כל כך טוב לי איתו. בטח מחר יקרה אסון
זה לחלוטין הזוי ולא הגיוני, אבל אנחנו מפחדים מהטוב הרבה יותר משאנו מפחדים מהרע, פשוט כי את הרע אנחנו כבר מכירים. זאת הסיבה שלפעמים נראה שכולנו פשוט מכורים לסבל. מתקשים להכיל את כל הטוב שמגיע לחיינו, עד כדי כך שאנחנו מחבלים בו באופן לא מודע
מכירים את זה שרגע לפני חופשה אינטימית לה ציפיתם, אתם מוצאים את עצמכם בריב גדול, כמעט מבטלים ובסוף מקמצנות (אין החזרים שנייה לפני) אתם נוסעים ב"ברוגז"? או שאתם אחרי דייט מושלם ברמות שקשה לכם בכלל להאמין, ופתאום הצד השני מתקשר לבטל?
לטורים הקודמים של פריידי מרגלית
בדקתם פעם כמה זמן אתם יכולים להיות בטוטל בליס והנאה? כמה זמן אתם מחזיקים מעמד בלי דרמות? בלי להיכנס ללחץ ובלי לדאוג מכלום? אתם מוזמנים לבדוק, אבל סביר שתגלו שאתם נבהלים כשהכל שקט וטוב. "מה לא בסדר?" תשאלו, כי ברור שמשהו לא בסדר או עומד להיות לא בסדר. ואכן, "אשר יגורתי בא לי" - משהו תמיד מגיע והורס, או שאלו אנחנו שדואגים לחבל לעצמנו ללא מודע.
זה לחלוטין הזוי ולא הגיוני, אבל אנחנו מפחדים מהטוב הרבה יותר משאנו מפחדים מהרע, פשוט כי את הרע אנחנו כבר מכירים. זה הבית, אזור נוחות מוכר וידוע. כשאנחנו רק מנסים לזוז ממנו, ישר התראת "צבע אדום" מופעלת במוחנו, מפגש חזיתי עם האיום הגדול מכולם: הפחד מהלא נודע. זאת הסיבה שלפעמים נראה שכולנו פשוט מכורים לסבל. מתקשים להכיל את כל הטוב שמגיע לחיינו, עד כדי כך שאנחנו מחבלים בו, באופן לא מודע, כמובן.
הטוב ישר מעלה בנו פחד שמשהו לא בסדר או שמשהו רע עומד לקרות. החרדה לאבד את הטוב משכנעת אותנו שזה "טוב מדי", ש"זה לא יכול להיות", שבטח אנחנו מפספסים פה משהו ושברור שכל הטוב הזה לא יכול להימשך לעד. אל תתבאסו. צריך להבין שככה מתוכנת המוח האנושי שלא יכול לשאת אושר רצוף לאורך זמן. ככל שהטוב עולה, כך גם מפלס החרדה עולה בהתאמה.
הסיבה לכך, אם תהיתם, היא לגמרי אבולוציונית: האבולוציה דאגה לפנק אותנו בתחושת עונג על כל מה שהכרחי עבור ההישרדות שלנו. אם לא היינו נהנים לאכול סביר להניח שלא היינו עושים את הפעולה המתישה הזאת שוב ושוב, וקשה להאמין שמישהו מהאנושות היה קופץ ומתנדב לעשות סקס אם לא היה מעורב בכך עונג. העונג מתוכנת להימשך רגעים ספורים ואז להיעלם, בזמן שאנחנו נצטרך לשוב ולעבוד על מנת להשיג אותו שוב (זאת גם הסיבה שעונג והנאה - אין להם קשר לאושר ואהבה, אבל זה כבר לטור אחר).
להפסיק לפחד מהטוב
עכשיו תנו לי לגלות לכם משהו - אנחנו כבר מזמן לא בהישרדות. רמת המודעות האנושית הולכת ועולה מדור לדור, אנחנו מתפתחים ומשתדרגים, אבל מה? אותם מנגנונים עתיקים ממשיכים לנהל אותנו. עדיין קשה לנו להחזיק בטוב לאורך זמן, לעיתים קשה לנו להאמין בכלל שזה אפשרי. אז מה עושים? עבודת החקירה, כמו שכבר הצלחתם להכיר אותי, תמיד חוזרת פנימה, כך שגם אם אתם מרגישים שבן הזוג שלכם אשם או שאולי הנסיבות וחוסר המזל הם שגרמו להרס, מיד חזרו פנימה ובדקו עם עצמכם - אילו פחדים מנהלים אתכם? איפה נכנס הפחד מאי-ודאות לתוך הקשר ואילו תחושות עולות בכם כשאתם חווים טוב?
היכולת שלנו להפסיק לפחד מהטוב מתחילה בתרגול יכולת ההכלה שלנו בכל הנוגע אליו. החל מהתמקדות יומיומית בטוב, בדברים הנהדרים שיש בעצמכם, בבני הזוג שלכם ובזוגיות שלכם: "איזה מתחשב הוא שהוריד את מושב האסלה בשירותים", או "איזו מדהימה היא שהפתיעה אותי בסלסלת דובדבנים עסיסיים". ההתמקדות בטוב מאמנת אותנו לאכול אותו בביסים קטנים, ומרחיבה את הקיבולת וההכלה למנות גדולות ממנו.
כשעולים הפחדים ומספרים לכם שיש תאריך תפוגה לכל הטוב הזה, שירח דבש זה רק חודש או שמשהו עלול להתקלקל, פשוט עצרו רגע ונשמו עמוק. הבינו שמדובר בפחד מהלא נודע המנסה להבהיל אתכם ולהחזיר אתכם למקום המוכר. אל תקשיבו לו, רק חבקו אותו והסבירו לו (כלומר, לעצמכם) עד כמה אתם ראויים לטוב.
תרגלו אמונה, בעצמכם, בכוח החיים ובאינטילגנציה האינסופית הזורמת בכם; אמונה בכך שאם הצלחתם להגיע עד הלום, מן הסתם מתוכננים עבורכם דברים גדולים ומרגשים אף יותר. הטוב הזה - לא רק שהוא לא עומד להסתיים, אלא רק להתעצם עוד ועוד. ככה זה בגן עדן, התחילו להתרגל לכמויות גדושות של טוב.
פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. לאירוע "לצאת מהמטריקס" – חגיגות ה-100 לחצו כאן
