הסטארט-אפ שרוצה לחבר מותגים למוזיקאים
תכירו את Markers, מרקטפלייס בהקמה שנועד לאפשר לאמנים להרוויח כסף מחיבור עם חברות מסחריות. "אמן צריך צינור הכנסות ממותגים, כמו שיש לו מהופעות ומתמלוגים", מסביר היזם קובי פרחי, סולן להקת "אורפנד לנד"
לקובי פרחי, סולן להקת "אורפנד לנד" יש חיבה לא מוסתרת לוויסקי, מה שמסתדר היטב עם מעילי עור, קעקועי עור ומוסיקת המטאל של הלהקה הישראלית, מהמצליחות אי פעם. לא מזמן אפילו הוציא לשוק מהדורה של וויסקי ישראלי תחת השם "יאנג סינגל מאלט אורפנד לנד", בשיתוף עם מזקקת "מילק אנד האני" ביפו: בלנד של חבית אקס ברבן, חבית אקס אילה וחבית עץ אלון חדשה, שיושן בחביות בין 12 ל-18 חודשים, עם טעם מעושן קלות. בראיון בתחילת השנה הוא סיפר שמדובר בהגשמת חלום ישן של חובב וויסקי, ובחיבור של מציאות ישראלית מורכבת עם בשלות וניסיון חיים, שכולם נכנסו לחביות עם אלכוהול. זה היה גם מרגש אבל גם תהליך שיווקי, מיתוג אם תרצו, שבסופו הוצעו למכירה 300 בקבוקי וויסקי ממותגים באתר הלהקה. עכשיו הוא עומד לעשות את זה עם אמנים אחרים.
אורפנד לנד נמצאת על הבמות מאז 1991, אז הוקמה על ידי קובי פרחי ואורי זילכה. מוזיקת המטאל שלהם, או אוריינטל-מטאל לפי הגדרתם, זכתה בהצלחה בינלאומית בכל רחבי העולם, וקצת מפתיע - גם ברחבי העולם הערבי. "יש לנו מעריצים במדינות ערב, בצורה חסרת תקדים. יש עשרות אלפים והם באים להופעות שלנו, מקעקעים אל הלוגו שלנו, מתראיינים ומדברים עלינו, מדובר בתופעה". כאן בווידיאו מתועדת הופעה של הלהקה מול אלף איש בטורקיה, ופרחי על הבמה מקפיץ את הקהל: "יש כאן אנשים מתוניסיה?" יש! "יש כאן אנשים מסוריה? מאיראן" יש! "אוהבים אותך!"
בגיל 40, פרחי מתבגר, נכנס לעולם ההייטק, וגם מדבר על שיתוף פעולה שהיה רוצה לעשות עם חברת סמסונג. "אם הייתי מחפש ברנדינג עכשיו, הנחת העבודה הראשונה שלי הייתה כנראה: 'אני עושה רוק, אני עושה מטאל, יש לי קעקועים, אני נראה קשוח'. אז צריך לשדך אותי להארלי-דווידסון, אולי לבירה, לוויסקי, לדברים המובנים מאליהם".
לייב בדמשק
אבל עכשיו כנראה משתנה הנחת העבודה של פרחי. המיתוג באמצעות סמסונג יכול לקחת אותו להערכתו למקומות רחוקים, הרבה מעבר לקידום ערכי המותג בקרב הקהל: "למה דווקא סמסונג? כי אני פופולרי עם הלהקה שלי במדינות ערב אבל אני לא יכול להופיע בפניהם בגלל המצב הפוליטי באזור. אבל סמסונג, שהיא חברה טכנולוגית, יכולה לשנות את זה. תמיד היה לי חלום כזה, שאופיע במועדון ריק בתל אביב ואילו בדמשק קהל יגיע למועדון ללא להקה, והטכנולוגיה תאפשר לאירוע הרוק לקרות".
מבחינתו זו יכולה להיות סמסונג, אפל, או כל מותג טכנולוגי שישתמש בטכנולוגיה כדי לאפשר את ההופעה. "הופענו ב-50 מדינות מסביב לעולם, באוסטרליה, סין, יוון ורק פה, בדלת ליד, אני לא יכול להופיע?", הוא שואל, "התכנים של השירים מדברים על הדברים האלה, ואני לא יכול להופיע בפני האנשים האלה. בעצם הטכנולוגיה עוזרת לנו להתגבר על המכשולים האנושיים והפוליטיים שיש באזור שלנו, ואז אני יכול להופיע בכפני הקהל שלנו בדמשק".
פרחי אומר שאת הרעיון הזה הוא גיבש בזכות מיזם ההייטק החדש שאליו הצטרף לפני מספר חודשים. מדובר ב-Markers, סטארט-אפ למיתוג אמנים שהוקם על ידי אריק בן יאיר, ארי בן יהודה, שני פלד וקובי פרחי במסגרת חממת טכנו-ארט בתל אביב.
לדברי פרחי, במסגרת המיזם מוקמת פלטפורמה שנועדה לחבר ישירות בין אמנים ולהקות לבין מותגים, אבל בדרך מתוחכמת: "אמן בדרך כלל יגיד 'נכון, אני יכול לעשות פרסומת, אבל זה טיפה למכור את עצמי לשטן, טיפה לא מתיישב עם מה שאני עושה". הדוגמה שלו היא ג'ים מוריסון מה-Doors שנלחם כארי כנגד הכוונה לשלב את השיר Light My Fire בפרסומת למכונית ביואיק.
טכנופוב, לא הייטקיסט
התקופה השתנתה, חברי הדורס הנוכחיים הביעו נכונות למיתוג המוסיקה שלהם ("אבל לא משחת שיניים או דיאודורנט") ופרחי אומר שזו בדיוק המטרה: לאפשר לאמן לאמץ מותג שנוח לו איתו: "זה יהיה צריך להיות לשביעות רצונו של האמן, שלא ירגיש שהוא מזנה את עצמו. ולעשות חיבורים יותר מעניינים כמו לדוגמה החיבור עם סמסונג. זה מקרה בוחן שהייתי רוצה לגרום לו לקרות. זה גרם לי לצאת מהקופסה ולהתחיל לחשוב טכנולוגית. ואני טכנופוב גדול, לא הייטקיסט".
מרקרס היא סוג של מרקטפלייס, כיכר שוק אלקטרונית, שבה יש דוכנים לחברות שמחפשות אמנים להתמתג איתם ודוכנים לאמנים שמחפשים חברות שימתגו אותם. כך אפשר ליצור קשר ישיר, לנהל משא ומתן פשוט על גובה התשלום, ולוותר על כל המתווכים שבדרך כלל גוזרים לעצמם קופון רחב מההכנסות. אם הכל ילך כמו שצריך, החברה תחתום בקרוב על שיתוף פעולה ראשון עם אחת מענקיות המדיה הבינלאומיות.
"אמן צריך שיהיה לו צינור הכנסות ממותגים, כמו שיש לו צינור הכנסות מההופעות שלו וצינור הכנסות מהתמלוגים, גם אם הם לא גדולים", אומר פרחי. הוא מבטיח שהחיבורים שהפלטפורמה תיצור יהיו חיבורים מעניינים, כאלה שהאמנים יהיו מרוצים מהם ואולי אפילו ישרתו את האג'נדה שלהם. ואיך זה יקרה? "מדובר באלגוריתם חכם, כמו זה שעובד בעולם הפרסום, כשיודעים לטרגט אותי ואותך לפי מה שאנחנו אוהבים. האלגוריתם של מרקרס צריך לדעת לחבר בין אמן לברנד בצורה חכמה, מחוץ לקופסה. כמו שאני לא חשבתי על סמסונג אלא על וויסקי".
איפה עומד הפרויקט?
"כרגע אנחנו מנסים להביא את הטסט-קייס הראשון כי אני נורא מאמין שטסט-קייס שווה יותר מאלף מצגות. אנחנו בבנייה של פלטפורמה ואני הולך להיות בניו יורק בחגים, להציג את הטסט-קייס ולצאת לגיוס. אני לא יודע אם זה יהיה עם סמסונג, למרות שכקובי האמן, זה מה שהייתי רוצה. בכל מקרה אנחנו בדרך גם להכניס לפלטפורמה עוד רשימה של אמנים ישראלים, זה יהיה בנק של אמנים".
מי יותר קשים לשכנוע, המותגים או האמנים?
"אני חושב שהאמנים, כי הם אוהבים להתעסק באמנות שלהם. אבל ברגע שהמנהלים שלהם ישיגו להם פלטפורמה שמכניסה להם כסף ולא מוכרת את נשמתם לשטן, זה ישתנה. אפשר יהיה למצוא לכל אמן את החלום שלו, את הסיפור המאוד מעניין שלו. ואז בעצם לא יהיה צריך לשכנע אותם ואתה תתפרץ לדלת פתוחה, כי זה יהיה גם כלכלי וישרת אותם וגם מגניב ומעניין. אני חשוב שעולם הפרסום טומן בחובו המון עניין ואמנות כשעושים את זה נכון".
חממת טכנו-ארט היא יוזמה של שני פלד, שהקימה אותה במסגרת פעילות קרן סושיאלטרמינלס (Socialterminals) שהוקמה על ידה ב-2015 וגייסה עד כה 75 מיליון דולר. מדובר בחממה טכנולוגית לסטארט-אפים בתחומי האמנות, שגם משקיע בהם השקעה ראשונית (פרה-סיד) וגם מהווה מתחם עבודה ושיתוף משאבים, ממש כמו בעולמות הסטארט-אפ המוכרים יותר. בינתיים פועלות במקום ארבע חברות, אחת מהן היא מרקרס.
"המטרה היא לפתח טכנולוגיות שיסייעו לאמנים לשפר את החיים שלהם בכל מיני דרכים", אומרת פלד, "טכנו-ארט נבנתה מראש על ידי אנשי עסקים ומשקיעים טכנולוגיים ואת המשאבים היא ממקדת בעיקר במוזיקה. כל חברה מטפלת בבעיה אחרת של אמנים וגם שילבנו אמן בכל צוות מייסדים, כדי לוודא שהצרכים של האמן נלקחים בחשבון. הבעיה נוצרה כשאנשים שהיו נטו טכנולוגיה ועסקים שינו את עולם המוזיקה ללא הבנה של צרכי האמן, וראינו את זה בנאפסטר ואחר כך באפל. אז היום אנחנו רוצים שהתיקון יבוא מהאמנים".
