קריסת תוכניות הספורט לתוך עולם הריאליטי
בתהליך איטי ועקבי הוחלפו שדרים ראויים ומקצועיים בשורה של מגישי ריאליטי, חלקם כלל לא מתחום הספורט במקור, וגם אלו שכן הונחו על ידי העורכים לעסוק ב"צהוב" בעיקר ופחות בספורט נטו מתוך מחשבה שזה "מוכר"
לפני שנים רבות, תוכניות הספורט ברדיו במהלך השבוע היו בנות 15 דקות, תמצית מזוקקת של ספורט בארץ ובעולם. אחר כך הגיעה השבת עם "שירים ושערים" המיתולוגית. התוכנית, עילגת מעט, פרימיטיבית במושגים של היום מבחינה תקשורתית, הצמידה מאות אלפי ישראלים לטרנזיסטורים והייתה חוויה מכוננת.
הקמת ערוץ הספורט בטלוויזיה ופתיחת תחנות הרדיו האזורי הביאו משב רוח רענן ומרתק ושפע של ספורט לפתחינו המאזינים. עד לפני שנים לא רבות, הדרך הביתה בפקקים נעמה הרבה יותר בזכות היכולת לבחור בין מספר תוכניות ספורט ברמה טובה.
ואז שטף הריאליטי את מדינת ישראל, ובעקבותיו את תוכניות הספורט. בתהליך איטי ועקבי הוחלפו שדרים ראויים ומקצועיים בשורה של מגישי ריאליטי, חלקם כלל לא מתחום הספורט במקור, וגם אלו שכן הונחו על ידי העורכים לעסוק ב"צהוב" בעיקר ופחות בספורט נטו מתוך מחשבה שזה "מוכר". ככל שרבתה התחרות, רמת התוכניות הידרדרה עוד ועוד. זה מדהים אותי שוב ושוב שגם אחרי או לקראת אירועי ספורט משמעותיים, מירב תוכניות הרדיו מתחילות באייטמים רכילותיים להם מקדישים שפע של זמן.
ממד נוסף שנכנס בעוצמה הוא ממד הרוע. אפשר לצחוק בחיבה על עמי פזטל או דני דבורין, או אפילו על זוהיר בהלול, לכאורה מגישים "מיושנים" של פעם, אבל רעים הם לא היו. בהבל פה יושבים באולפנים שדרים ופרשנים מרושעים שקוטלים ללא רחם מאמנים ושחקנים צעירים, שכמובן לא נמצאים בשידור כדי לענות להם. ומקצוענות ספורט? מה פתאום. רוב השדרים עצלים מכדי ללמוד נתונים ולהביא ניתוחים רציניים וענייניים. כך, למשל, באחד מערוצי הרדיו האזנתי לשידור לקראת הקמפיין הנוכחי של הנבחרת, יום לפני המשחק עם סלובניה. בורות כה עלובה ומעליבת מאזינים לא שמעתי מזמן. לא היה להם מושג קלוש על נבחרת סלובניה ושפע דברי ההבל שם היה מביך. גם כתב שטח כלשהו שעלה לאוויר היה דל בידיעות.
כך הפכו עבור רבים מאיתנו תוכניות הרדיו האלה לסבל. העניין הוא שאנחנו אמביוולנטים. אנחנו "מתים" על ספורט, אנחנו עדיין וביתר שאת משרכים את דרכנו בפקקים ולכן אנחנו "קהל שבוי". גם בטלוויזיה חלה ירידה חדה בהנאה. גם שם חצי מהתוכניות הן ריאליטי במסווה ספורט. יושבים שם כמה "קילרים" בדומה לרדיו שמעולם "לא קרעו נעליים", וקוטלים בלי רחם עם מעט מאוד ניתוחי ספורט ראויים. כדי להרוויח כסף נוסף, באופן בוטה ובלתי נסבל הוכנסו שפע פיסומות על זמני המשחק - פטנט ישראלי יחודי. על מנת להעליב אותנו הצופים סופית, אנו נדרשים החל מהדקה העשירית לבחור את השחקן המצטיין...
אני בטוח שאם אחד מערוצי הרדיו והטלווזייה ינקה את הספורט מה"צהבת" המבישה בה לקה, הוא ימצא שאחוז ההאזנה והצפייה בו יעלה פלאים.
לפנייה לכתב/ת 
