הלך לעולמו ניצול השואה שסייע להרשיע את אייכמן

מיכה מאור ז"ל (צילום: אלי סגל)

מיכה מאור, ניצול השואה וקצין מג"ב שהוביל להרשעת אדולף אייכמן, כשצילם מסמכים סודיים מתוך חדרו של הפרקליט הראשי בגרמניה בשירות המוסד, נפטר אתמול (שלישי) בגיל 86.

בשנתיים האחרונות סבל ממחלת הסרטן שהלכה והתגברה ולפני מספר חודשים מצבו החמיר כאשר עבר אירוע מוחי. בימים האחרונים חלה הידרדרות נוספת במצבו. היום ב-11:00 יובא למנוחות בבית העלמין במודיעין.

סיפורו של מאור הוא אבן דרך בהיסטוריה של המדינה. הוא בכלל חלם להיות צלם, אך ייזכר כאיש שתיעד עבור המוסד את המסמכים שהביאו מידע חשוב שהוביל ללכידתו של אייכמן. בריאיון ל-ynet סיפר לפני שנתיים כי "יש הרבה ניצולי שואה שתרמו המון עבור מדינת ישראל. אני שמח שאני אחד מהם". לפני חודש ארגון השוטרים הבינלאומי מסניף גרמניה שמע שהוא חולה והעניק לו אות ידידות על פועלו לחיזוק הקשרים בין חברי הארגון הישראלים לגרמנים. העיטור שקיבל הוא הגבוה ביותר שמעניקה משטרת גרמניה. 

מאור נולד בגרמניה ב-1933. הוא נלקח למחנה ריכוז ביוגוסלביה, עלה לארץ ביוני 1945 ושהה במשך עשרה ימים במחנה עתלית. בהמשך החל בקריירה צבאית, שירת בצנחנים ובגדוד 890, ושימש כשליש של רפאל איתן (רפול). לאחר שחרורו החליט ללמוד צילום בגרמניה. אלא שאז שינה המוסד את חייו.

"המדינה קיבלה אותו למוסד והטילה עליו משימה מאוד מעניינת. לחדור למשרד של ד"ר פריץ באוור, שהיה התובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה", מספר ד"ר טל משגב, היסטוריון משמר הגבול. "הוא צילם מסמכים הקשורים לאייכמן, ושלחו אותו שוב לאותה משימה. המסמכים הנוספים שצילם היו אלה שבאמצעותם ניתן היה להוכיח חד משמעית את מעורבותו של אייכמן בפתרון הסופי. בלי המסמכים האלה אי-אפשר היה להוכיח בצורה מלאה שזה היה אייכמן".

אדולף אייכמן במהלך משפטו בישראל

באותו ריאיון ל-ynet לפני שנתיים סיפר כי תחילה לא ידע שגויס למוסד כשהיה בגרמניה, מאחר שהציעו לו לעבוד תחילה בשמירה במעבדת צילום, שלימים הוא גם ניהל אותה. "ביצעתי כמה שליחויות ועדיין לא ידעתי שזה המוסד", הוא מספר. "חשבתי שזה משהו ששייך למשלחת השילומים בגרמניה. יום אחד, ב-1960, קרא לי המנהל הכללי שם של המוסד שישב בגרמניה והטיל עליי משימה – להיכנס לפרקליטות הגרמנית בפרנקפורט ולמשרדו של ד"ר פריץ באואר, שהוא הפרקליט הראשי".

"מישהו אחר שעבר את השואה היה מתמוטט"

המנהל הכללי תיאר למאור במדויק את החדר. "הוא אמר לי שאמצא על השולחן שלו שני קלסרים שאותם צריך לצלם. לא ידעתי מה המשימה בדיוק ואת מי אני צריך לצלם. נסעתי ברכבת לפרנקפורט עם תיק ג'יימס בונד שהיה מצויד במצלמת לייקה, עם דורגל, ועם ציוד תאורה, פנס וסרטים כמובן. אמנם לא הייתה הכנה מוקדמת אבל אני הייתי קצין בצנחנים, מאומן בנשק וגם בקרב מגע. הייתי ספורטאי, ולא פחדתי משום דבר".

מאור נכנס אל המשרד של הפרקליט, ושם החל לצלם את המסמכים. הוא לא ידע מה הוא מצלם אבל הבחין בתמונתו של אייכמן. "לא ידעתי שזה הוא אבל היה כתוב 'אוברשטורמן פיהרר אדולף אייכמן'. מישהו אחר שעבר את השואה ואין לו עצבים חזקים היה מתמוטט שם. לא קראתי, רק צילמתי. נתקלתי בהרבה צלבי קרס, הרבה חתימות של קציני אס.אס מפורסמים. עד כמה שזכור לי היה גם מסמך של אדולף היטלר בעצמו. תארו לכם שאני כיהודי, ניצול שואה, נוגע בנייר אותנטי של היטלר, נוגע ומצלם".

הדיווח על לכידת אייכמן

כעבור כרבע שעה הרגיש מאור שמישהו עומד ליד הדלת. "זו הייתה העוזרת, שנעצרה ליד הדלת. ראיתי את הצל של הנעליים, אלה היו השניות הכי ארוכות בחיי. קיפלתי מיד את כל הציוד, היה שקט וכעבור עשר שניות היא המשיכה ללכת. חזרתי ברכבת לקלן ובאותו לילה התחלתי לפתח את המסמכים שצילמתי. כמובן אז רק הבנתי את גודל המשימה".

הקים את אגף החקירות של מג"ב

מאור ארז את הצילומים בדואר דיפלומטי והרגיש שמשהו עומד לקרות. "שבוע או שבועיים לאחר מכן הביאו את אייכמן ארצה ואז היה ברור שהמסמכים האלה יהיו עדות חיה כתובה על ידי הנאצים עבור המשפט של אייכמן", הוא אומר.

"אני עדיין חי את זה. עד כדי כך שכאשר הנושא הזה יצא החוצה אני שחזרתי לגרמנים, לפרקליט הראשי הגרמני החדש, את הפעילות הזאת וזה גם הופיע בעיתון הגרמני 'דר שפיגל', התמונה שלי והתמונה של אייכמן בכלוב בבית המשפט. זה הדהים אותם שיהודי כזה היה לו אומץ להיכנס לפרקליטות ולעשות את העבודה הזאת".

מאור חזר ארצה והשתלב במערך הביטחוני. הוא התגייס חזרה לצה"ל ומשם עבר למשטרה. הוא היה זה שהקים בישראל את חטיבת המודיעין של מג"ב והיה הקצין הראשון שגייס עוד קציני מודיעין אחריו.

"מאור הקים את אגף החקירות של משמר הגבול בתחילת שנות ה-70, כשמג"ב הייתה אז בלי תפיסת מודיעין מסודרת. הוא בנה הכל ובסוף השתחרר ויצא לפנסיה בדרגת סגן ניצב. גם בשנה האחרונה, כשעוד היה חולה, היה מגיע למג"ב לתת הרצאות", אומר ד"ר משגב ומספר ש"כל שנה הוא היה נוסע לגרמניה להיפגש עם ילדים בבתי ספר תיכון סיפר להם על השואה. הוא היה ציוני נלהב ושלח לי בוואטספ אמרות שפר של אהבת הארץ".