הגדול בהיסטוריה, ואין בזה ספק
ישנם מאות שיאים, עשרות תארים ורק מסי אחד. שחקן אחד בהיסטוריה, שאין שני לו. גם לא רונאלדו-שמונאלדו, פלה-שמלה או מראדונה-שמראדונה
לא פשוט לתאר את הכדורגלן הגדול בהיסטוריה. חסרות מילים בשפה העברית על מנת להעביר את התחושה שהכדורגלן הגדול בהיסטוריה מעביר לצופים, היריבים והחברים לקבוצה. אין מספיק סופרלטיבים שיכולים לתאר את הכישרון של הכדורגלן הגדול בהיסטוריה.
אנחנו מכירים היטב את התופעה הזו מרוג'ר פדרר מהטניס. זוהי תחושה של הערצה. הערצה אינסופית, הנובעת מהבנה שמה שאתה רואה הוא חד-פעמי. מעולם לא נראה מישהו באותה רמה, עם אותה שליטה אבסולוטית בענף ספורט מסוים. והסיכויים שיגיע מישהו כזה נמוכים עד אפסיים. אתה מבין שאין אף מתחרה בטבע לפעולות שהוא עושה עם הכדור - ממהלכים היסטוריים שייחקקו בסלעי ההיסטוריה ועד פעולות קטנות שגורמות גם לקהל היריב לתפוס את הראש בתדהמה, ואחרי העיכול להיעמד, למחוא כפיים ולהריע. הכדורגלן הזה כל כך אלוהי וחייזרי, שאנו בכלל לא מבינים עד כמה.
מסי הוא אחד ואין שני לו. הוא כל כך אחד שאין שני לו, שהוא גם שני לעצמו שאין שלישי לו. הוא מחזיק בכל השיאים בכל הקטגוריות בכל עולם הכדורגל. לכן מסי הוא לא מהעולם. הוא חוצן שהגיע כדי להראות לנו למה הוא מסוגל. לא משנה בכמה סופרלטיבים נשתמש, כמה ביטויים חדשים ניצור או כמה מילים ננסה להמציא. גם אליעזר בן-יהודה לא היה יכול לתאר את מה שמתרוצץ בקאמפ-נואו ב-15 השנים האחרונות. אני אתן דוגמה. רציתי להימנע משימוש במספרים בכתבה זו, עד כמה שאני אוהב אותם, אולם עובדות מוצקות הן הדרך הטובה ביותר לגבות טיעון. מסי כבש לפחות 40 שערים במדי ברצלונה מעונת 2009/10 ואילך (ב-2008/09 הוא כבש 38). כלומר לא פחות מעשר שנים, עשור שלם, ברצף של 40 שערים ומעלה. זה נתון כל כך מטורף שהמוח האנושי שלנו לא מסוגל לתפוס. אני אנסה לפשט אותו.
זה קרה בליגה הספרדית (ובליגת האלופות, הליגה הבינלאומית הטובה בעולם), הליגה הלאומית הטובה בעולם בעשור האחרון: שש פעמים מתוך העשר זכתה קבוצה ספרדית בצ'מפיונס ושש פעמים בליגה האירופית. מה זה אם לא הליגה הטובה בעולם? וגם ארבע קבוצות שונות זכו בתארים הללו, כל אחת לפחות פעמיים. אז לא רק שזה קרה בליגות הטובות בעולם, זה גם 40 שערים. עכשיו בואו נדבר על 40 שערים בעונה. השיא בליגת העל, שיא מטורף לדעת כל חובבי הכדורגל הישראלי בכלל ואוהדי זהבי בפרט, קטן מ-40. עכשיו תוסיפו למשוואה את הבדלי הרמות העצומים בין ליגת האלופות והליגה הספרדית לבין ליגת העל. כן, אני מדבר על כך ששתי הקבוצות שלנו באירופה ספגו תבוסות מקבוצות צמרת מליגות דרג ב'. ובלי קשר 40 זו כמות מטורפת. 25-20 שערים בשביל חלוץ בליגה חזקה באירופה זה די והותר. אז 40? ועכשיו תיקחו הכל ותכפילו בעשר. ברצף.
וזה רק אחד משיאיו הרבים של גדול הכדורגלנים בכל הזמנים. וקשה לנו לשים לב לכל שיא ושיא. הם כל כך שכיחים בקרבו של הפרעוש, שהם מצליחים לחמוק לנו ליד הרדאר ולהספיק לכותרת וזהו. כמה מדהימים שיהיו. ישנם מאות שיאים, עשרות תארים ורק מסי אחד. שחקן אחד בהיסטוריה, שאין שני לו. גם לא רונאלדו-שמונאלדו, פלה-שמלה או מראדונה-שמראדונה. רק אחד ויחיד. אז זה הזמן שלנו, כל פעם מחדש, לתפוס את הראש ולחכות שזה יחלחל. שהקסם האלוהי הזה יחדור את העור שלנו, ייכנס למערכת הדם ודרך הוורידים יגיע ללב. כי לכל אחד מאיתנו יש מקום בלב לאלוהי הכדורגל, לאו מסי. ואחרי שנבין את כל זה, נוכל לעמוד, למחוא כפיים ולהריע.
לפנייה לכתב/ת 
