"מדוזה היא חיית מחמד נהדרת, היא לא עושה קקי בסלון"

שעת בוקר מוקדמת בחוף המבצר היפהפה בעתלית. מקום נפלא לטיול, גלישה ובשעות בין ערביים סתם לבהייה בשמש השוקעת. גם הביולוג הימי ד"ר דור אדליסט (45) נמצא שם השכם בבוקר, אבל לו יש עניין מסוג קצת אחר בחוף - הוא מגיע כדי לחפש מדוזות. 

אדליסט הוא אחד משמונה חוקרים במעבדת אנג'ל בשיתוף אוניברסיטת חיפה שעוסקים בחקר תפוצת המדוזות בישראל, רבייתן ותזונתן. יחד עם חבריו לצוות פרופ' דרור אנג'ל ונועה נקר ובשיתוף האגודה הישראלית לאקולוגיה הם הקימו את האתר "מדוזות בעם" – מעין Waze של מדוזות – אתר הממפה את המדוזות בישראל באמצעות דיווחים מהשטח. 

ד"ר דור אדליסט - חוקר מדוזות ומגדל אותן

"שלשום לכדנו ארבעה מינים שונים של מדוזות והבאנו אותן למעבדה במכמורת", הוא מספר, "מדוזות הן בעצם תחביב שהפך לאובססיה שהפך למחקר. מדוזה היא חיה מאוד מיוחדת ומרתקת, שבדרך כלל לאנשים יש רגשות מעורבים כלפיה בגלל שהם נצרבים ממנה כל הזמן".

כצפוי ממי שמתעסק במדוזות, אדליסט נשאל לעיתים תכופות על ידי קהל המתרחצים: "כיצד אפשר להיפטר מהמדוזות?". הוא עצמו מתנגד להכחדה של הזן ותומך באיזון. "הייתי רוצה שיהיו פחות מדוזות בשביל שהקהל הישראלי ייצרב פחות, וגם כדי לתת הזדמנות לבעלי חיים אחרים", הוא אומר, ומסביר כי המדוזות אינן תוקפות באופן אקטיבי: "הן פשוט נסחפות עם הזרמים, אם אנחנו נצרבים זה בגלל שאנחנו נמצאים שם במקרה והזרם הביא אותן אלינו".

מטרתה המקורית של הצריבה היא תזונה. הזרועות של המדוזה יורות ארס שמטרתו להרוג פלנקטון, האורגניזמים החיים בקרקעית הים, שמהם היא נזונה. אחד מתפקידיהן המרכזיים של המדוזות הוא לערבל את הים: "תנועת הפעימה המיוחדת שלהן מזרימה את המים במטרה להעלות עוד חלקיקים של פלנקטון שהם יאכלו, וגם כדי שלא יהיו אזורים ללא חמצן. זו כנראה עוד סיבה לכך שהמדוזות עדיין כאן, הן לא סיימו את הג'וב שלהן", מסביר ד"ר אדליסט. 

אדליסט, אם תהיתם, נצרב המון פעמים. "הייתה פעם שהזמינו אותי לנקות את הפילטר של חברת חשמל באשקלון", הוא נזכר. המשימה כללה צלילה והסרה של מדוזות שנתקעו על רשת פילטר של שאיבת מים, "היינו עם חליפות מגן על כל הגוף, אבל על אזור השפתיים אי אפשר היה להגן, אז יצאנו עם שפתיים מנופחות כאילו מבוטוקס כמו של אנג'לינה ג'ולי".

אחת הסיבות, אגב, להתרבות של המדוזות נעוצה בהתנהגות קלוקלת של האדם בחופי הים. אדליסט מסביר כיצד זריקת פלסטיק במים מסייעת למדוזות: "כשביצית של מדוזה מופרית, היא הופכת לזחל קטן ששוחה במים ומחפש מקום להתיישב עליו. פלסטיק למשל זה משטח התיישבות אידיאלי לזחלים קטנים. ככל שיש יותר כאלה, ככה הים יתמלא במדוזות".

מעבר לעיסוקו המקצועי, אדליסט הכניס את המדוזות גם בדלת ביתו ומגדל אותן כחיות מחמד. "הן חיות מחמד נהדרות, לא עושות קקי בסלון, לא הופכות את החדר ולא צריך להשקיע כסף בלהאכיל אותן. צריך רק להחליף להן מים", הוא מספר בזמן שבתו מאיה בת ה-10 משחקת עם חיית המחמד הלא שגרתית, "אני עושה להן קצת מערבולות במים, הן חושבות שיש סופה, מתחילות לשחות ויושבות על מה שיש מתחתיהן, אז אם אני שמה כאן את היד היא מתיישבת עליי", מספרת מאיה ומלטפת את אחת המדוזות. "איזו חמודה", היא אומרת. 

על אף שאנו עשויים לחשוב כי למדוזות אין תועלת אמיתית בעולם, במזרח הרחוק הן נחשבות למאכל מקובל – ותעשיית המזון סביבן מגלגלת סכומי עתק. "הסינים הגיעו למצב שהם דגו כל כך הרבה מדוזות למאכל, שהם היו צריכים לאכלס את הים ב-400 מיליון מדוזות קטנות. טעמתי מדוזה וזה היה ממש טעים", אומר אדליסט. עוד שימוש מפתיע שהאדם עושה במדוזות הוא בתחום הרפואה - באוסטרליה, מספר אדליסט, אפילו מכינים מהן משחה נגד כוויות. 

בשיחה קצרה, ד"ר אדליסט מנפץ כמה סטיגמות מרכזיות שאספנו לאורך השנים על מדוזות: יש להן תפקיד מרכזי בטבע בכלל ובים בפרט, יש כמה דברים טובים שניתן להפיק מהן לטובת האדם, ועכשיו נראה גם שהן לא כל כך טיפשות כפי שאולי נהגנו לחשוב. "המדוזה מסוגלת לקבל החלטות, אבל זאת לא קבלת החלטות מושכלת שמונעת על ידי מחשבות. אין לה מחשבות מורכבות, אבל היא כן מסוגלת לקבל החלטות על ידי הבנה איפה יש אוכל, מה המצב שלי, האם אני בצרות, האם אני צריכה להגיב לזה על ידי בריחה, האם יש אור או צל. הן ממש חשות את התנאים הפיזיים סביבן". 

אבל המיתוס המרכזי שאדליסט מנפץ הוא על אודות הפיפי: "אנשים חושבים שאם משתינים על מקום הצריבה זה יעזור. נהפוך הוא, זה יכול להחמיר את המצב ולגרום לפיצוץ של עוד תאים צורבים. בשתן אין מספיק חומציות בשביל לסתור את הארס של המדוזות", הוא אומר. "להבא יש לשטוף עם מי ים, להתייחס לצריבה ככווייה ושתהיה לנו רחצה נעימה".