שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ברדסון מוסווה ועכביסומא: איך נקבעו השמות?
    מי מוסמך לתת שמות לבעלי חיים וצמחים? איך קובעים את השמות העבריים? ומי הם הברדסון המוסווה וקטן-הרגל המנומנם?

    האקדמיה ללשון העברית אישרה לאחרונה רשימה של שמות עבריים לסדרות ולמינים מסוימים של עכבישנים - אותם יצורים בעלי שמונה רגליים הכוללים את העקרבים, העכבישים וקרובי משפחה נוספים. הרשימה הוסיפה לעברית מילים חדשות, ביניהן "ברדסון", "רגבוב", "צרבן" ו"עכביסומא". מי נתן את השמות המוזרים הללו? איך זה קשור לשמות מדעיים? ולמה צריך בכלל שמות עבריים?

     

    ארטמה נפילית    ( צילום: שלמי אהרן עריכה: ארז ארליכמן)

    ארטמה נפילית    ( צילום: שלמי אהרן עריכה: ארז ארליכמן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    שמות מדעיים

    לפני כמעט 300 שנה קרה דבר מהפכני: עולם המדע אימץ את המערכת הבינומיאלית (דו-שמית) שבמסגרתה לכל מין ביולוגי ניתן שם ייחודי בן שתי מילים: שם הסוג ושם המין שלו. המערכת הזאת, שהסדיר הבוטנאי השוודי קרל פון-לינה (לינאוס), איפשרה לחלק את עולם היצורים החיים כולו לפי קרבתם זה לזה. כל מין השתייך לסוג, כל סוג למשפחה, כל משפחה לסדרה וכך הלאה.

     

    לכאורה צעד טכני בלבד, אבל המיון הזה היה בין פריצות הדרך המדעיות שאפשרו את פיתוח רעיון האבולוציה וגילוי הברירה הטבעית בידי צ'רלס דרווין כעבור כמאה שנה, ונותר גם היום אחד מעמודי התווך של הביולוגיה. המערכת הזאת גם אפשרה למדענים ממקומות שונים להתגבר על מחסום השפה: גם אם אחד מדבר על "חולדה" ואחר על "עכברוש", שניהם יזהו את היצור Rattus rattus.

     

    להאזנה לכתבה. קריינות: איתי נבו

     

      (איור: נעה כ
    (איור: נעה כ"ץ)

     

    השמות המדעיים נכתבים בכתב הלטיני ("האנגלי") ומקובל שיהיו מבוססים על השפה הלטינית, שהייתה שפת המדע בתקופתו של לינאוס. לעיתים משתמשים גם ביוונית עתיקה, אך כיום רואים יותר ויותר שמות בשפות אחרות, כולל סוגים כמו Akrav (עקרב) ו-Livyatan (לווייתן). אף שהמערכת הזאת נועדה לשרת את המדע, שמות מדעיים רבים זלגו גם לשפת הדיבור. ביניהם נמצא את צמחי האלוורה (Aloe vera) והפוקסיה (Fuchsia), הדינוזאור טי-רקס (Tyrannosaurus rex או בקיצור T. rex) ואפילו גורילה (Gorilla gorilla).

     

    אז מי נותן את השמות הללו? לינאוס עצמו נתן שמות ליותר מ-10,000 מינים של צמחים, בעלי חיים ופטריות. רבים מהם מקובלים גם היום. עם זאת, מספר המינים הידועים בימינו מגיע לכשני מיליון ומינים חדשים למדע ממשיכים להתגלות חדשות לבקרים. כשמין חדש מתגלה, על החוקרים לפרסם מאמר בכתב עת מדעי, ובו תיאור של המין החדש הכולל את המאפיינים המבדילים אותו ממינים דומים, וגם את שמו. רק לאחר מכן יתקבל המין כ"חדש למדע".

     

    החוקרים חופשיים לבחור כל שם כל עוד הוא אינו תפוס בידי מין אחר ולא פוגע בכבודו של אף אחד. בנוסף, לא נהוג שמדענים יקראו למינים על שם עצמם, אך אין מניעה לתת שמות לכבוד חוקרים אחרים, אנשים מפורסמים ואפילו קרובי משפחה.

     

    קְטַן-רֶגֶל מְנֻמְנָם | Haasus naasane sp. nov (צילום: שלמי אהרן)
    קְטַן-רֶגֶל מְנֻמְנָם | Haasus naasane sp. nov(צילום: שלמי אהרן)

     

    מינים רבים מקבלים שמות מצחיקים, דוגמת הצרעה Aha ha, שנקראת על שם תרועת הניצחון של החוקר שהוכיח כי מדובר בסוג חדש למדע. גם שמות המתייחסים ליצירות בדיוניות אינם נדירים. בין אלה נמצא יצורים דוגמת הסחלב הטרופי Dracula vampira וכרישי המעמקים בני הסוג Gollum.

     

    שמות עבריים

    שמות חשובים לא רק לקהילה המדעית. כל מי שמבקש לדבר על העולם החי סביבו זקוק למילים המתייחסות ליצורים שבו. שמות מסוימים נטמעו כמובן בלשון לפני ימים ימימה. במשך אלפי שנים המילים "זאב" או "זית", לדוגמה, מייצגות בעברית מינים ביולוגיים מסוימים. אך ככל שהמדע והתרבות מתפתחים, אנחנו זקוקים גם לשמות חדשים.

     

    כשאנחנו מדברים על נחילי הפרפרים של נימפיות החורשף ששטפו את הארץ באביב, או על הצמח הפולש טיונית החולות, אנחנו משתמשים במילים שלא היו קיימות בתקופת האבות. חידוש שמות לחיות וצמחים התחיל עם תחיית השפה העברית. כבר באמצע המאה ה-19 פעל הסופר העברי מנדלי מוכר ספרים להתאים בין שמות תנ"כיים לבין מינים ביולוגיים, וחידש שמות לעופות רבים. בין תרומותיו נמצא שמות נפוצים כמו ירגזי, עפרוני ורבים אחרים.

     

    רַגְבּוּב פָּחוּס | Trogulus gypseus (צילום: עמיר ויינשטיין)
    רַגְבּוּב פָּחוּס | Trogulus gypseus(צילום: עמיר ויינשטיין)

     

    חוקרי טבע שפעלו בישראל במהלך המאה ה-20, כמו הזואולוג העברי הראשון ישראל אהרוני, נדרשו לא פעם להמציא שמות עבריים עבור מינים שעליהם רצו לכתוב. חלק מהשמות התקבלו עד מהרה על דעת הקהילה המדעית, אך במקרים רבים היה לכל חוקר אוסף שמות שבהם העדיף להשתמש. כך קרה שמין אחד הוצג לעיתים בכמה כינויים מבלבלים. לדוגמה העכביש Uloborus plumipes הופיע בספרים שונים שהתפרסמו לאורך עשרים שנה בשמות "קוצית המרתף", "קוצן מבריש" ו"גבנן מבריש".

     

    בשפות רבות, כמו אנגלית, לא נעשה כל ניסיון להסדיר שמות עממיים, והם לעיתים סותרים את המדע - למשל זחלי חרקים נקראים "תולעת" (worm) ושלל חסרי חוליות מכונים "דגים" (fish). אך בעברית המדוברת של ישראל, שהוחייתה בתקופה המודרנית, ניתנה הזדמנות נדירה לכונן שמות המשקפים את המערכת הבינומיאלית, שימנעו בלבול ויאפשרו את קיומו של שיח מדעי בעברית.

     

    כדי להסדיר את השמות שבהם אנחנו משתמשים הקימה האקדמיה ללשון העברית ועדה למונחי זואולוגיה, שהחלה לפעול בשנות ה-60, וכן ועדה למונחי בוטניקה שנוסדה בשנות ה-90. בוועדות הללו חברים בלשנים לצד מומחים לתחומים הנדונים.

    קְטַן-רֶגֶל יְהוּדָה | Haasus judaeus (צילום: Jesús A Ballesteros)
    קְטַן-רֶגֶל יְהוּדָה | Haasus judaeus(צילום: Jesús A Ballesteros)

    עַכְּבִיסוּמָא | Eukoenenia mirabilis (צילום: שלמי אהרן)
    עַכְּבִיסוּמָא | Eukoenenia mirabilis(צילום: שלמי אהרן)

     

    המוקד הראשון של הוועדה לזואולוגיה היו החולייתנים, ובשנים 1981-1963 היא פרסמה רשימות של שמות יונקים, זוחלים, דו-חיים, עופות ודגי מים מתוקים מישראל ומרחבי העולם. בסוף שנות ה-80 הפסיקה הוועדה את פעולתה בלי שהעניקה שמות לחסרי החוליות, ובפרט לפרוקי הרגליים (חרקים, עכבישנים, סרטנים ורבי-רגל). אולי זה לא נשמע נורא, אך יש לזכור כי פרוקי הרגליים נמצאים לא פעם במוקד תשומת הלב של חובבי טבע צעירים, הפוגשים בהם הרבה לפני שהשפה המדעית נגישה להם.

     

    לכותב שורות אלה, כחובב טבע צעיר שגדל בשנות ה-90, בהחלט חסרו שמות לרבים מהחרקים והעכבישים המרתקים שפגש בשדות הארץ. יתר על כן, בזכות הנגישות הגבוהה של הצילום הדיגיטלי והמדיה החברתית בימינו, יותר ויותר מבוגרים מתחילים להתעניין גם הם בפרוקי רגליים.

     

    זהו את העכבישן

    בשנות ה-90 התכנסה הוועדה מחדש, ומאז שנת 2000 היא פרסמה לא פחות מתשע רשימות חדשות, שהאחרונות מהן מוקדשות לפרוקי הרגליים של ארץ ישראל: מינים בסדרת השפיראים, סדרות החרקים, משפחות סדרת הזבובאים (בחלקה), מינים בסדרת הפרפראים (בחלקה) וסדרות העכבישנים (בחלקן) כבר קיבלו שמות תקניים. הרשימה האחרונה, בת 71 ערכים, קבעה שמות לרוב סדרות העכבישנים (Arachnida), וכן למשפחות, הסוגים והמינים של סדרות נבחרות – עקרבאים, עקרבישאים, עכביסומאים ורגלבישאים. את העכבישים עצמם וסדרות נוספות השאירו להמשך.

     

    "התהליך ארוך מאוד", אומרת מנהלת אוסף העכבישנים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים אפרת גביש-רגב, חברת הוועדה שמובילה ומרכזת את רשימת סדרות העכבישנים. "על כל שם צריכה להיות הצבעה נפרדת. לא רק המינים והסוגים, אלא גם המשפחות והסדרות. אם אין הסכמה, דיון במין אחד יכול להתפרס על מספר מפגשים".

     

    ההליך המלא לקביעת השם של כל מין יכול להימשך שנים. אפרת גביש-רגב (צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)
    ההליך המלא לקביעת השם של כל מין יכול להימשך שנים. אפרת גביש-רגב(צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס)

     

    ואחרי שהסכמתם על שם הוא הופך תקני? 

    "עוד לא. אחרי שהוועדה הסכימה על רשימה אנחנו שולחים אותה לאנשים בתחום הזואולוגיה ומבקשים הערות והצעות. אחרי זה אנחנו מתכנסים שוב, ורק אחרי שהתייחסנו לכל ההצעות אנחנו מגישים את הרשימה הסופית לאישורה של מליאת האקדמיה. התהליך הזה יכול להימשך שנים".

     

    מה השיקולים בבחירת שם?

    "אנחנו משתדלים להשתמש בשמות שכבר קיימים בספרות. אם צריך לבחור בין כמה שמות, או להמציא אחד חדש, הוועדה מעדיפה שמות שמרמזים על תכונות של בעל החיים ויקלו על זיהויו, על פני כאלה שניתנו לכבוד אישיות או מקום. רק לעיתים רחוקות אנחנו משנים שם שהשתרש. למשל העקרב שנקרא בעבר "קטלן עב-זנב" נקרא כעת קטלן עב-צבתות, גם כי לעקרבים אין זנב (זאת הבטן האחורית שלהם) וגם כי צורת הצבתות הרבה יותר חשובה להבחנתו של המין ממינים דומים".

     

    אז איך קראו להם עד עכשיו? לדברי גביש-רגב, "השתמשו בשמות עבריים שהופיעו בספרים, או פשוט בשמות המדעיים. למשל, לעקרב שנקרא היום צרבן קראנו קודם בשמו המדעי Buthus. וחלק מהמינים ברשימה הם מינים חדשים, שהתגלו ממש בשנים האחרונות, ועד לאחרונה לא היה להם שם בכלל".

     

    "תפקידם של נציגי האקדמיה בוועדה הוא לוודא שהשמות יצייתו לחוקי העברית", היא מוסיפה, "שיהיו נוחים להגייה ולא יהיו מבלבלים. לפעמים יש שמות שהזואולוגים מסכימים עליהם אבל נציגי האקדמיה פוסלים. לפעמים הם מציעים שמות משלהם, שחלקם מתקבלים".

     

    מה השם החביב עלייך? 

    "יש לי שניים. ברדסון מוסווה הוא מין בסדרת הרגלבישאים. נציגי האקדמיה הציעו את השם, על שום הבליטה דמוית הברדס בקדמת גופם. השם השני הוא קטן-רגל מנומנם, גם הוא מהרגלבישאים. הוא התגלה לפני שנה במערת עראכ אל-נעסנא בשומרון, שפירוש שמה הוא 'מערת האישה המנמנמת', וגם הוא עצמו מתנהג כאילו הוא מנומנם".

     

    לא כולם מרוצים מחידושי האקדמיה, שלפעמים משנים שמות שחובבי הטבע התרגלו אליהם, וכך גם החוקרים. ולעיתים נוצרת סתירה בין המערכת הבינומיאלית, שבה לכל סוג יש שם נפרד, לבין שפה עממית ונוחה לשימוש. לדברי גביש-רגב, אנשי הוועדה מנסים להגיע לנקודת האמצע בין השתיים.

     

    האקדמיה לא מתיימרת כמובן לתת שמות עבריים לכל שני מיליוני המינים בעולם, ואף לא לכל עשרות אלפי המינים המצויים בארץ ישראל, אלא מתמקדת במינים הנפוצים, החשובים או המעניינים ביותר. בימים אלה נידונה רשימת העכבישים, וגם שם רק חלק קטן מ-600 המינים הידועים מישראל יזכו, לראשונה בהיסטוריה, לקבל שם עברי. המרוץ לשמות נמצא בעיצומו!

     

    איגור ארמיאץ' שטיינפרס, כתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים