להתבלט גם הם. עם זאת, העניין שמכבי ת"א הביעה בו בהחלט במקום, ועוד קפיצה קטנה ביכולת תיקח את אלייז'ה למקומות הגבוהים בכדורסל האירופי.

3. קורי וולדן, הפועל חולון: קצת מוזר שהזר המצטיין של העונה אינו השחקן שהכי חשוב להשאיר בליגה לעונה הבאה. אני לא חולק על כך שהתצוגות שסיפק וולדן, במיוחד בסיום העונה, היו עוצרות נשימה, ועדיין ישנם שני שחקנים שיכולים להפוך לברגים משמעותיים יותר, גם בזירה האירופית הבכירה. כמובן שהחוסן הפיזי שמעט לוקה בחסר, ומוביל אותו שוב ושוב למצבי פציעה שונים, לא תורם לוולדן, אך אין ספק שעם לב של אלוף הוא מצליח לשחק גם עם הכאב.

2. ג'יי-פי טוקוטו, הפועל אילת: אם מנהלי מכבי ת"א יחליטו להעדיף את עצת המאמן ולהשאיר את דיאנדרה קיין לעוד עונה, במקום להחתים את "הפנתר נוגע השחקים", הרי שמראש הם עזרו לו להיכשל. קיין הוא אמנם שחקן אתלטי שתורם בעיקר באספקט ההגנתי, אבל לדעתי טוקוטו משאיר לו אבק גם בקטגוריה הזו. הקליעה שלו לא אבסולוטית, אבל זו גם הסיבה בעטיה הוא מסתובב עדיין באירופה במקום להטביע על לברון ג'יימס. בניגוד לקיין, טוקוטו החתולי מבין היטב שגם אם משאירים אותך פנוי לשלוש זה לא אומר שלא עדיף להטביע להם בכל זאת על הראש. להחתים רגע אחרי הפיינל פור.

סולימן בריימו. חתיכת שחקן(צילום: אוהד צויגנברג)

1. סולימן בריימו, הפועל אילת: ישנם שחקנים שלבטח נצצו יותר מסולימן הגדול, אבל בכל רגע בו היה על הפרקט, יחד או במקום עידן זלמנסון, הוא הוכיח שהוא באמת רק נקלע לאירוע הזה שנקרא הליגה הישראלית בכדורסל. אילת לא האמינה שנפל לה פרי כה בשל ביד, והסכימה גם לחוזה זמני עד ינואר, חוזה שהצליחה להאריך בדרך נס עד סיום העונה. אין עוד שחקן בישראל שבשל כל כך להוביל את הקו הקדמי של המועדונים הגדולים כאן, ולמרות שהוא אינו צעיר קל רגליים כמו שהיה קלייבורן כשפוספס, הוא עדיין יכול להתברר כבורג משמעותי במשך כמה עונות בקבוצת עילית ביורוליג. אני מקווה שיהיה כאן למישהו את התקציב להחתים אותו לעונות האלו.