האירו מתחזק: טירוף המשכורות ביורוליג
הבעיה: הקבוצות הבכירות ביבשת עשויות להגיע בעונה הבאה ל־100 משחקים, הפתרון: הבעלים פותחים את הכיס ובונים סגלים מטורפים. התופעה: שחקנים לגיטימיים ב־NBA מעדיפים לחזור לאירופה
חוסר ההישגיות של בארסה לא הגיע כתוצאה ממחסור במזומנים, כי בדיוק כמו ריאל היא גם נהנית מתקציבים גבוהים הודות להכנסות קבוצת הכדורגל של המועדון, אלא בעקבות כישלון מקצועי בבחירת שחקנים ומאמנים. אבל יכול מאוד להיות שהכל ישתנה בעוד עשרה חודשים מהיום, וברצלונה מודל 2019/20 תניף סוף־סוף את גביע היורוליג בפיינל־פור שייערך באתונה, ותשוב גם לדומיננטיות שלה בספרד.
למה? כי ההתנהלות שלה בימים האחרונים מראה שהמצב הנוכחי הספיק לראשי המועדון, ובעיקר לנשיא קבוצת הכדורגל ג'וזפ מריה ברתומאו, שהחליט פחות או יותר להעמיד תקציב בלתי מוגבל על מנת להביא את השחקנים הטובים ביבשת לפלאו בלאוגרנה המיתולוגי.
זה התחיל בקורי היגינס, שזכה לפני קצת פחות מחודשיים ביורוליג עם צסק"א, נמשך בברנדון דייויס מז'לגיריס קובנה, שהיה לצד יאן וסלי הסנטר הטוב באירופה בעונה החולפת, הארכת חוזים לפורוורד המקומי וויקטור קלאבר והרכז הצרפתי תומא הוארטל, וכמובן צירופו המדהים של ניקולה מירוטיץ', שבגיל 28 וכשהוא בשיא הקריירה שלו, בחר לעזוב את ה־NBA לטובת חוזה לשלוש שנים בברצלונה.
בתחילה נמסר כי המונטנגרי/ספרדי ירוויח 80 מיליון דולר לשש שנים, אבל לאט־לאט הסכומים הפכו לשפויים יותר, ועכשיו מדברים על בין 12 ל־14 מיליון דולר לכל שלוש השנים יחד. אבל ברצלונה לא סיימה, או לפחות ככה מדווחת התקשורת הספרדית. החלום הגדול של ברתומאו כעת הוא להחזיר הביתה, אחרי 18 שנים, את לא אחר מאשר פאו גאסול.
למעט הרשימה הזו, יש לברצלונה עוד שחקנים "סבירים" שחתומים אצלה, למשל אנטה טומיץ', אדם האנגה, קווין פאנגוס וקייל קיוריק, ללא ספק אחד הסגלים הכי מרשימים, אם לא המרשים ביותר, בתולדות היורוליג.
מבחן ה-100
נחזור רגע למירוטיץ' וננסה להבין את הסיבות לחזרתו לאירופה, ודווקא לברצלונה למרות שגדל בכלל בריאל. בארבע וחצי עונותיו הראשונות בליגה הטובה בעולם מירוטיץ' נהנה. הוא השתפר בשיקגו וגם המעבר שלו לניו־אורלינס בפברואר 2018 לא פגע ביכולותיו. אלא שלפני חמישה חודשים בחרו הפליקנס להעבירו למילווקי. על פניו אופציה טובה עבורו, שכן הבאקס נחשבו למועמדים לגיטימיים לזכייה באליפות. אלא ששתי פציעות רציניות (תאומים ושבר באגודל) עצרו לו את המומנטום. גם במילווקי התייאשו ממנו ובמשחק השישי בגמר המזרח מול טורונטו (בו הפסידה הקבוצה והודחה), הוא כלל לא שותף.
אז מדוע דווקא בארסה ולא ריאל? למרות שהחל את דרכו בבלאנקוס כבר בגיל 14 ושיחק בשורות המועדון (מחלקת נוער ובוגרים) תשע שנים, אקורד הסיום שלו היה צורם. דווח על חוסר תקשורת בינו לבין המאמן פבלו לאסו, והשיא היה שריאל דרשה ממנו לשלם את סכום היציאה שלו מהחוזה איתה ל־NBA. הפרט האירוני בסיפור הוא שריאל הסכימה לפרוס למירוטיץ' את הסכום (2.5 מיליון יורו) לחמישה תשלומים, והאחרון בוצע לפני מספר ימים כשהוא כבר היה סגור אצל הקטלאנים.
ברצלונה היא רק תסמין של התופעה שמתרחשת ביורוליג בתקופה האחרונה. הליגה תעבור בעונה הקרובה שינוי רציני ותגדל ל־18 קבוצות. המשמעות היא גידול במספר המשחקים ל־34, ועוד לא דיברנו על סדרות רבע גמר הפלייאוף והפיינל־פור. לזה תוסיפו גם את משחקי הליגה, הפלייאוף והגביע במסגרות המקומיות, ותקבלו מצב שבו קבוצות כמו ברצלונה או ריאל יכולות לשחק בעונה אחת (בלי משחקי הכנה) קרוב ל־100 משחקים. כמו קבוצה שמגיעה לשלבים המאוחרים בפלייאוף ה־NBA.
העומס הגדול (שני משחקים בשבוע ולפעמים אפילו שלושה), לצד התחרות העצומה שיש להן ביורוליג וגם בליגות המקומיות, גרמו להנהלות להבין שהן חייבות מצד אחד סגלים עמוקים, אבל גם איכותיים על מנת להיאבק על כל התארים.
החתמה לא פחות מדהימה, ואולי אפילו יותר משמעותית, היא זו שאולימפיה מילאנו ביצעה - ולא בגזרת השחקנים. הקבוצה של אייקון האופנה ג'ורג'יו ארמאני החזירה לאיטליה אחרי 14 שנים את אחד מגדולי המאמנים בתולדות היבשת, אטורה מסינה.
למאמן בן ה־59 הספיקה תקופת ההמתנה שלו לג'וב ראשי ב־NBA וכשהוא מתקרב לגיל 60, כשסוף הקריירה כבר באופק, העדיף כנראה לחזור לאמן במדינה בה נולד מאשר לחכות לקבוצות מהליגה הטובה בעולם. מסינה עוד לא ביצע רכש משמעותי, אבל כבר עובד בשוק השחקנים. שני המועמדים הבכירים להגיע לקבוצתו הם מילוש תאודוסיץ', ששיחק עבורו בצסק"א בעבר, ואחד בשם עומרי כספי.
מי שספגה מכה נכון לעכשיו היא אלופת אירופה צסק"א. היגינס כאמור עבר לברצלונה, ננדו דה קולו, הכוכב הגדול של היבשת, הצטרף בחוזה לשנתיים לפנרבחצ'ה של ז'ליקו אוברדוביץ', אותלו האנטר בחוץ וגם סרחיו רודריגס עשוי לעזוב. אבל דימיטריוס איטודיס הצליח להנחית בינתיים בבירה הרוסית את צמד שחקני באסקוניה, דארון הילארד ויוהאנס פויגטמן, ודאג להאריך את החוזים של MVP הפיינל־פור וויל קלייבורן וקייל היינס הוותיק.
אחרונה חביבה בין הגדולות ששווה לציין היא פנר, שהצליחה כאמור לפתות את דה קולו ולהחתימו, והשאירה אצלה את לואיג'י דאטומה וקוסטאס סלוקאס, אבל גם ספגה שתי מכות עם עזיבתם ל־NBA של מרקו גודוריץ' (ממפיס) וניקולו מלי (ניו־אורלינס). גם במקרה שלה צפו להתפתחויות נוספות בשוק.
מכבי תל אביב לא נשארת מאחור
אנשים הרימו גבה בשבועות האחרונים כשדווח שמכבי תל־אביב רוצה להחתים שמות גדולים כמו סלוקאס ותאודוסיץ', וחשבו שמדובר בגימיק על מנת למכור מינויים. אבל ראשי המועדון הבינו, בדיוק כמו שאר הקבוצות בעלות היומרות ביורוליג, שהם חייבים להתחזק בכוכב גדול לפחות אם לא שניים (גם עומרי כספי עדיין בתמונה), בנוסף לסקוטי ווילבקין, כדי להתמודד בכבוד ביורוליג ואולי סוף־סוף להעפיל לפלייאוף לראשונה מזה חמש שנים.
סלוקאס אמנם האריך חוזה בפנר, אבל המילה האחרונה לא נאמרה בגזרת תאודוסיץ'/כספי. במכבי יכולים לבנות גם על שחקנים ששיחקו בשנים האחרונות בליגה הסינית, וצפויים לשוב לאירופה לאור השינוי בחוקי הזרים במדינה (אפשרות לחתוך אותם אחרי מספר שבועות, ללא חוזים מובטחים לעונה שלמה). השמות הבולטים הם מלקולם דילייני, ארון ג'קסון, דריוס אדאמס ויואניס בורוסיס.
לפנייה לכתב/ת 
