שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המסע המטורף של ג'מאל לאליפות העולם
    נמלט מרצח העם בדארפור, שרד בסיני, הפך לאתלט בישראל - ועכשיו התבשר: אתה נוסע לייצג את נבחרת הפליטים הבינלאומית באליפות העולם באתלטיקה בדוחא. סיפורו המרגש של ג'מאל מוחמד, שעובד כמנקה בחוף הרצליה, ומועמד להגיע לטוקיו

     

    צפו בכתבה

    צפו בכתבה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    סיפור חייו של ג'מאל עבדלמאג'י עיסא מוחמד, מבקש מקלט סודאני שחי בישראל, יכול למלא עשרות עמודים. מסע תלאות מטורף שהתחיל בהימלטות מרצח עם אכזרי בדארפור צפוי להסתיים בחודש הבא בהגשמת חלום: ריצה לצד גדולי האתלטים באליפות העולם בדוחא.

     

    מוחמד, רץ למרחקים ארוכים, תרתי משמע, ימריא לקטאר במסגרת נבחרת הפליטים הבינלאומית, כאשר ישנה אפשרות שיהיה נושא הדגל של המשלחת. בשל העניין הרב שהוא מייצר, צפוי ערוץ טלוויזיה צרפתי-ישראלי ללוות את מסעו.

     

     

    ג'מאל עבדלמאג'י מוחמד (צילום: עוז מועלם)
    מוחמד. מסע תלאות מטורף - עד אליפות העולם(צילום: עוז מועלם)

     

    לאחרונה החל מוחמד לקבל משכורת של 1,500 דולר מהוועד האולימפי הבינלאומי, ואת ההכנסה הוא משלים בעבודות ניקיון בחוף הים של הרצליה. יום בשבוע הוא מנקה חדר מדרגות בבניין ברחוב הירקון בת"א, ועבור זה הוא מקבל מגורים בחדר קטן בקומת הקרקע.

     

    השכנים אימצו אותו, ומדי פעם מזמינים אותו לארוחות משפחתיות כדי לתת לו הרגשה של בית. אגב, את רוב הכסף שהוא מרוויח שולח מוחמד לאמו שנותרה בסודאן.

     

    למרות שהמסמך הרשמי של ה-IAAF (התאחדות האתלטיקה הבינלאומית) טרם התקבל, אתמול הוא התבשר: "אתה נוסע לדוחא". את ההודעה המרגשת מסר לו רותם גנוסר, המנהל המקצועי של "אתלטי הסמטה דרום ת"א־יפו", המועדון אליו הוא שייך.

     

    ג'מאל עבדלמאג'י מוחמד (צילום: עוז מועלם)
    "אלחם כדי לנצח". מוחמד(צילום: עוז מועלם)
     

     

    מוחמד בן ה-26 לא ידע את נפשו מרוב אושר. "לא רק שאנסה לקבוע שיא אישי, אני מתכוון להילחם על העלייה לגמר ב-5,000 מטר", הוא הבטיח למאמנו יובל כרמי, בהצהרה קצת מרחיקת לכת.

     

    "תסריט בדיוני"

    "אם היו מספרים לי ב-2003, השנה שבה אבי נרצח ונמלטתי מדארפור, שב-2019 אהיה רץ שמשתתף בתחרויות בעולם, הייתי אומר שזה תסריט בדיוני ומופרך", הוא מספר ל"ידיעות אחרונות" בעברית שוטפת. "עוזרים לי כאן כאילו אני ישראלי. לא מאמין שזה אמיתי". בין המסייעים נשיאת המועדון, עו"ד שירית כשר (בתו של פרופ' אסא כשר), מאמנו כרמי והמנהל המקצועי גנוסר. אז כן, הוא חי את החלום.

     

    אבל כאמור, הדרך אל האושר ממש לא הייתה קלה, כפי שהוא מגולל כאן: "אנחנו אפריקאים מוסלמים שחיו בשלווה, ופתאום נתקלו בשינוי כיוון של השלטון הערבי-מוסלמי. הם התחילו להתנפל עלינו ולרצוח. הג'נג'וויד, מיליציות של השלטון, רצחו באותו לילה 97 איש, בהם אבא שלי. נאלצנו להימלט. אמא שמרה על ארבעת הילדים שלה, ביניהם אני, והעבירה אותנו לחרטום הבירה. מאחר שנאלצתי להרוויח כסף, עבדתי כמצחצח נעליים של אנשים ברחוב, והסכום שהרווחתי עזר לממן לי טיסה לקהיר".

     

    מתקן הכליאה בקציעות. "ישנתי שם כמה שבועות"  (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    מתקן הכליאה בקציעות. "ישנתי שם כמה שבועות" (צילום: הרצל יוסף)

    שער מוסף הספורט של
    שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" חהיום

     

    מוחמד ממשיך בתיאור הקשה: "אמא חזרה לדארפור והמבריחים ששילמנו להם נתנו לנו הרגשה מוטעית שבסוף נגיע לקנדה. לא ידעתי מה זה קנדה, מה זה ישראל, אבל קנדה נשמעה טוב. הוסיפו לי שלוש שנים בדרכון (1993) כדי שאוכל לעבור את הגבול. אני יודע שנולדתי ב-1996, אבל אם כבר כתבו, שיהיה. בסוף העבירו אותנו לסיני, והמבריחים הנחו אותנו להגיע לישראל.

     

    "ישבתי כמה שבועות בכלא קציעות, לא בדיוק הבנתי איפה אני ומה אני עושה שם, ויום אחד שלחו אותנו לת"א. מאחר שלא היה לי איפה לגור, ישנתי בלילה הראשון בפארק ציבורי. אחרי יום בא אליי בחור סודאני, ומתוך אחוות אחים לעם שלנו הזמין אותי לגור איתו. התחלקנו בהוצאות. בינתיים קיבלתי את ההצעה לעבוד בחופי הים בהרצליה. חוצמזה שיחקתי כדורגל עם החבר'ה באזור, ואז הכרתי בחור שהציע לי: 'למה שלא תגיע למועדון הסמטה, נראה שאתה הרבה יותר מתאים לריצה מאשר לכדורגל'".

     

    מועדון הסמטה, בשמו המקוצר, חרת על דגלו שילובם של אתלטים מקצועיים מאוכלוסיות חלשות, ביניהם מבקשי מקלט. כבר באימון הראשון, ב-2014, שנה אחרי שהגיע לישראל, התאמתה הערכת חברו כי הריצה מתאימה לו יותר, ומהר מאוד הוא הפך לאחד הספורטאים המובילים בנבחרת המועדון, שהוכתרה כאלופת ישראל לנוער במרוצי שדה, וקיבלה את הזכות להשתתף באליפות אירופה.

     

    הפגנה של רצי מועדון הסמטה נגד הגירוש ב-2018 (צילום: מועדון הסמטה ת"א) (צילום: מועדון הסמטה ת
    הפגנה של רצי מועדון הסמטה נגד הגירוש ב-2018(צילום: מועדון הסמטה ת"א)

     

    הרגע המכונן בקריירה

    מאז מוחמד יוצא לתחרויות בחו"ל בזכות תעודת המעבר הישראלית, והצטיינותו גרמה למועדונו להשקיע בו באימונים בתנאי גובה הדומים לאלה שבאתיופיה. המועדון דיווח לוועד האולימפי הבינלאומי על התוצאות המצוינות, והוחלט לצרפו לפרויקט הפליטים (ראו מסגרת נפרדת) ולהעניק לו מלגה. נבחרת הפליטים הופיעה לראשונה באולימפיאדת ריו 2016, ולאחר מכן באליפות העולם בלונדון ב-2017. "מה שבלט אז", אומר גנוסר שחי את הנושא, "שהם לקחו מכל הבא ליד. זה עורר אותם לחשוב איך לשכלל ולהביא לאליפויות הבאות פליטים ברמה מקצועית גבוהה יותר. קוראים לתוכנית הזו 'טוקיו 2020'". והשם הזה משמעותי מאוד, כי אם מוחמד יצליח בקטאר, הוא יזכה בפרס הגדול ויטוס לאולימפיאדה.

     

    אם יש רגע מכונן בקריירה שלו, זו אליפות העולם למרוצי שדה שהתקיימה בחורף האחרון בדנמרק. האפריקאים הגיעו עם הכוכבים הגדולים, וכמעט שלא ניתן היה למצוא שם רצים חלשים. היה יסוד סביר לכך שמוחמד חסר הניסיון ייפול למקומות האחרונים, אלא שהבחור פשוט מתקשה להיות זנב, וסיים 85 מתוך 140. בקיצור, 55 שנחשבו לא פחות טובים ממנו נשארו מאחור.

     

    את מי ייצגת למעשה?

    "את נבחרת הפליטים. היינו שניים, מרוקאי שחי בשוודיה ואני. פתאום, אני רואה שסבסטיאן קו, נשיא התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, הגיע אלינו ולא במקרה. הנושא של הפליטים חשוב לו. הצטלמנו והתמונה הופיעה בכתבה המרכזית של אתר ההתאחדות".

     

    "נושא הפליטים חשוב לו". סבסטיאן קו (צילום: מודי קרייטמן) (צילום: מודי קרייטמן)
    "נושא הפליטים חשוב לו". סבסטיאן קו(צילום: מודי קרייטמן)

     

    זה היה הטריגר שדחף את מנהלו המקצועי לחפש לו אתגרים חדשים, ובמקביל, סוכנות הפליטים של האו"ם לחצה על הוועד האולימפי לכלול מבקשי מקלט בתחרויות חשובות.

     

    מוחמד נמצא בגרף התקדמות מתמיד. במרוץ שנערך לאחרונה בבלגיה הוא קבע 13:54 דקות בריצת 5,000 מטר, שהיוותה הכנה לתחרות החשובה באמת באותו מרחק - אליפות ישראל - שבה הקדים אותו רק סגן אלוף אירופה עד גיל 23 ב-10,000 מטר, טדסה גטהון.

     

    "המאמן שלו צופה שתוך שלוש שנים הוא יהיה בטופ-10 באירופה ב-5,000 ו-10,000 מטר", מספר גנוסר, ומוסיף: "אסור לשכוח שהוא החל לעסוק באתלטיקה רק לפני כמה שנים, אבל השאלה הגדולה היא היכן יחיה את חייו".

     

    לסיכום מוחמד שולח בקשה/משאלה: "הייתי מאוד רוצה לחיות בישראל, המדינה שהתאהבתי בה. זה החלום הגדול שלי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים