פרק 1: נעים מאוד, שירלי צ'ארלי

שירלי צ'ארלי. "אני אף פעם לא יודע איך אקום בבוקר"(צילום מסך)

אינטרסקס הוא אדם שנולד עם סממני מין לא מובחנים, הוא לא או זכר או נקבה. באופן כללי, אי אפשר לקבוע מין כשתינוק נולד. אנחנו מתמודדים רק עם פרמטר אחד, איבר מין. צריך לחכות שהוא יגדל, יגיע לגיל ההתבגרות ולראות מה קורה אז. לי יש זיפי זקן ואני לא לוקח טסטוסטרון. כאילו, גם אני סוג של תעלומה, לפחות כעת. יש אנשים שמגדירים את עצמם כא-ג'נדר, כלומר מרגישים שאין להם מגדר, בי-ג'נדר - כלומר, מרגישים שהם גם גבר וגם אישה, ואנשים על הקשת הטרנסית שהם אנשים שאין התאמה בין איך שהם סומנו בלידה לבין הזהות המגדרית שלהם. ואז יש מעין גזירה חברתית כזאת שנקראת מגדר, שהיא הציפיות החברתיות שמוטלות על אנשים לפי המין שבו הם סומנו בלידה.

"הייתי רוצה שישאלו אותי לא רק אם אני בן או בת"(צילום מסך)

אני אדם טרנס, כי סומנתי בלידה א' והזהות שלי היא ב'. באיזשהו מקום משעשע, דווקא השונות המגדרית שלי היא זו שקנתה לי כרטיסים לפופולריות. הזהות שלי היא ג'נדקוויר או ג'נדר-פלואיד. כלומר, אנשים שהמגדר שלהם הוא סוג של זורם, ואני מקפץ לי בחדווה בשדה המגדרי. אם פוגשים אדם ולא יודעים מה צורת הפנייה אליו, אז אפשר לשאול - "מה לשון הפנייה"? אבל אם אתם מתביישים, פשוט תקשיבו איך הבן אדם פונה אל עצמו. כשפונים אליי פונים אליי במעורב, נגיד "אתה חמודה". או בניטרלית - במקום "רוצֶה לאכול"? אפשר להגיד - "שנלך לאכול"? והתשובה היא תמיד כן.

אני אף פעם לא יודע איך אני אקום בבוקר. אני בטח אף פעם לא יודעת איך אני אתפס כשאני אצא מהבית, כי השאלה הזאת של "לא הבנתי אם זה בן או בת" היא באמת כל הזמן קורית. הייתי רוצה שישאלו אותי לא רק אם אני בן או בת. כי אם אני בן או בת זה כזה מין שאלה שנכנסת לי לתחתונים, ואיך לפנות אליי זה פשוט איך לדבר איתי. המחשבה על המגדר שלי לא מגיעה כשאני מתעוררת, וזה די ככה גם כשאני מול המראה. אני מרוצה ממה שאני רואה, לא כי אני חושב שאני יפה או סקסי או איזה משהו כזה, אלא פשוט כי אני תופס את עצמי כעצמי.