"ורוניקה מארס" 4: לפגוש את גיבורת הנעורים שלך, ולהתאכזב
קשה שלא לערוך השוואות כשצופים בעונה החדשה של "ורוניקה מארס" - לעונות קודמות, לסדרות אחרות ולמי שהיינו לפני 15 שנים. בשורה התחתונה, מוטב להניח בצד את הציפיות, לפני שהמציאות תטפח על הפנים באכזריות
"ורוניקה מארס", שנוצרה על ידי רוב תומאס, עלתה לשידור ב-2004 והפכה מיד לחביבת הקהל. היא פעלה מתחת לרדאר וסכנת הביטול תמיד ריחפה מעליה, אבל את המעריצים היא כבשה. צבא האמת שלה השיג תוך 11 שעות שני מיליון דולר לקמפיין מימון ההמונים של הסרט שיצא ב-2014. הידיעה שהיא תחזור לעונה חדשה ב"הולו" הפיחה תקווה במעריצים הוותיקים שהתרגשו לפגוש מחדש את גיבורת נעוריהם. זאת שלא נתנה לאף אחד לדרוך עליה, חשפה עוולות חברתיות וחוסר שיוויון, התייחסה לצופים שלה בגובה העיניים והקדימה את זמנה כשעסקה בנושאים כמו סם אונס ותקיפות מיניות.
פאסט פורוורד 15 שנה קדימה וסרט בינוני אחד והנה היא חזרה בהפתעה, שבוע לפני תאריך היעד שנקבע לה. הרבה השתנה בזמן שחלף ולא רק מהירות האינטרנט. בעונה הרביעית (סלקום TV), ורוניקה בתחילת שנות ה-30 לחייה, חיה בזוגיות עם לוגן (ג'ייסון דורינג) ועם הכלב פוני, אותו פגשנו בסרט. למרות שהיא סיימה לימודי משפטים באוניברסיטת קולומביה, היא עדיין עובדת לצד אביה קית' (אנריקו קולנטוני) במשרד המשותף שלהם "מארס חקירות" בעיר נפטון, שהפכה ליעד החם בקרב צעירים שפורקים עול בחופשת האביב.
לפגוש את ורוניקה מחדש זה קצת כמו לפגוש חברה מהעבר. ברגעים הטובים שלה היא מקסימה, אנושית ופגיעה כמו שרק היא יודעת. אבל לרוב היא מרגישה מרירה, לעיתים אפילו אכזרית מדי. כנראה שמה שעבד לנערה בת 16 פחות מתאים לאישה בת 30. בהקשר הזה, מעניין לבחון את ורוניקה בהשוואה לגיבורת נעורים אחרת שפעלה בדיוק באותה התקופה ושזכינו לצפות בה בגרסתה הבוגרת, רורי גילמור כמובן, שסיפקה הצצה לחייה הבוגרים באיחוד של "בנות גילמור". להבדיל מרורי, שבחידוש נהפכה לצעירה אבודה שנאבקת למצוא את מקומה בעולם, ורוניקה לפחות יודעת מי היא, גם אם הדמות שלה כבר לא מחליקה בגרון באותה קלות כמו פעם. ועדיין, הצפייה בשתיהן מתגלה כמאכזבת. במקרה של רורי זו הייתה ההחלטה להפוך אותה למילניאלית מעצבנת ואבודה, במקרה של ורוניקה זו דווקא הסדרה שאיבדה את הטאץ' העוקצני שלה.
עוד ביקורות טלוויזיה:
הסובבים את ורוניקה, הם עוד נדבך בעייתי בעונה החדשה. דמויות קבועות ואהובות כמו וואלס, דיק ו-וויויל בקושי הופיעו, בעוד שדמויות משניות ולא זכירות גם קיבלו זמן מסך רב וגם אילצו אותי לקרוא מדריך צפייה מזורז לעונה כדי להבין מי מול מי בדיוק. יש גם כמה דמויות חדשות, אחת מהן היא קלייד בגילומו של ג'יי קיי סימונס הנהדר, אבל ספק אם הן ימשיכו לעונה החמישית. לוגן, אהבת חייה ועדיין החבר המושלם, מקפץ כל העונה בין יבשות לצורך משימות מסווגות ופתאומיות. הוא מנסה לגרום לה להיפתח ולדבר על השלב הבא ביחסים שלהם, אבל מאמציו נתקלים כל הזמן בחומה צינית לא רגישה, לעיתים ילדותית. לשמחתה של ורוניקה יש סדרת פיצוצים קטלנים המאיימת על העיר, כך שיש לה את התירוץ המושלם לא להתעסק ברגשות.
המארסים בודקים את כל כיווני החקירה האפשריים. האם זו מנהלת הפאב הקשוחה שמכפכפת מטרידנים צעירים ושתויים (חבל שהיא לא עובדת באיה נאפה)? איש נדל"ן (אבא של דיק קזבלנקס) שמתנגד לקרחנה השנתית שמשתלטת על העיר? או שאולי זה רוצח סדרתי המתגורר בסביבה? כצפוי מסדרה בלשית, החקירה מלאה בטוויסטים שמתפצלים לקווי עלילה שונים, חלקם נשארים פרומים גם אחרי שמונה פרקים, חלקם סתם לא מאוד מעניינים. על הסוף של העונה אני לא רוצה לדבר, גם כי זה ספוילר אבל גם כי מדובר ביריה ישירה לבטן של המעריצים שרק בזכותם הסדרה הזאת בכלל נושמת.
אי אפשר להגיד שחווית הצפייה בעונה הרביעית של "ורוניקה מארס" לא מהנה לפרקים, והבינג' גם זורם, אבל בה בעת היא לא מספקת, ומשהו שם הרגיש לא לגמרי במקום. עלילת המתח לא מתפתחת לכיוונים טובים והמבנה בו קופצים בין חשודים כל פרק ואז חוזרים אליהם מרגיש מאוס. היא נראית מוכרת, אבל מרגישה זרה. ואולי אלו סתם תירוצים והתשובה לאכזבה פשוטה יותר: ורוניקה מארס כבר לא עושה לי את זה. זה הכל.
