ברזיל חזרה לשלוט

ההצלחה של ברזיל בקופה אמריקה שייכת בראש ובראשונה לצוות האימון. צ'יצ'י בנה נבחרת לתלפיות בעזרת הסגל הרחב של עוזריו, בהם שוער העבר טפארל, סילביניו וכן אדו גספאר בתפקיד המנהל הטכני. הנבחרת שלהם שיחקה מסודר ומאורגן וידעה להתעלות על היריבות שמולה גם ברגעים פחות טובים.

מאחור, אפשר לציין בעיקר שני שחקנים. הראשון הוא השוער אליסון, שספג שער בודד בכל הטורניר והמשיך להצדיק את הקרדיט. כיום אין כלל ספק ששוער הנבחרת, שהרשים מאוד בעונת הבכורה שלו בליברפול ואף זכה עימה בליגת האלופות, הוא אחד הטובים בעולם. השני הוא דני אלבס, שבגיל 36 ממשיך להציג כדורגל יפה וחכם. הוא הנהיג, נלחם ואפילו כבש שער אחד. הוא נבחר למצטיין הטורניר, ושמו רשום באותיות גדולות על הגביע היבשתי, השני שלו לאחר שגם בזכייה הקודמת ב-2007 הצטיין כשחקן צעיר ויחסית אלמוני.

שחקני ברזיל מניפים את הגביע(צילום: EPA )

בקישור, פיליפה קוטיניו שוב היה דרגה אחת מעל כולם. הפליימייקר עבר עונה מסויטת בברצלונה, ולמרות זאת הגיע לטורניר בשיא המוכנות ואף כבש במשחק הפתיחה צמד. כל הכבוד לו. בהתקפה, שלישיית הקסם השכיחה שניימאר כלל לא עמד לרשות הסלסאו. פירמינו קיבל יותר צ'אנסים מאשר במונדיאל 2018 וגבריאל ז'סוס המשיך את העונה המצוינת מהפרמייר ליג. אבל מעל כולם התעלה אברטון.

מעטים האמינו ביכולתו להיכלל בסגל, ועוד יותר מזה, לסיים כמלך השערים של הטורניר. שלושת הכיבושים שלו, שסידרו לו תואר משותף עם פאולו גררו הפרואני, הציבו את שחקן גרמיו על מקפצה ישירה לאירופה. אולי הוא עוד לא מוכן לליגות הגדולות באמת, אבל אפשר לראות אותו מגיע בקרוב מאוד לליגה הצרפתית, הפורטוגלית או הגרמנית. הוא שחקן חכם, פיזי ובעיקר חסר פחד. יש רק לקוות שימשיך להתקדם ושיפיק לקחים ממקרי עבר דומים שקרו לבני ארצו - ודי להזכיר את דנילסון ואדריאנו. יש לו פוטנציאל והוא חייב להמשיך ולעבוד קשה כדי לשמר אותו.

אז ברכות לברזיל על הזכייה. נקווה שזוהי תחילתה של תקופה טובה ומלאה בתארים.