המורה למדעים שהפכה למאלפת כלבים

בזמן שהתלמידים בכיתה ה' 3 עסוקים במשימות קבוצתיות בשיעור המדעים להיכרות עם מערכת העיכול של בני האדם, טופי יושבת על ברכיה של אחת התלמידות, מקבלת ליטופים וחוזרת לנוח מתחת ללוח בכיתה. ניקיטה, הכלבה הגדולה מביניהן, מסיירת בכיתה, עוברת מתחת לשולחנות עד שמוצאת פינה להתמקם בה.

טופי, מאיה וניקיטה(צילום: ארז ארליכמן)

לומדים ביחד לצד הכלבים בכיתה

מאיה עוברת בין התלמידים ופוקחת עין גם על צמד הכלבות. "המטרה שלנו בבית ספר היא לעבוד על כל נושא אהבת ואמפיה בבעלי חיים. הכלבים משתלבים כחלק מהנושא של אהבת בעלי חיים וטיפוח בעלי חיים. אתה רואה שהם משרים רוגע בכיתה ומשפרים את התקשורת בין הילדים", היא מסבירה בזמן שהיא עוברת בין הקבוצות ומסייעת להן במשימות הלימוד.

במהלך השיעור, התלמידים מרימים את טופי ומלטפים את ניקיטה תוך כדי הליך הלמידה. מאיה מדגישה כי הלמידה בכיתה היא למידה לכל דבר. "הכלבות עוזרות במיוחד, אם תלמיד או תלמידה מתקשים או זקוקים לרגע לחיזוק או לאסוף את עצמם ואז שוב להתרכז בלימודים. הכלבות שם לעזור להם. זה לא שיעור סטנדרטי. אני חושבת שזה פלוס הגדול".

בשעה החמישית מרבית התלמידים כבר חולמים ללכת הביתה וממהרים לצאת מהכיתה, בסוף השיעור, גם כשהצלצול המוסיקלי נשמע ברקע, מרבית התלמידים ניגשים לשתי הכלבות לליטוף וחיבוק אחרון.

מאיה (48), המרכזת את תחום המדעים בבית הספר ואחראית פינת החי ובעלת וותק של 24 שנות לימוד, נפרדת מהתלמידים בדרכה לשיעור האילוף השבועי בבית הספר ויורדת במדרגות עם שתי הכלבות בדרכה לשיעור השישי והאחרון.

"גידלתי כלבים מאז שהיית ילדה וגם היום, כשאני אמא לארבעה ילדים, אנחנו משפחה שאוהבת בעלי חיים וכלבים בפרט", היא מספרת. "יום אחד ראיתי בפייסבוק כלבי תרפיה ששוחים בבריכת כלבים ותמיד חלמתי לשלב את האהבה הגדולה שלי לבעלי חיים בתחום ההוראה והחלטתי ללכת על זה", היא אומרת ל-ynet.

(צילום: ארז ארליכמן)

מלכות הכיתה: טופי וניקיטה

לאחר שמאיה סיימה קורס ללימודי אילוף, כלבנות טיפולית והכשרת כלבי שירות לאוכלוסיות בעלות מוגבלות, היא פנתה להנהלת בית הספר במטרה לשלב את נושא בעלי החיים במערכת הלימודים. "בבית הספר קיבלו את הרעיון שלי בפתיחות, באהבה ועם המון עידוד. מנהלת בית הספר שראתה את האהבה הגדולה שלי, סייעה לי יחד עם הצוות בהקמת פינת חי בית ספרית ומהר מאוד, גם הכלבים נכנסו לכיתות", היא משתפת.

לדבריה, טופי וניקיטה הן לא כלבות בית רגילות, אלא עברו הכשרה ארוכה ככלבות שירות ותרפיה. "הן כלבות ידידותיות, שאוהבות ילדים וליטופים, כך שהילדים זוכים בחוויה שבועית שלא רואים בכל בית ספר", היא מדגישה. בתחילת הדרך היא הגיעה רק עם ניקיטה, כלבה מגזע לברדור, לא לפני שערכה הסברה מקדימה לתלמידים איך לקבל כלב בכיתה ולאחר מכן, צירפה את טופי, כלבה קטנה מגזע קאבליר קינג צ'ארלס.

"התלמידים הבינו שהם צריכים להפגין פחות התרגשות סביב הכלבה, אפילו להתעלם ממנה כדי לא לחזק את ההתרגשות, אך לתת במקביל מקום להתרגשות הטבעית של שני הצדדים. עם הזמן, הם למדו להתייחס בטבעיות לנוכחות הכלבים בכיתה והם זוכרים לסגור את התיקים כדי לא לאפשר לכלבות לחטט להם בתיק ולהוציא משם מזון", היא מפרטת.

בנוסף לשיעורי המדע, מאיה מקיימת שיעורים פרטניים לקבוצות קטנות שמגיעות לשיעורי אילוף בבית הספר. "בשיעורים התלמידים נחשפים לכלבים ולתקשורת עם כלבים. הם אומנם לומדים אילוף בסיסי על קצה המזלג, אך באמצעות השיעורים הללו, אנחנו חושפים את הילדים לכישורים חברתיים, לאמפתיה כלפי בעלי חיים, כיצד לדחות סיפוקים, להתגבר על פחדים והכל בדרך של חוויה", היא מפרטת. "מרבית הילדים לא נחשפים בדרך כלל לכלבים בבית הספר וכאן הם פוגשים כלבים מיוחדים שהוכשרו לעבודה איתם".

(צילום: ארז ארליכמן)

אילוף כלבים כדרך להעצמת התלמידים

קבוצת תלמידים מכיתות ה' מגיעה לשיעור פרטני לאילוף כלבים והעצמה אישית. טל, דיאנה, קורן, איילה, מיתר ונועה מברכים את טופי וניקיטה בליטופים כשהם נכנסים לרחבת פינת החי של בית הספר, בה חיים ארנבונים וציפורי שיר. הילדים מניחים את התיקים בצד ומתיישבים על הספסל. בשיעור הפעם מאיה מתמקדת בהתמודדות עם קשיים יום יומיים.

"לפעמים אנחנו חווים כשלונות שגורמים לנו לא להאמין בעצמנו", היא אומרת ופונה לתלמידים. "תשתפו אותי במקרים שחוויתם קושי" וכל אחד מהמשתתפים, בתחילה מהסס אך תוך כדי ליטוף הכלבים מגלה את הקושי האישי שלו, החל מהתעוררות בבוקר ועד לקשיים שכל אחד מהם חווה לעיתים בלימודים.

התלמידים מנסים תחילה לגרום לכלבות להיכנס למנהרה ומאיה מדרבנת אותם להיכנס בעצמם למנהרה ולשמש מודל חיקוי לכלבות. יחד עם חטיפים וחיזוקים, תוך מספר דקות, התלמידים רואים כיצד הכלבות עוברות את המנהרה בהצלחה.

טל בן חמו, (11) מספר כי אין לו כלב בבית והוא רצה ללמוד אילוף כלבים. "השיעורים עם הכלבים עושים לי כיף ומשפרים לי גם את הלימודים. היום אני יודע לעשות עם ניקיטה וטופי תרגילים, שההורים שלי לדוגמא, לא יודעים לעשות. אני אני אוהב ללטף את ניקיטה כי היא מחזירה כיף בחזרה ויודעת גם לעזור לנו עם הקשיים שלנו. כלב גורם לך להרגיש שמחה".

קורן, דיאנה, טל ואיילה (שורה עליונה), נועה ומיתר (צד ימין)(צילום: ארז ארליכמן)

דיאנה ויסמן (11) עלתה מאוקראינה לישראל עם משפחתה. בביתה היא מגדלת מספר כלבים, אך מצהירה שהיא אוהבת לא רק כלבים, אלא גם חתולים ומחכה בציפייה רבה לשיעורי האילוף של יום שני.

טופי יושבת עליה בזמן שאנחנו משוחחים והיא מלטפת אותה. "אם היה לי מבחן ואני עמוסה במחשבות או שאין לי כוח לעשות משהו, כשאני רואה את טופי וניקיטה, הן מלקקות אותי ומבקשות שאני אלטף אותן, אז נותן לי שמחה, ביטחון וכוח. האהבה שלהן נותנת לי כוח ורצון לעשות דברים, ולא לוותר".

"אפשר להתגבר על הפחד ולנצח אותו"

במהלך השיעור מלמדת מאיה כיצד לעבור מכשולים ומדגימה זאת בדמות צינור בד שדרכו הכלבות אמורות לעבור. "זו מנהרה שכלבים לא רוב חוששים להיכנס ממנה כי לא מדובר בדבר טבעי להם", היא מסבירה. "ברגע שהכלבים יחקו אותנו, הם יבינו שהפחד הוא לא נורא, אבל אנחנו צריכים להראות להם שהם יכולים לסמוך עלינו, ואנחנו יכולים לעזור להם באמצעות ליטוף, תמיכה, עידוד וגם שימוש בחטיף כפרס לכלב".

"ניתן להתגבר על פחד ולנצח אותו. לא חייבים להישאר בפחד וחשוב להסתמך על אנשים שאנחנו סומכים עליהם, חברים, משפחה, מורים וגם בעלי חיים. הם יכולים לעודד אותנו ולתמוך בנו, אבל איפה בסופו של דבר נמצא את החיזוק?", היא שואלת והתלמידים מכריזים "נמצא אותו בלב ושפשוט צריך להאמין בעצמנו".

נועה צימרמן, (11), מסבירה ש"אם אתה נותן לכלב אהבה, אז הוא יחזיר לך אהבה" ומשתפת כי היא אוהבת לשחק עם טוני, הכלב המשפחתי בן השמונה. "רציתי להצטרף לשיעורים כי אני מאוד כלבים. כלבים אוהבים ילדים ויכולים לשמח אותך אם אתה עצוב ועוזרים לא רק לנו, הילדים, אלא גם לבני אדם שזקוקים לעזרה".  

(צילום: ארז ארליכמן)

"אתה יכול לסמוך על בעלי חיים"

קורן דריבינסקי, (10), מכריז כי "כלב תמיד יכול לשמח אותי אם אני עצוב. הוא יכול ללקק אותי או להניח עליי את כף הרגל שלו כדי שארגיש יותר טוב. אתה יכול לסמוך על בעלי חיים, כי הם עוזרים לך", הוא משתף.

"אני אוהב לשחק, לעשות איתם תרגילים ביחד וללמד אותם דברים חדשים. בשיעורי האילוף, אתה לומד שכמו שהכלב יכול לדחות את הסיפוקים שלו כדי לקבל את הפרס ולעבור במנהרה שנראית לו מפחידה, בסוף, כשמעודדים אותך, אז גם אתה יכול להתגבר על פחדים".  

מבחינתה של מאיה, רכישת המקצוע החדש סייע לה להתקרב לתלמידים. "יש ילדים שאני כמורה מקצועית, לא כל כך זוכה להכיר באופן אישי. הלמידה בשיעורי אילוף, היא לא למידה רגילה, אלא משוחררת. יש פחות חוקים והישיבה משוחררת. הילדים יוצרים איתי קשר מאוד חם ואחר כך זה משליך על קשר שלנו בשיעור. שזה דבר נהדר", היא מפרטת.

"יש ילדים שהיו מאוד סגורים, שבקושי דיברו והייתי צריכה ממש לחלץ מהם מידע במהלך השיעור. ופתאום אחרי מספר שיעורי אילוף, אני רואה ילדים שנפתחים, מאושרים, משתפים אותי בחוויות. ילדים שחווים איתי את שיעורי האילוף, הופכים להיות תלמידים אחרים לגמרי. זה כיף אמיתי".

איילה רדאי (11) חולמת על הרגע בו משפחתה תאמץ ביום מן הימים כלב. "אין לי כלב בבית ובשיעורים בבית הספר, אני הכי אוהבת את ניקיטה. כלב גם אם הוא לא מבין את השפה שלך, הוא מבין אותך. הוא חבר טוב ואם אני עצובה או בוכה, הוא יכול לעודד אותי".

לקראת סוף השיעור, ניקיטה שעדיין שרויה בהתלהבות מהמשחקים, נכנסת למנהרה לבד ומתקשה למצוא את הדרך החוצה. הילדים רצים לעזור לה. מאיה מסכמת כי שילוב בעלי החיים במסגרת החינוכית תורמת לכל הצדדים. "אחרי 24 שנה במערכת החינוך, יש שחיקה טבעית אצל מורים. אני לא מרגישה את השחיקה ואני מגיעה לעבודה בכיף ובהנאה, כמו ביום הראשון", היא מגלה.

"לאט לאט אנשים מבינים איזו תרומה עצומה יש לבעלי חיים על בני האדם. זה לא משנה איזה בעל חיים. עצם העובדה שאדם מחזיק בעל חיים, מלטף אותו וכל אחד יכול להתחבר לבעל חיים אחר. כלב, תוכי, נחש, שרקן, אוגר. אתה רואה מייד את המתח יורד, רואה את הכיף ואת הנשימה מסתדרת. את הרוגע. ילדים שנמצאים בסערת רגשות, ניגשים לפינת החי ולכלבים, רואים את ההבדל ולדעתי זה יהיה חובה בכל בית ספר. זה סוג של למידה אחרת".