כשהנסיעה ארוכה והילדים משתעממים

בשיתוף ynet רכב חדש

גם זה קורה: נסיעה ארוכה לפנינו וצריך לאסוף את כל השבט, להכניס אותם למכונית, לסגור את הדלתות ולנשום עמוק, זו עומדת להיות נסיעה ארוכה ומעצבנת. מהנסיעות האלה שלא תמיד בא לכם לעשות, אבל צריך. לפחות אנחנו יכולים לנוח בידיעה שלגדולים יש סמארטפונים והם יהיו שקועים בהם במשך רוב הנסיעה. לפחות עד שתגיע הבחילה או תגמר הסוללה. אבל למען האמת, למה זה צריך להיות ככה? אחרי הכול, אנחנו גם הינו ילדים ואם אנחנו באמת נתאמץ ונחשוב קצת לאחור ונפשפש בזיכרון, ניזכר שהנסיעות המשפחתיות האלה, במושב האחורי של המכונית, לרוב אפילו ללא מזגן, היו החוויות הטובות ביותר שהיו לנו בילדותנו, אז למה לא לחיות אותן מחדש?

(צילום: shutterstock)

בואו נאמר שיש לפנינו נסיעה ארוכה. ו"ארוכה" זה עניין יחסי. אל תשכחו שבמדינות כדוגמת ארצות הברית, אנו מדברים על נסיעה ארוכה אמיתית, משהו שאורך תשע או עשר שעות, מעיר לעיר, כאן המקסימום שיש לנו אם בכלל, זה חמש שעות לאילת. אז מה עושים כדי להנעים את הדרך?

עם ליסינג פרטי תפעולי תמצאו את עצמכם יותר מהרגיל בנסיעות האלה. הגבלת הקילומטרים השנתית נדיבה מאד, העלות החודשית לא מעיקה וכוללת גם טיפולים וביטוח וכשאתם מצויידים במכונית חדישה יש סיכוי יותר מסביר שיהיו בה מספיק שקעי טעינה כדי לספק את הסמארטפונים של כולם – אולי אפילו WIFI פנימי.

נתחיל עם המשחקים הוותיקים והמוכרים, שעליהם גדלנו. מי לא זוכר את ארץ עיר? אפשר כמובן להוסיף לזה מעט "תבלינים" שיעניינו את הילדים ויגרמו להם לזקוף את האוזניים. למשל, את הספירה של אלף בית וגימל עד ת' אפשר לעשות באמצעות סמארטפון. אפשר להשתמש באפליקציות שמאפשרות לנו "לגלגל" אותיות בטלפון עד שמגיעים לאות הנכונה, ואז כמובן לא להשתמש יותר בטלפון, כי בואו נודה שגוגל לקחה לנו את כל הכיף של תהליך חשיבה בריא.

המשחק הבא מסובך יותר: חפש את המטמון, שדורש השקעה הורית וגם זהירות. שימו לך כך אנו עושים זאת: בלילה שלפני הנסיעה מתכננים סיפור דרך, לא מסובך יותר מדי, שמסתמך על נקודות שבהן אנחנו עומדים לבקר ונקודות שיש לנו במכונית. אנחנו לא צריכים כמובן להגיע שבוע מראש לפונדק דרכים כדי להטמין בו מטמון, אבל אנחנו כן יכולים לוודא מראש מה יש בו, למשל פריט מיוחד במזנון. את הפתק הראשון אנחנו מטמינים בתא הכפפות של המכונית, שם מתחילה ההרפתקה.

בתחילת הנסיעה נוכל לרמוז לילדים משהו כמו "הרמז הראשון בדרך לחיפה, נמצא במקום שיש בו כפפה" (רק כמובן לא לפתוח את חגורות הבטיחות במהלך החיפוש). לאחר מכן אפשר להטמין עוד פתק בתא הכפפות, שמכוון את הילדים אל תא המטען. ולכתוב למשל "כל הכבוד שהגעתם לכאן, חפשו במקום שיש בו כוסות" וכן הלאה. אפשר לשלב בין המסר של הפתק ובין יעד זה או אחר שעל פניו נחלוף, כמו למשל הפסל של אלכסנדר זייד, או זנב של מטוס כשחולפים ליד נתב"ג. והפרס הסופי יכול להיות משהו באחד ממזנוני הדרכים.

כמובן, זו רק טעימה קטנה ממה שניתן לעשות. עוד משחק משעשע הוא "אני רואה בשתי עיני". משחק ותיק ומוכר שכולנו שיחקנו בו כאשר הינו ילדים, ולמען האמת, כיום מדובר במשחק שדורש מהילדים להרים את העיניים מהטלפון, שזה כבר יתרון. למי שלא מכיר ככה זה עובד: מישהו מוכרז כ"רואה", כלומר זה שמבחין בפריטים מיוחדים בצד הדרך. לאחר האיתור הראשון, מגיע שלב ההכרזה והרמז: ,אני רואה בשתי עיני משהו כחול" ויושבי הרכב צריכים לנחש כמה שיותר מהר מה יש לנו בצבע כחול בסביבות המכונית.

וכמובן, אי אפשר לשכוח את משחק איתור המכוניות, שהיה הרבה יותר קל בשנות השמונים כשבישראל היו כמה עשרות דגמי מכוניות חדשות. היום יש מאות, אם לא יותר. וכמובן, לא לשכוח לבקש מהילדים לא רק את היצרן - גם הדגם המדויק בבקשה.