קולות המפגינים: "לא רוצים ועדות, רוצים שוויון"

הם חסמו כבישים, נשאו שלטים וניסו להציף שוב בכוח את סוגיית הירי באזרחים בני העדה האתיופית. אחת מהם היא שרית אסקיאס בת ה-39 מאשקלון, שהשתתפה במחאה ואמרה: "באתי כדי אולי לשנות טיפה את התפיסה של היהודי הלבן, ולהסביר שאנחנו פה בזכות ולא בחסד. המדינה הזו שייכת לי בדיוק כמו שהיא שייכת לאדם הלבן. השיח המתלהם הקיים ברשתות החברתיות הוא תוצאה ישירה של המדיניות של ראש הממשלה בנימין נתניהו וההסתה הפרועה של התקשורת".

"אנחנו לא רוצים ועדות. אנחנו לא רוצים שימרחו אותנו ויתייחסו אלינו כמו אזרחים סוג ז'. כל מה שאנחנו רוצים זה שוויון. לא רוצים עמותות. הגיע הזמן שיאכפו את החוקים בצורה שווה לכולם. בהפגנה הקודמת עמדתי על זה שההפגנות יהיו שקטות. נעימות. כמו ש"אתם" רוצים. אבל לא באמת ציפיתי שיזוז פה משהו", אמרה.

שרית אסקיאס(צילום: אילנה קוריאל)

מפגינים בצומת עזריאלי(צילום: מושיק שמע)

אסקיאס הוסיפה כי "היה ברור כשמש שרצח נוסף יתרחש, רק לא חשבתי שזה יהיה קרוב כל כך לרצח הקודם. בהפגנה הקודמת בתל אביב היו כוחות משטרה סמויים וגלויים שרק חיכו שיהיו קומץ קטן כדי שיוכלו לתקוף ולומר 'הנה, הם אלימים'. בהפגנה הזו אמרנו שאם ממילא מתייחסים אלינו כמו במערב הפרוע - שלפחות נצדיק את הסטיגמה".

יוסף, שלקח חלק בהפגנות בקריית אתא סיפר בשיחה עם אולפן ynet: "ישבנו על הכביש, לא עשינו כלום, פתאום החליטו לירות נפצים. אנחנו באנו לדבר מהלב. זאת המדינה שלנו, רוצחים אותנו, הגענו למקום שילדים לא יכולים להסתובב, לעשות חיים. לא עשינו כלום, ישבנו על הכביש, אמרנו לילדים להיות בשקט והתחילו עם הנפצים. אחד יורה בשני ורוצים להאשים אותנו".

אחת המפגינות שוחחה מוקדם יותר עם אולפו ynet וסיפרה "אני לא ישנה כשהילדים שלי בחוץ. אני מחכה עד שייכנסו וסוגרת את הדלת. אם לא, בכל דפיקה אני צריכה לחשוב אם זה שוטר שבא להגיד שקרה לילד שלי משהו. אנחנו מפגינים בצורה מסודרת אבל רואים אותנו כמו מחבלים. אני רוצה ללכת בבוקר לעבודה ולחזור ולראות את הילדים שלמים, לא ללכת להלוויה כל חצי שנה".

הפגנה בצומת עזריאלי בתל אביב(צילום: מושיק שמע)

(צילום: אוהד צויגנברג)

"אני בעונש בגלל שיש לי ילדים? למה? אני רוצה שיחזרו הביתה מהעבודה, מבית הספר, מהגן שעשועים עם החברים. למה? הילדים שלנו לא משרתים? לא מתנדבים? לא משלמים כמו כולם? למה הגזענות הזאת?".

עוד היא אמרה כי "הגזענות תישאר, אבל לא להרוג את הילדים, לא להרוג אותנו. הקריאות: 'לכו לאתיופיה, מסריחים' - זה כמו תואר. אני לוקחת אותו ולא עונה. אבל להרוג ילד בן 18? ב-20 ביוני הוא סיים בית ספר. איפה הוא נמצא עכשיו? מה עם אמא שלו? כל החיים שלה היא בוכה".

בכתבה זו שולבו סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות. אם צילמתם או ידוע לכם מי צילם, אנא צרו קשר במייל האדום.