תפנימו: ג'וקוביץ' יכול לשבור את השיאים של פדרר / טור
הפנומן השווייצרי יישאר כנראה לעד הטניסאי האהוד ביותר, אבל יש להניח שלפחות אחד מבין נולה ונדאל יעבור אותו בסוף הדרך. תובנות אחרי גמר שלא היה הכי איכותי שראינו בווימבלדון, אבל בהחלט היה מדהים ועוכר שלווה עבור כל מי שאוהד את אחד מספורטאי העל האלה
ג'וקוביץ': "אחד הגמרים המרגשים", פדרר: "זה היה משוגע"
כל המספרים מאחורי הזכייה של ג'וקוביץ' בווימבלדון
היה זה באמת אחד ממשחקי הגמר הדרמטיים בדור הזה, אבל מבחינת טניס זה לא היה הגמר הכי איכותי שראינו בגראנד סלאמים, ואפילו לא הכי איכותי בווימבלדון. המפגש בין פדרר לנדאל בלונדון ב-2008 כנראה יישאר בפסגה עוד לא מעט שנים, וגם המרתון בין ג'וקוביץ' לנדאל באוסטרליה ב-2012 היה איכותי יותר מבחינת טניס.
סביר להניח שעוד נראה גמרים בין השלושה האלה, ואפילו גמרים דרמטיים. אבל מבחינת איכות – אין מה לעשות. פדרר עוד רגע בן 38, נדאל כבר בן 33 וג'וקוביץ' בן 32. בכל שנה הם מאבדים מעט מהמהירות, מהכוח ומהסיבולת.
מאבדים, ועדיין הם כאן. אין-ספור מומחים כבר ניסו לענות על השאלה הזאת, איך זה קורה. איך שלושת השחקנים האלה שולטים לחלוטין בענף כבר עשור וחצי. התשובה הראשונה לשאלה הזאת, ובכן, היא שהם שלושה. כדי לזכות בגראנד סלאם, צריך לעבור לפחות שניים מהם. הנוכחות שלהם בסבב פשוט מונעת מכל שחקן אחר אפילו לצבור את הניסיון.
עד כמה זה קשה, תעיד העובדה הבאה, שמביאה אותנו לסוגייה האהובה מכל – מי מהם ייזכר בסוף כשחקן הטניס הגדול בכל הזמנים: מעולם, בכל הקריירה שלו, רוג'ר פדרר לא הצליח לנצח בגראנד סלאם גם את ג'וקוביץ' וגם את נדאל. יותר מזה, ב-13 מתוך 20 הגראנד סלאמים שבהם הוא זכה, פדרר לא פגש אף אחד מהם בדרך לתואר.
נכון, הטניס שלו הוא ללא עוררין הכי יפה שנראה מאז שדינוזאורים חבטו כאן בעצים. התשוקה שלו להמשיך לשחק ולשבור שיאים יוצאת דופן, ונכון לעכשיו הוא עדיין אוחז בשניים מהשיאים המשמעותיים יותר בעולם הטניס – מספר הזכיות בגראנד סלאמים ומספר השבועות במקום הראשון.
פדרר מדהים, קסום, עם טניס מושלם עד כדי סלידה. סליחה מאוהדיו. הם גם אלה שימשיכו להעריץ אותו עד קץ הימים, ויטענו לגדולתו. והוא אכן גדול. רק שמולו עומדים שניים מהגדולים ביותר, ויש להניח שלפחות אחד מהם – אם לא שניהם – יעברו אותו בסוף הדרך.
פדרר כנראה יישאר לעד הטניסאי האהוד ביותר. ג'וקוביץ', לצערו, ימשיך להיות השנוא מבין השלושה. שנוא, גם בגלל ענייני האופי, הבכיינות וההצגות של תחילת הקריירה. אבל צריך לומר את האמת: הוא הגיע אחריהם, ונתפס תמיד כמי שמפריע ליריבות הגדולה בכל הזמנים. יש להניח שמהתסכול הזה הוא שואב גם חלק מהמוטיבציה שלו לנצח שוב ושוב ולהראות לכולם, כולל תנועות מזלזלות ומחוות מעצבנות. והמעגל הזה ימשיך להתקיים, גם אם הוא יעבור את שניהם.
האדם הנייטרלי צריך להודות לאלוהי הספורט שאנחנו חיים בדור שבו שלושה
טיטאנים כאלה מתרוצצים על המגרשים, ומנפקים חבטות גורמות אורגזמה. מבחינת כל בן אנוש אחר, הצעירים יכולים לחכות עוד דור או שניים. סבלנות. פדרר וג'וקוביץ' וגם נדאל יכולים להמשיך לשחק ביניהם גם בפנסיה.
אבל אנחנו בני אדם, ונייטרליות גם היא עמדה. אז בבקשה, קחו לכם שנתיים-שלוש, תכריעו את הסוגייה החשובה מכל ושחררו. שלפחות יהיה למה להתגעגע.
לפנייה לכתב/ת 
