"אני כבר מדמיין את עצמי על הפודיום בטוקיו"

אסף, וולט דיסני אמר שכל מה שאתה חולם ומדמיין יש בך פוטנציאל לבצע. תדמיין את עצמך באולמפיאדת טוקיו 2020, מה אתה רואה?

"אני מדמיין את עצמי עם מדליה בצבע הנכון, טרנינג של נבחרת ישראל, חיוך על הפנים, על הפודיום, מעל כולם".

בהמתנה להגעתם של לוחם הטקוואנדו אסף יסעור ואביו ליאור, לא ידעתי למה לצפות. פגשתי לא מעט ספורטאים נכים עם סיפורי הישרדות מדהימים, אבל ילד שעבר בגיל 13 סיוט כזה והפך ללוחם (תרתי משמע) עם כל המגבלות ועוד רוצה להגיע לאולימפיאדה - בכזה דבר לא נתקלתי. כשהם הגיעו רווח לי, הבנתי מהר מאוד מי עומד מולי. עם הנער בן ה-17 שאיבד את שתי ידיו בתאונת התחשמלות אפשר לדבר על הכל, כי הוא מתייחס למגבלות שלו בקלילות, מה שהפך את המסע המרתק בדרך למשחקים הפראלימפיים בטוקיו למודל השראה עבור רבים.

אסף יסעור בפעולה(צילום: עוז מועלם)

בוא נתחיל מהתחלה.

"שבת, 18 באפריל 2015, ממש לפני שהייתי אמור לחגוג בר-מצווה, שיחקתי כדורגל עם חברים אצלנו באלוני הבשן. הכדור עף למתקן של חברת החשמל, טיפסתי פנימה כדי לחלץ אותו, ואחרי שזרקתי את הכדור החוצה וניסיתי לצאת, איבדתי שיווי משקל ואחזתי בכבל חשמל חשוף - אחד מתוך שלושה שהיו שם".

אני מבין שאתה במלכוד: ככל שתצליח בספורט, יטענו שהנזק שנגרם לך הוא קטן.

"שמעתי טענה כזאת. שטויות. אנסה להגיע הכי רחוק שאפשר".

אסף יסעור. "בקרוב יפתחו יד שממש תרגיש"(צילום: עוז מועלם)

היום אתה נעזר בפרוטזות "ביוניות". איך הן עובדות?

"הידיים מסוגלות לבצע 32 תנועות שונות, המוח שולח מסרים לידיים כמו אצל אדם בריא. השתילו לי שני סנסורים (קולטנים) בכל גדם, שמזהים את העצבוב בשרירים ומתרגמים אותו לתנועה בכף היד המלאכותית. זו טכנולוגיה מדהימה, ובקרוב יפתחו גם כף יד שממש תרגיש".

נחזור לספורט, איך הגעת לטקוואנדו?

"חיפשתי פעילות ספורטיבית במסגרת המגבלות הפיזיות שלי. אין תחרויות טקוואנדו לנכים, אז מאמן הנבחרת יחיעם שרעבי הזמין אותי לאימון והתאהבתי. מאז אני מתאמן עם הנבחרת ולא עושים לי הנחות".

אתה מרמת הגולן, איך אתה מגיע בכל יום לאימונים ברמלה?

"ההורים שכרו לי דירה בראשל"צ, לא רחוק מדודה שלי".

לאחר זכייה במדליה בדרום קוריאה. "אני עצמאי לגמרי"(צילום: הוועד הפראלימפי)

שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" מהיום

איך אתה מסתדר לבד?

"עצמאי לגמרי. כל מתבגר היה שמח לגור מחוץ לבית, אני פשוט הקדמתי קצת את העניין".

הטקוואנדו הפראלימפי דומה מאוד לזה האולימפי, למעט אי-שימוש בבעיטה לראש וקבלת ניקוד על אגרופים. יסעור מתחרה בקלאס K43, דרגת הנכות השלישית. הדרגות נקבעות על פי מסוגלות הספורטאי להגן על גופו בעזרת הידיים.

רוב חובבי הספורט לא מתמצאים בטקוואנדו.

"מדובר באמנות האגרוף והבעיטה שמתחלקת לפומסה, התנועות המסורתיות בלי לחימה, וקירוגי שזה קרב. יש מגינים שמכסים את הגוף וגרב אלקטרונית על כף הרגל. כל בעיטה שפוגעת במגן צוברת ניקוד. משך הקרב - שש דקות".

איך מתגוננים?

"בעזרת הידיים".

אז איך אתה מתגונן?

"עם מה שיש. ידיים קטועות מספקות מיגון מוגבל".

בכדורסל בכיסאות גלגלים יש דרגות נכות, איך זה בטקוואנדו?

"יש שתי קטגוריות: קטועי יד אחת וקטועי שתי ידיים וקטגוריות משקל. באולימפיאדה יתחרו כולם יחד. אני מתחרה נגד ספורטאים שכבדים ממני ב-15 קילו ומבוגרים ממני בשש שנים. אם לא אתחרה עם קטועי יד אחת לפני האולימפיאדה, זה יהיה כמו בחינת בגרות על חומר שלא למדתי".

מה הדירוג שלך?

"עשירי בעולם, אבל ההשתתפות באולימפיאדה תיקבע במיונים בפברואר 2020. שישה מקבלים כרטיס מובטח, יפני אחד יקבל כרטיס למדינה המארחת, ויהיו עוד כרטיסים לכל יבשת. אני אתמודד על הכרטיס האירופי".

תתחרה מול ספורטאים בריאים?

"אני מתאמן איתם. השתתפות בתחרויות רגילות יחשפו אותי לספונסרים. זה יכול לעזור".

על כסף אדבר עם אביך. ליאור יסעור, כמה עולה לך הסיפור הזה?

"להחזיק את אסף כולל שכר דירה, ארנונה, מחיה ונסיעות לאימונים עולה עשרת אלפים שקל בחודש. שהות בחו"ל בתחרות עם המאמן גבריאל דלמון עולה בערך 25 אלף שקל".

יסעור. "חסר לי ניסיון"(צילום: עוז מועלם)

זה חלום יקר.

"את אליפות אירופה ואליפות העולם יממן איגוד הספורט הפראלימפי. אני מודה לרון בולוטין ולימור גולדברג, אבל אין מועדון כמו 'ספיבק' שעוזר".

בחשבון גס מדובר בסביבות 200 אלף שקל לשנה.

"יש לי שישה ילדים, אסף מקבל פי שישה מאחרים. אין כרגע ספונסרים, אבל לא אוותר. אקח הלוואות, לא יודע. אעשה הכל כדי שאסף ישיג את המטרה: אולימפיאדת טוקיו".

אסף, ראיתי תמונות שלך עם כיפה. אתה דתי?

"הייתי ונשארתי אדם מאמין, רק בלי כיפה".

שיחות עם אלוהים אתה מנהל?

"לפעמים".

יסעור על הפודיום (בלבן). "מתגונן עם מה שיש"(צילום: באדיבות הוועד הפראלימפי)

שתף אותי בשיחות שלכם.

"לפני שעליתי לקרב בקוריאה, אמרתי 'שמע ישראל' והודעתי למאמן שלי שאנצח. וניצחתי".

סטארט-אפ, תתפלל – תנצח.

"זה לא עובד ככה. קרה לי גם ההפך. בטקוואנדו המאמן יכול לערער על החלטה של שופט ולבקש וידיאו ריפליי, שזה כמו VAR בכדורגל. זה קרה נגד מתחרה צרפתי ובזמן שחיכיתי להחלטת השופטים, התפללתי שאזכה. הפסדתי".

אפילו על אלוהים כבר אי אפשר לסמוך.

"בסוף הכל תלוי בנו. במקום להגיד לו: איכזבת אותי, חשבתי לעצמי שהוא בעצם אמר שאשיג בסוף מדליית זהב, אבל יש עדיין דרך לעשות. בתחרות בארה"ב היפנים נדהמו לשמוע שאני רק בן 17. חסר לי ניסיון".