כשהלילה יורד: מסע צילומים בתחנה המרכזית בת"א
התחנה המרכזית החדשה בתל אביב נפתחה עם תקוות גדולות, ועם השנים הפכה למקום מוזנח ונטוש. בפרויקט צילומים של רויטרס מספקת סוכנות הידיעות הצצה למקומות שקפאו בזמן, וגם לתרבות השוליים שצומחת בתחנה
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
שבע הקומות של התחנה המרכזית ידעו בעבר ימים יפים יותר, עם מגוון חנויות שמשרתות את הנוסעים. כיום חלק גדול מהתחנה מוזנח ונטוש. הדעיכה במעמד התחנה כמרכז מסחרי מביאה למקום אוכלוסייה מגוונת: רקדנים ופעלולנים שמופיעים במסדרונות השוממים, מבוגרים דוברי יידיש, פיליפינים שמנהלים שוק אוכל וחסרי בית שישנים בתחנה. את התמונות בפרויקט צילמה קורינה קרן, שבשנה שעברה יצא למסע מצולם בין גגות תל אביב.
"התחנה המרכזית היא מגרש משחקים לדמיון", אומרת דנה פורר, חברה ב"תיאטרון מסתורין" שפועל בתחנה המרכזית. "כשאנחנו מאירים את המקומות האפלים האלה אני מרגישה מלאת שמחה ויצירתיות".
תמר להמן, עובדת סוציאלית, מגיעה לתחנה כשהיא רוצה לרקוד או לנגן באקורדיון. "אני מרגישה שהבניין הזה דומה לאנשים שאני עובדת איתם – הם אולי נראים מבולבלים לגמרי, לא מובנים וביזארים, אבל ככל שאתה לומד עליהם ועל המבנה הפנימי שלהם אתה מכיר טוב יותר את העולם הפנימי שלהם – עם כל השיגעונות. אז אתה רואה את היופי".
הפעלולנית סתו פינטו משתמשת בכישוריה כדי לטפל בילדים עם צרכים מיוחדים. בימי שני בערב פינטו לוקחת את החישוק שלה ומגיעה לתחנה המרכזית למפגש שבועי של קבוצת הקרקס שלה. "יש אוויר קסום בתחנה המרכזית, זה מזכיר לי יער אורבני אפל", היא אומרת. "זה מקום של הרפתקאות שבו אפשר למצוא מגוון אנשים ולהיות חשוף לתרבויות שונות. כל פעם, כשאני נכנסת לפה, אני יכולה לגלות מקום חדש ששונה לחלוטין מהמקומות האחרים".
מרי פלאסיוס, מטפלת פיליפינית, מגיעה לקנות אוכל בתחנה ולהתפלל בכנסייה שפועלת במקום. "המקום הזה מיוחד בגלל שבו אני יכולה למצוא את כל מה שאני רוצה לקנות", היא אומרת, ומוסיפה שהמבקרים בתחנה צריכים להיזהר מגנבים ולשמור "על התיק שלהם, על הכסף ועל הטלפון הנייד".
לפנייה לכתב/ת 
