זאבים בודדים: קבוצת החירשים רוצה לייצג את ישראל
חברי מועדון ספורט החירשים "זאבונים" משתוקקים לצאת לאליפות אירופה לנוער בוורשה באוקטובר, אך לא מוצאים מימון לנסיעה. בשנה שעברה מאור בוזגלו נרתם לעזרה, הפעם אין מי שיסייע. הקפטן מייקל עופרי: "רוצים להביא כבוד למדינה ולקהילת החירשים"
מייקל עופרי (17) הוא חירש מלידה, בן למשפחת חירשים, שמאוד אוהב את עולם הספורט ובעיקר כדורגל. בילדותו ניסה עופרי כמו רוב הילדים להשתלב בחוגים ובקבוצות כדורגל רגילות, אך בכל פעם מחדש התאכזב וחזר מתוסכל.
"זה לא היה פשוט בכלל עבורי, אפילו קשה. לא כי אני לא מספיק טוב, אלא בגלל קשיים בתקשורת ובהבנה. הייתי בסביבה של שומעים וההרגשה הייתה לא נעימה", הוא מסביר. "המאמן היה שומע ולא ידע איך להיות נגיש אליי, וככה גם וגם השחקנים בקבוצה. אבל אני רק רציתי תמיד להתפתח, לשחק ופשוט לעשות את מה שאני הכי אוהב – כדורגל".
לימים הבין עופרי שיהיה לו קשה מאוד להשתלב ולהצליח בקבוצה "רגילה" והוא החליט לחבור לקבוצת "הזאבונים" - קבוצת כדורגל אולמות של שחקנים חירשים וכבדי שמיעה. גם המאמן חירש ודובר שפת סימנים, כמו גם המנהלת ושאר הצוות הניהולי. עופרי השתלב במהירות בקבוצה בה הוא משחק כבר שלוש שנים, ובעונה האחרונה זכה לקבל את סרט הקפטן. מבחינתו כל השאר הוא היסטוריה.
"כאן הכל נגיש, ברור ומובן. מבחינה אישית, כקפטן למדתי שזה דבר מאד משמעותי ויש עליי הרבה אחריות לשמש דוגמה ולדאוג לגיבוש, לפירגון וכמובן למשמעת. החלום הוא להביא למדינה גאווה, וגם לקהילת החירשים בישראל".
אלא שלעופרי ולחבריו בקבוצת "הזאבונים", שמייצגת את מדינת ישראל בטורנירים בינלאומיים, יש בעיה: נכון לעכשיו הם מתקשים לצאת לטורניר Deaf Champions שמאורגן ע"י ליגת האלופות לחירשים (European DCL Futsal U21 Cup League). הסיבה: קשיים כלכליים.
שחקני הקבוצה מנסים לשדר אופטימיות ומתמקדים בעיקר בצד המקצועי: "אני מקווה שנוכל לצאת לאליפות", אומר גל אליקשבילי (18), שוער קבוצת כדורגל אולמות חירשים וממשיך : "אני מאמין שנגיע השנה לארבע הגדולות ב-DCL, אולי אפילו למקום הראשון".
מהיכן האופטימיות?
"אנחנו מתאמנים קשה ונמצאים בליגה בה טווח הגילאים בכל הקבוצות הוא 25-35. מדובר בקבוצת נוער, ולמרות זאת הגענו למקום החמישי מתוך שמונה קבוצות. אני מאוד מאמין בקבוצה הזו. המסר שלי הוא שאנחנו נילחם עד הסוף וניתן את הכל. זה כבוד בשבילי להיות חלק מקבוצת "הזאבונים".
חרף הקשיים שמלווים את הקבוצה, היא כבר זכתה בשתי אליפויות, שלושה גביעי מדינה, והיא הראשונה בהיסטוריית ספורט החירשים שהשיגה טרבל (אליפות, גביע המדינה וזוכה במשחק אלוף האלופים).
בשנה שעברה, כאשר הקבוצה התקשתה למצוא מקורות מימון, היה זה מאור בוזגלו שהרים את הכפפה ותרם מכספו ל"זאבונים" עשרות אלפי שקלים כדי לעזור להם לטוס לתחרות ולייצג את מדינת ישראל. "לא הגיוני שאנשים טובים כמו בוזגלו צריכים לסייע לנו לייצג את המדינה. מאור הוא לא שר הספורט שאמור לעזור במימון", אמר גורם בקבוצה.
העזרה המבורכת של בוזגלו שייכת כבר להיסטוריה והשנה נמצאת הקבוצה שוב בקושי כלכלי. נכון לרגע זה, אין באפשרותם לנסוע לטורניר אליפות אירופה בפעם השלישית. "כל מטרתנו היא להמשיך ולייצג את מדינת ישראל בכבוד", אמרו בקבוצה, שצריכה לגייס תרומות בסכום של 60 אלף שקל.
גם דויד רוזנבלט (16) הוא חירש מלידה ומשחק במדי "הזאבונים" מזה כשנתיים. "יש כאלו שאוהבים לשמוע מוזיקה ויש כאלה שאוהבים לשיר. אני מצאתי משהו שאני אוהב ויכול, ספורט, ומצאתי את המקום לממש את האהבה שלי", הוא מספר בהתרגשות. על הקושי שעומד בפניו ובפני חבריו הוא אומר: "אני תמיד שואל את עצמי למה לנו יש את הבעיה הזאת? אנחנו יכולים לייצג את המדינה בכבוד כמו כל קבוצה רגילה, לקבוצות מארצות אחרות אין בעיה תקציבית והלוואי שגם לנו לא הייתה".
מנכ"ל העמותה, אדיר זריהן, שיחק בעבר במחלקת הנוער של מכבי חיפה מגיל שמונה עד גיל 16, לצידם של ניר דוידוביץ', קובי גנון, וחיים סילבס. זריהן שיחק הרבה שנים כקפטן נבחרת ישראל חירשים בכדורסל, וגם בכדורגל אולמות. כל זאת תחת ארגון הספורט של החירשים בישראל. "לא מזמן פרשתי מקריירת כדורגל וכדורסל, ומאז אני מנכ"ל עמותה ספורט חירשים וכבדי שמיעה. המסר שלי הוא שעל מגרש אחד, יכולות המשחק של חירשים שוות לאלו ששומעים".
הקבוצה משתתפת בשתי מסגרות. הראשונה, ליגת כדורגל אולמות של אס"ח. בליגה יש שבע קבוצות בוגרים כשהזאבונים הם הקבוצה הצעירה מביניהן בפער ניכר. המסגרת השנייה היא טורניר אירופאי של כדורגל אולמות עד לגיל 21. בשנתו הראשונה של הטורניר (2017) שיחקה הקבוצה במילאנו, שם הגיעה למקום ה-12 מתוך 16 קבוצות. בפעם השנייה, בשנה שעברה, הטורניר התקיים בגטבורג והקבוצה סיימה במקום השישי מתוך 15 קבוצות. "זה היה הישג אדיר. השנה הקבוצה מתכוננת לטורניר שיתקיים בוורשה, והשאיפה שלנו היא כמובן להגיע למקומות הגבוהים", מספר שלומי אסרף, מאמן הזאבונים.
קיום הקבוצה עתירת ההישגים הזו תלוי במימון עצמי ובסיוע מתרומות כתנאי להמשך קיומה. "אני לא מחשיב את עצמי כשחקן הטוב בעולם ולא אובססיבי לתארים אינדיווידואלים. אני הרבה יותר מעוניין בלהיות חלק בקבוצה שזוכה בתארים", אומר הקפטן עופרי. "בזכות הטורנירים האלו אישית מאד התפתחתי והפכתי לשחקן טוב יותר. המפגשים עם הקבוצות החירשות האחרות באירופה מעצים ומרתק. יש לנו שאיפות גבוהות להגיע להישגים עבור ישראל. כל סיוע שנוכל לקבל הוא קריטי".
לפנייה לכתב/ת 
