יוצאי הסיירת של עולם הג'אז מגיעים לפסטיבל באילת

כבר יותר מ-30 שנים שחובבי הג'אז יורדים לפסטיבל הקיץ באילת, ועדיין לא נס לחו. במהלך השנים הללו לבש הפסטיבל הטוב והוותיק הזה צורות והשתנה חליפות, בהתאם למגמות המשתנות בעולם הג'אז. היום זה פסטיבל גמיש מוזיקלית ופתוח מאי פעם, ולכן רלוונטי לקהל רחב הרבה יותר מאשר "רק" חובבי ג'אז צרופים. לטעמי מדובר בתוכנית מאוד מבטיחה ומסקרנת.

אלי דג'יברי(צילום: יוסי צבקר)

הג'אז היום - ובעניין זה הפסטיבל באילת לא שונה ממתחריו הגדולים בעולם - הוא בליל מרתק של פיוז'ן לסוגיו: מג'אז לטיני ועד מוזיקת עולם, מאפרו-ביט ועד פאנק, מרוק ועד ג'אז מלודי חופשי. גם השנה יגיעו לאילת אמנים ממגוון דורות - כוכבים צעירים מבטיחים בני עשרים פלוס ואריות ג'אז בשנות ה-80 לחייהם. הפעם יגיעו לפסטיבל גם ענקי ג'אז, אייקונים של ממש, כמו רון קרטר וקני גרט וכוכבת הפלמנקו הספרדיה קונצ'ה בּוִויקַה. וגם חידוש: תחרות סקסופון בינלאומית - הראשונה מסוגה בעולם, בתקווה שתהפוך למוסד של קבע. הפסטיבל יעלה במהלך שלושה ערבים רצופים (בין ה-25 ועד ה-27 באוגוסט) 17 מופעים - מתוכם נצביע על חמישה מבטיחים ומעניינים במיוחד.

רון קרטר ואל פוסטר עם אלי דג'יברי

אולי המופע המסקרן ביותר בפסטיבל. שתי אגדות ג'אז ממש - הבסיסט רון קרטר והמתופף אל פוסטר – חוברים לאלי דג'יברי, סקסופוניסט-על בזכות עצמו (והמנהל האמנותי של הפסטיבל). קרטר, פוסטר ודג'יברי היו חברים, בתקופות שונות, בהרכב האגדי של החצוצרן מיילס דיוויס, ה"סיירת מטכ"ל" של עולם הג'אז.

רון קרטר(צילום: יח"צ)

רון קרטר (בן 82) הוא ללא ספק הבסיסט המשפיע בהיסטוריה של הג'אז. הוא הוציא לפחות 45 תקליטים ושותף למספר המדהים של 2,200 תקליטים (שיא גינס). ההשפעה שלו על אמנות הקונטרבס מתקיימת לא רק על הבסיסטים בעולם הג'אז אלא גם מחוצה לו. כך למשל, בהיפ הופ מסמפלים את קרטר תדיר.

אל פוסטר (76) גם הוא כאמור, בוגר ההרכב של מיילס דייויס ותופף עבורו 13 שנים רצופות. דיוויס אמר על פוסטר שהוא מסוגל "להמשיך עם הגרוב לנצח". לבד ממיילס דיוויס ניגן פוסטר והקליט עם כמעט כל המאסטרים הגדולים של עולם הג'אז ב-50 השנים האחרונות, בהם הרבי הנקוק, ג'ו הנדרסון, ג'ימי הית', סוני רולינס, דיוק ג'ורדן ואחרים.

אל פוסטר(צילום: Oeyvind Tof)

קרטר ופוסטר שיתפו פעולה לא אחת וידועה במיוחד סדרת הופעות חיות ב-1986 ב- Village Vanguard, בצוותא עם הסקספוניסט ג'ו הנדרסון, שהפכו לשני תקליטים אייקוניים: The State of the Tenor: Live At the Village Vanguard. על אף גילם, השניים מנגנים עדיין במלוא העוצמה. ולתפור מופע של שני ענקים כאלה יחד עם אלי דג'יברי, זה הישג פנטסטי. מותר להצמיד למופע הזה את צמד המילים: ציפייה דרוכה.

אבישי כהן, Arvoles

הבסיסט הישראלי-בינלאומי אבישי כהן חוזר לפסטיבל. כהן משיק אלבום חדש, Arvoles שמו, ועליו תתבסס ההופעה (עם שתי הופעות אורח: שם טוב לוי והטרומבוניסט אבי ליבוביץ'). בחודשים האחרונים שחרר אבישי כהן לרשת כמה קטעים מהאלבום החדש. האחרון שבהם, Elchinov, לפני פחות משבועיים. הסאונד הייחודי של כהן נוכח היטב גם באלבום החדש: יש בו מן הנוסטלגי והמחדש גם יחד, עם טון מעט מלנכולי, פיוז'ן של כמה מסורות ומיקס מורכב של מקצבים משתנים. ועל אף כל המורכבות הזו הרצף קליט מאוד וסוחף להאזנה.

יום א', 25 באוגוסט, 19:45

דייגו אל-סיגלה

כוכב הפלמנקו אל-סיגלה (50) כבר הופיע בעבר בישראל. הוא אחד מזמרי הפלמנקו הטובים ביותר בעולם, עם קול גבוה ומחוספס והופעה דרמטית והרבה להט. הפלמנקו שלו אינו מסורתי נטו אלא סגנון ייחודי משלו - מעין פיוז'ן של פלמנקו מסורתי עם מוזיקה קובנית, טנגו, רומבה וג'אז. מבחינה זו אל-סיגלה מייצג את הז'אנר העדכני של עולם הפלמנקו שנטש את הסגנון המסורתי ומגשר בין כל הסגנונות (כולל הז'אנרים הנבדלים של עולם הפלמנקו המסורתי עצמו).

דיאגו אל-סיגלה(צילום: Anya Bartel)

ההופעה שלו באילת, כמו גם זו של כוכבת הפלמנקו פיוז'ן קונצ'ה בּוִויקַה, ממחישים את המהלך הגדול שפסטיבלי ג'אז עשו בהכללת ז'אנרים מוזיקליים שונים מאוד מהג'אז המסורתי. שונים ועם זאת ז'אנרים שחולקים עם הג'אז עקרונות יסוד - בעיקר עיקרון האלתור, ובמקרה של שני האמנים הללו, גם השפעה אפריקנית ברורה.

אבירי הפסנתר

יונתן אבישי, עומרי מור, עומר קליין, תום אורן

הפקת המקור של הפסטיבל מפגישה ארבעה כישרונות פסנתר מובילים לערב של פסנתרים, בצירופים לא שכיחים ומעניינים. ארבעת הפסנתרנים הללו מעולים ושונים מאוד זה מזה ולכל אחד סגנון ייחודי משלו: יונתן אבישי (42) שפועל בעיקר בצרפת, מנגן ג'אז מינימליסטי, בלוזי ומוטה אלתור; עומר קליין (37) שפועל בעיקר בגרמניה וארצות הברית מפגין ג'אז עדכני מאוד; עומרי מור (35) עושה הלחם של מנגינות אנדלוסיות עם הרמוניה ומקצב של ג'אז; תום אורן (25) התפרסם לא מכבר כשזכה בתחרות הפסנתר הבינלאומית של מכון תלוניוס מונק.

הקונצרט עצמו מבטיח: על הבמה יעמדו שני פסנתרים. בתחילה כל אחד מהארבעה ייתן הופעת סולו בת כ-10 דקות, בהמשך דואטים ולבסוף כל הארבעה ינגנו יחד, בו-זמנית, על שני פסנתרים. החבורה הזאת מייצגת שלושה דורות של פסנתרנות ג'אז ישראלית ויהיה מעניין מאוד לשמוע איך הם יעבדו יחד גם בדואטים ובוודאי ברביעייה לשני פסנתרים. מסקרן.

תחרות סקסופון בינלאומית

הפסטיבל משיק השנה לראשונה, תחרות סקסופון בינלאומית. למעשה אין בעולם הג'אז תחרות שמוקדשת לסקסופון לבדו. יש תחרויות ג'אז שמתמקדות מעת לעת בכלים שונים, המפורסמת שבהם היא זו של מכון תלוניוס מונק שמתמקדת כל שנה בכלי אחר, כך שלסקסופון התחרות מגיעה פעם ב-8 שנים לערך.

התחרות שתושק באילת - על שמו של סקספוניסט הטנור הווירטואוזי מייקל ברקר - כבר מעוררת עניין בקרב סקסופוני ג'אז בכל העולם. בשל נדירותה, בזכות חבר השופטים המאוד מובחר שלה וגם בגלל גובה הפרסים הכספיים (הזוכה בפרס הראשון יקבל 12.5 אלף דולרים - פרס גבוה יחסית לתחרויות מעין אלה).

מאות סקסופוניסטים הגישו את מועמדותם, התקבלו 110 מ-22 מדינות, הם עברו אודישנים ומהם נבחרו שמונה. הסלקציה הזאת מבטיחה על-פניו רמה גבוהה. שמונת הפיינליסטים יתחרו בחצי הגמר הפתוח לקהל שיתקיים ביום שני בבוקר (26 באוגוסט). הם ינגנו עם הרכב קבוע לכל המשתתפים שיורכב מפסנתר, קונטרבס ותופים. בבוקר הזה יבחרו שלושת העולים לגמר, שיתקיים באותו ערב, במתחם הפסטיבל. תחרויות נגינה הן לעולם אירוע דרמטי ומרתק, ואני צופה קונצרט אטרקטיבי ומסקרן.

רונה קינן(צילום: אסף עיני)

תקצר כאן היריעה מלפרט מופעים נוספים אבל נצביע בחטף על המופע "לא סטנדרטים" - פרויקט של מועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים שכבר עשר שנים משדך שידוכי ג'אז חריגים. אל אנסמבל הג'אז הגדול יחסית של הפרויקט יתלוו באילת אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, רונה קינן, יוני רכטר ושלומי שבן. נצביע בחטף גם על המופע של הסקספוניסט האנרגטי קני גארט - עוד אחד מבוגרי מיילס דיוויס - שמצטיין בגרוב סוחף ומרקיד. וכן המופע שחותם את הפסטיבל: השמינייה של החצוצרן הישראלי-אמריקני דני רוזנפלד שמשחזרת את עולם הבי-בופ הקלאסי. ממתק ג'אזי למי שרוצה לחזור ולהתרפק.

שורה תחתונה: פסטיבל מבטיח. ניפגש באילת.