בית"ר מסוגלת ללכת עד הסוף
למרות ה־0:0 המאכזב עם באר שבע, אפשר היה להתרשם שלרוני לוי יש את כל הכלים לקחת אליפות. לברק בכר, לעומת זאת, יש לא מעט בעיות
בעידן שבו יש מאות ואף אלפי שידורי כדורגל מהארץ ומהעולם, קצת קשה לרגש את הצופים, ומשהו מהקסם של ״שירים ושערים״ או ״מבט ספורט״ קצת הלך ונעלם עם השנים. ועדיין, יש משהו בכדורגל הישראלי שעושה לנו את זה. זה שלנו, אנחנו מרגישים שייכים. ובכל תחילת עונה יש גם את ההתרגשות הזאת שהנה, השנה הולכת להיות עונה גדולה, ולא ממש משנה איזו קבוצה אתה אוהד.
אז בשבת בטדי נפגשו שתיים מהטוענות לכתר, שתי קבוצות, שעל הנייר, צריכות להוות יריב למכבי תל אביב, שפתחה את העונה בצורה קצת מאכזבת, בלשון המעטה. בית״ר יכולה להרגיש סוג של פספוס. היא הייתה עדיפה לאורך רוב שלבי המשחק, היא גם הרוויחה תמיכה יוצאת מן הכלל מהקהל שלה, אך לא השכילה לשים כדור אחד ברשת, ונתקלה שוב ושוב בשוער שכבר היה שלה, והיא החליטה לוותר עליו. יש לומר שדי בצדק, אך ימים יגידו כמובן.
בלי שערים, אבל יופי של קצב(צילום: עוז מועלם)
רוני לוי פתח בהרכב לא רע בכלל, אך הגיב מאוחר מדי למהלכי המשחק, ועם חילופים יותר מוקדמים ויותר חדים, יכל בהחלט לצאת עם עוד שתי נקודות יקרות. מנגד, ברק בכר הגיע עם קבוצה עייפה, שחזרה ממסע לא פשוט בהולנד. ניכר על שחקניו כי הם הגיעו לטדי רק כדי לעבור את המחזור הראשון בשלום ותיקו בהחלט סיפק אותם. קצת לא ברור איך בוחר ברק שלא להשתמש בבן שהר ויותר מוזר בעיני, כיצד שחקן כ״כ דומיננטי בדמותו של חנן ממן, לא מקבל ולו דקת משחק, דווקא במשחק שאתה צריך מישהו כמו חנן על הדשא.
אם להתסכל על חצי הכוס המלאה מהמשחק שראינו בטדי, היה לנו קצב לא רע בכלל בחלקים נכבדים של המשחק, התלהבות מצד שתי הקבוצות, קהלים נהדרים וגם שיפוט חד והחלטי. ואם את זה אנחנו מקבלים כבר במחזור הראשון, אז בהחלט יש לנו למה לצפות לקראת העונה הקרובה.
בית״ר ובאר שבע בהחלט יכולות לכוון גבוה. לתחושתי השנה האלופה שוב תלבש צהוב, רק שלצד הצהוב יהיה פס שחור במקום כחול. עונה מוצלחת ומלאת חוויות לכולנו.
לפנייה לכתב/ת 
רוני לוי
צילום: עוז מועלם
מומלצים
