"לא יעזור, כשאתה טועה אתה מתפלל שהקבוצה שדפקת תנצח"

תסתכלו עליהם. עם המשרוקית, הכרטיסים בכיס האחורי, החולצות שקיבלו קצת צבע והריצה ההיא באלכסון (דיאגונל, קוראים לזה אצלם) שלא פעם נגמרת בשריקה ותנועה יד פסקנית שאיכשהו מצליחה לעצבן אלפים – שופטי כדורגל.

בערך חצי שנייה אחרי שאתה נפגש איתם, השאלה הראשונה שקופצת לראש היא מי הם האנשים שבוחרים בתפקיד של הדמות הכי שנואה על הדשא. ולמה?

רועי ריינשרייבר מחייך ועונה: "אתה הולך להיות חלק מהמשחק שאתה אוהב, רק לא בתור שחקן. פשוט כי לא היית שחקן מספיק טוב. 95 אחוז מהשופטים הגיעו בשביל התעודה, בגלל שזה נותן לך כרטיס כניסה למשחקים. ככה זה מתחיל. ואז אתה נשאב לזה".

שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"

דניאל בר-נתן: "אני התחלתי ככה. ראיתי בעיתון מודעה 'תהיה שופט, תקבל כניסה חופשית למשחקים'. אמרתי יאללה, אוכל לקפוץ על הגדרות של בני-יהודה בחינם".

מלחמת אחים

שלושת שופטי ליגת העל שמגיעים למפגש מתארגנים לצילום המשותף יחד עם יו"ר האיגוד הטרייה, רונית תירוש, ועל הדרך מסתדרים בתוך התבניות המוכרות שעיתונאים אוהבים: גל ליבוביץ' בתפקיד הצעיר המבטיח ומעט נרגש שקיבל לא מזמן תג בינלאומי, רועי ריינשרייבר בתפקיד הבכיר שכבר מימש את ההבטחה וסוחב איתו אירוע מכונן (אהלן זהבי, תכיר: זה פואד וזה אדום), ודניאל בר-נתן הוותיק שכבר ראה הכל ואין לו בעיה לצחוק על עצמו. ותירוש? היא מגלמת את רונית תירוש, וזה אומר שיש לה הרבה מה להגיד, כמעט על הכל, והיא תדאג להשמיע את זה.

פה במפגש אתם נראים מחויכים ומפרגנים, אבל איגוד השופטים ידוע בלכלוכים ובמלחמות הפנימיות בין הקולגות.

ריינשרייבר: "כמו בין בני זוג, ככה זה בין שופטים. אם בעבר שופט היה חבר של קולגה, היום נוצרה תחרות לא בריאה. יש דוגמאות של שופטים שהיו חברים כמו אחים, והיום הם כבר לא מדברים. נסעו למשחקים יחד, היו אחד בתחת של השני, מכירים את המשפחות זה של זה והיום לא מדברים. איך זה נוצר? אם זה אחד שספג ביקורת שלא ידע לקבל ואז שם על הבנאדם איקס, ופה נכנס העניין של האגו".

בר-נתן: "בכל מקום תחרותי יש את הדברים האלה. היה לי חבר טוב, ניצן שירזי זיכרונו לברכה. תמיד היה אומר לי: 'אתה חושב שאצלכם זה ככה? אתה לא יודע מה הולך בין המאמנים'. בכל מקום תחרותי יהיו לכלוכים ומאבקים על המקום שלך. מתוך שבעה משחקי ליגת העל יש משחק אחד או שניים גדולים, אז כששופט אחד רואה שופט קצת פחות טוב, הוא יודע שהוא יכול להחליף אותו".

ריינשרייבר: "אשמח לדעת מי הם אותם שופטים שמסמסים לכתבים ולשדרנים במהלך משחק על שופט שטעה. אני הראשון שמוכן לבוא למכונת אמת. מוצאים את השניים-שלושה או כמה מדליפים שיש, ומעיפים אותם".

תירוש: "נורא קשה להגיע למדליפים".

"בכל מקום תחרותי יהיו לכלוכים ומאבקים"(צילום: עוז מועלם)

ריינשרייבר: "יודעים טוב מאוד מי הם. אפשר להגיע ויש הצלבות".

תירוש: "לי אין בעיה. אחד כזה, שעושה דברים כאלה, מהיום למחר הוא לא יהיה באיגוד, אבל אני צריכה לדעת מי זה".

ריינשרייבר: "המצב היום הרבה יותר טוב מבעבר. היה יושב ראש, לא משנה שמו, שהייתה לו את החונטה שלו ולא יכולת להיכנס אליה. אתה לא בחונטה? לא היית מקבל את המשחקים הגדולים. אתה יודע איזה טקס היה בכנס הקיץ? כל החברים של היו"ר היו מגיעים, מנשקים אותו, כמו מאפיה. ארבעה-חמישה שופטים מקורבים וכל השאר עומדים מהצד ולא מבינים מה קורה".

מהפכת ה-VAR

אחרי תקופת הרצה בפלייאוף, עונת 2019/20 תהיה הראשונה שבה מערכת ה-VAR תיכנס לעבודה כבר מהפתיחה ותופעל בכל המשחקים. שלושת השופטים תומכים במהפכה, אבל ניתן לזהות הסתייגויות והבדלים בגישה.

ליבוביץ': "לדעתי ה-VAR עושה טוב למשחק. פחות משחקים יוכרעו על ידי טעויות".

ריינשרייבר: "הכל יישאר בגדר של טעות שקרתה במשחק ולא תשפיע על דברים כמו עלייה וירידת ליגה או זכייה בתואר. זה מבורך ומוריד לחץ. שופט יודע שאם הוא מבצע טעות, יתקנו אותו ואז הוא לא לוקח את הטעות לשנים הבאות".

ליבוביץ': "אנחנו בתהליך של למידה, בסופו של דבר אני מעריך שכולנו נתאהב ב-VAR וננצל את היתרונות שלו".

"כולנו נתאהב בזה". ה-VAR בליגת העל(צילום: ראובן כהן)

בר-נתן: "הייתי מהבודדים נגד, חשבתי שזה מעכב את המשחק, אבל לאט-לאט אני מיישר קו. כששופט טועה ולא משפיע על התוצאה אז שוכחים. למשל, בשנה שעברה שפטתי אשדוד נגד סכנין, מלחמת עולם לפני הפלייאוף. לא שרקתי לאשדוד שני פנדלים ברורים. אממה, בדקה ה-80 הם ניצחו 1:2, אז הטעויות כבר לא עניינו אף אחד, ואתה נותן דין וחשבון רק לממונים עליך. לא יעזור כלום, כשאתה טועה אתה מתפלל שזה לא ישפיע על התוצאה, ושהקבוצה שדפקת תנצח. מה שה-VAR יעשה זה ינטרל את הנושא הציבורי, את הביקורת הציבורית. אלך הביתה כשברוב המשחקים לא יהיו כותרות 'השופט הרס את המשחק'".

בר-נתן ממשיך בקו הגלוי ומספר על משחק שהפך לטראומתי עבורו: "זה היה פיגוע אטומי בקנה מידה ספורטיבי. לפני שלוש וחצי שנים מכבי נתניה נגד הפועל ת"א וכל שריקה שלי הייתה הפוכה. אדום שלא היה בדקה הרביעית, פנדל שלא שרקתי לצד אחד, פנדל נוסף לצד שני. זה מה שזיכה אותי בתמונת שער ב'ידיעות אחרונות', נדהמתי לראות בשער המדור רק אותי. היטיב לנסח את זה השדר הגדול מאיר איינשטיין ז"ל: 'שיפוט קטסטרופלי' או משהו כזה. זו באמת הייתה תצוגת אימים".

יש שופטים שעלולים להרגיש מאוימים מה-VAR.

ריינשרייבר: "הוא בסך הכל שומר עלינו ובמידה שביצענו טעות, יש מי שמתקן. אני מוריד מכבודי ונותן למשחק את התוצאה שהוא היה צריך לקבל. כששופט היום עושה טעות וה-VAR מתקן אותו, האגו שלו נפגע. מה שקרה, שופטים היו מנסים להצטדק מול ה-VAR, ולהגיד שהם בסדר ולא שינו את ההחלטה. או לחילופין לא לגשת ל-VAR, ופה מדבר האגו. זה משהו נורא פסול".

אז יש חשש ששופטים עם אגו גדול לא ייגשו לעמדת ה-VAR?

"בשנה שעברה שפטתי מכבי נתניה נגד באר-שבע, ובדקה הראשונה הגעתי לעמדה. אין שופט בכדורגל הישראלי שהגיע כבר בדקה הראשונה ל-VAR, שהוא יודע שהמשמעות היא שהציון שלו נמוך, ואז כל הקולגות חוגגים. אבל אותי לא עניין הציון, אלא המשחק. יש פעמים שה-VAR מתקן אותך בדברים שלא יכולת לראות, אז אתה אומר 'אוקיי, איזה מזל שיש מצלמות'. אבל יש מצבים שאתה אומר 'הייתי מטר ליד הכדור ולא ראיתי את ההכשלה'. ואז אתה מתחיל לפקפק במקצועיות שלך".

"זה נותן לך כרטיס למשחקים, ככה אתה נשאב לזה". ריינשרייבר, בר נתן וליבוביץ'(צילום: עוז מועלם)

"רצו שאעיף את המנכ"ל"

רונית תירוש, אחרי חמישה חודשים בתפקיד היו"ר, מה גילית על איגוד השופטים?

"נתחיל בדברים הטובים. מצאתי ארגון שמאוד התמקצע עם השנים, יש לנו מנכ"ל ששואף לארגון הייטקיסטי ואני מאוד מסכימה איתו. מאוד מקפידים על משמעת, תלבושת, עמידה בלוח זמנים ובדיקה מעת לעת של כושר ואחוזי שומן".

אז לא יהיו אצלכם שופטים שמנמנים?

"קוראים לזה באיגוד 'נראות'. אין ספק שאחוזי שומן מעידים בין השאר על כושר גופני. מודה, אני לא יכולה לסבול בעין מאמני קבוצות שנראים בטטה. אתה לא יכול לדרוש משחקנים ואתה עצמך עם כרס מפה ועד הודעה חדשה, זה לא מתאים לספורט בכלל. זה לא אומר שאם יש מישהו מאוד מקצועי וקצת שמנמן אז הוא לא יכול להיות שופט כדורגל. אני לא פוסלת מראש".

והדברים הרעים שגילית?

"חוסר גבולות. בעלי תפקידים שאינם ממלאים את מלוא תפקידם וחלקם ממלאים יותר ממה שתפקידם. אם לקרוא לילד בשמו: המנכ"ל יריב טפר שצבר המון סמכויות מתוקף העובדה שאחרים לא עשו את העבודה. יריב גדל לדעתי שלא באשמתו, כי אנשים הקטינו ראש, השאירו ואקום, ומנכ"ל אחראי החליט להיכנס לוואקום הזה ולקחת אחריות. עכשיו מיניתי אנשים מאוד ראויים ולכל אחד הוגדר התפקיד שלו".

"צבר המון סמכויות שלא באשמתו - כי אנשים הקטינו ראש". טפר(צילום: אורן אהרוני)

אז קיצצת לטפר את הכנפיים, הוא לא הטיפוס שיקבל את זה בשקט.

"לא קל לו, אני מאוד מבינה ונמצאת לצידו. ימים יגידו איך הוא יתמודד עם זה. לא רוצה שיחשבו שקיצצתי לו כנפיים, זה ממש לא שם. כשנכנסתי לתפקיד אחד הדברים הראשונים שאמרו לי זה 'צריך להעיף את המנכ"ל'. לא אהבתי את זה. אמרתי: 'קודם כל תנו לי להכיר'. ומה שהכרתי זה בנאדם מקצועי ברמות-על. אני לא צריכה מנכ"ל חלש וממש לא מקטינה את טפר. אני מגדירה את האיגוד מחדש מבחינת המבנה הניהולי, בשביל זה באתי. ככלל, מנכ"ל טוב צריך לכהן בין שש לשמונה שנים וללכת. יריב נמצא 12 שנים לפחות, זה לא טוב. אבל מצד שני, התהליך שבו נמצא האיגוד, בזכותו אגב, הוא טוב ואני צריכה אותו לידי. אבל הוא צריך לשקול מה הוא עושה. לא הייתי רוצה שהוא יעזוב, חד-משמעית".

את בולדוזר?

"לגמרי. אני בולדוזר. לא באתי לנהל איגוד כדי שאהיה בובה של מישהו. בביצועים ובהחלטות שלי רואים שאני לא כפופה לגחמות או להשפעות של מישהו אחר. אני יכולה להסביר כל החלטה שלי. אני יכולה לבוא לראיון בלי להתכונן כי אני באה עם התובנות שלי, ואם אני לא יודעת - אין לי בעיה להגיד שאני לא יודעת. אני נטולת אגו, שזה בעיה של גברים".

איך ההרגשה לתפקד כיו"ר במרחב מאוד גברי?

"פנטסטית. כיף לי, מפרגנים, ואני מוקפת גברים חתיכים, אחוזי שומן ויש נראות. אבל זה בצחוק. באמת מדובר בסביבה של אנשים ברמה גבוהה, אינטליגנטים, אקדמאים, דבר שאי-אפשר לומר על חברי הכנסת".

פואד, זהבי וסלפי

מה הדבר שהכי מעצבן שופטים?

ליבוביץ': "מחאות של שחקנים. יש כאלה שמתעסקים יותר בשופט, ביריב ובקהל מאשר במשחק. כל ההערות והמחאות זה דבר שיכול לשגע שופט, להוציא אותו מריכוז".

ריינשרייבר: "גם אחרי ששרקת לפנדל הכי ברור בעולם, תמיד יבוא אליך שחקן ויגיד 'נשבע לך באמא שלי או בבת שלי או בחבר שלי, לא משנה מה, לא נגעתי בו'. וזה פנדל הכי ברור, אפילו לא צריך להסתכל במסכים. ועדיין מתווכחים איתך. זה באמת מעצבן".

"מתווכחים איתך גם כששרקת לפנדל הכי ברור בעולם"(צילום: עוז מועלם)

גם המאמנים תמיד באים בטענות.

ליבוביץ': "לרוב המאמנים יש בעונה חודש-חודשיים לחוצים, ואז הם יכולים להיות קשים להתמודדות. יש יחסי אהבה-שנאה. אחרי משחק שניצח הוא יחבק אותך ויגיד 'אתה השופט הכי טוב ששפט אותי', ואחרי הפסד שטעית נגדו בפנדל: 'אתה תמיד דופק אותנו'. וזה בהפרש של שבועיים, וזה אותו גל ואותו מאמן".

מה התכונה הכי חשובה אצל שופט טוב?

בר-נתן: "אם אין לך זיקה לכדורגל ואתה לא מבין את המשחק, כמה שתעבוד קשה, לא תהיה שופט טוב. הדוגמה הכי טובה היא שני שופטי עבר, מאיר לוי ואיתן תבריזי. ויזואלית, אף אחד מהם לא נראה אתלט או ספורטאי, אבל שניהם היו שופטים גדולים. למה? כי הם הבינו את המשחק וגם רחשו להם כבוד".

ריינשרייבר בהחלט זוכר סיטואציה קיצונית שדרשה ממנו לנסות להבין מה בדיוק הוא רואה. נובמבר 2014, דרבי תל-אביבי, אוהד הפועל "פואד" פורץ למגרש ותוקף את ערן זהבי, בעוד זה מגן על עצמו והודף אותו. אחרי שפוזרה המהומה החליט ריינשרייבר להיצמד לחוקה באופן הכי יבש שיש והרחיק את זהבי.

"זה דרבי שייזכר לעד והולך איתי לכל מקום", משחזר ריינשרייבר. "זה אירוע שילווה אותי עד הקבר. מדובר באירוע שעיצב אותי כשופט. היום אני שופט הרבה יותר טוב. למדתי ממנו המון, הפקתי לקחים, ועבדתי יותר חזק כדי להוכיח שמקומי בליגת העל. היום אני שופט מהמובילים בליגת העל".

"זה דרבי שייזכר לעד והולך איתי לכל מקום". פואד תוקף את זהבי(צילום: ראובן שוורץ)

ומה אתה חושב על ההחלטה עצמה?

"זה היה אירוע בלתי צפוי ואני חושב שהיינו צריכים להתנהל אחרת. ההחלטה הייתה יכולה להתקבל בצורה יותר שקולה, אני קיבלתי את ההחלטה לבד. אם הייתי מכנס את הצוות, מוריד את הקבוצות לחדר ההלבשה כדי לקבל החלטה שקולה, לא בדופק גבוה, ומתייעץ עם החברים המנוסים שהיו איתי במשחק, והם היו חושבים כמוני – אז כן, השחקן היה מורחק. מאז המקרה, קיבלנו נוהל שבאירועים גדולים צריכים לקבל החלטה כל הצוות. אני ראיתי משהו, תירגמתי למשהו שראיתי בעבר, אירוע של אלימות – ופעלתי כמו טייס".

זהבי עדיין כועס עליך?

"דיברנו על זה ואין שום דם רע, הוא יודע שזה נטו מקצועי. הוא הקורבן באירוע הזה.

נקלע לסיטואציה והגיב כמו שהגיב. מקווה שדבר כזה לא יחזור, אבל בפעמים הבאות מאמין שנקבל החלטות יותר שקולות".

לסיום, בעבודה הראשית שלכם אתם נחשבים סלב?

בר-נתן: "אם יש לך בוס שאוהב כדורגל, אז מדי פעם זורקים לך מילה או עקיצה".

ריינשרייבר: "לפעמים מציקים בשאלות, זורקים לך הערות על המשחק. ילדים מבקשים סלפי בקניון".